בוסטון- ברוקלין
הסדרה המבטיחה שממשיכה לקיים. ברוקלין פתחה היטב בשני הצדדים. התקפית היא ניצל את העזרה שמשכו הכוכבים, הניעה כדור בצורה פשוטה וברוס בראון קלע 12 נקודות תוך דקות בודדות. הגנתית היא קיבלה החלטה טקטית להגן על הצבע על חשבון קשת השלוש. כשטייטום ובראון תקפו את קרי (מה שקרה מהפתיחה) ברוקלין העמיסה את הצבע והכריחה אותם למסור החוצה, הסלטיקס פתחו 0/5 מחוץ לקשת וגם לא יכלו לשלוט בריבאונד בדומה לגיים 1. זה בנה יתרון דו ספרתי עבור ברוקלין.
לקראת סיום הרבע הראשון ובפתיחת השני אודוקה ביצע את ההתאמה שלו ועבר לשחק עם ביג מן אחד, זה עזר לרווח את המגרש וגרנט וויליאמס סיפק מיד את הסחורה מעמדת הPF עם 3 שלשות, עזרה בריבאונד והגנה טובה. דיברתי עליו לא מעט העונה, הוא winning player.
בזמן שבוסטון נראתה קצת יותר בעניינים דראגיץ' התחיל לתת בראש עם סדרת מהלכים שכבר לא הייתה תוצאה של הנעת כדור אלא הוא יצר לעצמו, מיד ריינג' אחרי מיד ריינג' על הראש של השומרים (באופן טבעי פגש את השומרים הפחות איכותיים של בוסטון). אז למרות שבוסטון הרגישה כמו בדרך לקאמבק, דראגיץ' כיבה אותם והעלה את הנטס ליתרון שיא של 17 נקודות. ברוקלין קלעו 65 נקודות במחצית הראשונה כשבוסטון יחסית הכילה את הכוכבים בצורה סבירה, לגמרי משחק של רול פליירס. אציין בהקשר זה שטייטום ובראון היו חלשים במיוחד בצד השני, טייטום החטיא כל זריקה שלקח ובראון התקשה לקבל החלטות נכונות מול העזרה שהגיעה עליו. בנקודה מסוימת במשחק הם היו 7/23 מהשדה.
ברבע השלישי ההגנה של בוסטון עלתה לבל. לחץ אפקטיבי על הכדור ורוטציות נהדרות בהגנה הגבילו את צמד הכוכבים וגם הצליחו לסגור לא רע את הרול פליירס, היה נתון במשחק לפיו ברוקלין קלעה איזה 5 סלי שדה יותר מאשר בוסטון אבל מסרה 4 אסיסטים פחות. מספר איבודים מחויבים ולא מחויבים של דוראנט קירב את בוסטון למרחק נגיעה. בדקות האלה הורגשה המנהיגות של שניים בבוסטון- סמארט והורפורד, שניהם הניעו את משחק ההאסל הקבוצתי. בוסטון הגיעה כבר מפיגור 17 לשוויון אבל הגנה אגרסיבית הובילה לנקודות עונשין של ברוקלין מהבונוס, 5 הפרש לטובתם בכניסה לרבע האחרון.
המאמנים נתנו בערך שתי דקות לקבוצות בלי הסופרסטארים (כלומר כשדוראנט וטייטום על הספסל) והחזירו אותם ל10 דקות של קלאץ'. אם עד אותה נקודה זה היה משחק של רול פליירס, ברבע האחרון ג'יילן בראון התחיל לבצע מהלכים חיוביים גם בהתקפה, קלע כמה ג'אמפרים, נכנס לסל והחזיר את בוסטון לשוויון. עוד שווה לציין שפייטון פריצ'ארד שקיבל DNP במשחק הראשון בסדרה הוכנס הפעם לרוטציה על חשבון דרק וויט שמאוד פסיבי ונראה קצת מהסס מהמעמד. אז אותו פריצ'רד קלע כמה סלים חשובים ברבע האחרון כולל שלשת סטפ באק קשה שנתנה לבוסטון יתרון ראשון במשחק. בצד השני אף אחד לא זז בהתקפה של ברוקלין, שמתחלקת לכדרורים אינסופיים של קיירי ולזריקות מיד ריינג' קשות של דוראנט שהולכות כולן החוצה. ברוקלין ננעלה על שתי נקודות ב7 וחצי דקות!! סטרץ' שבו בוסטון הפכה פיגור 7 ליתרון 7 ובקצב סקורינג כמו של הנטס 7 הפרש בקלאץ' זה בול גיים.
בסיום 114-107 לבוסטון. בית ספר להגנה ברבע הרביעי. אל תתייחסו לסקור שאומר שברוקלין קלעה בו 17 נקודות- היא קלעה 6 נקודות עד שהמשחק היה כבר גמור (הפרש דו ספרתי עם 2 דקות לסיום). דוראנט פשוט לא הצליח להשיג כלום, הלך 0/10 מהשדה במחצית השנייה וממשיך עם יחס אסיסטים/איבודים שלילי בסדרה. זה מחזיר אותי לאותם דיונים שמתייחסים לKD כשחקן התקפה מושלם או אפילו סקוררמושלם, כי כשהוא קולע 4 ג'אמפרים רצופים על הראש של השומר הוא באמת מרגיש מושלם. אלא שכשלוקחים לו את הספייס, ולוחצים על הכדרור הלא מושלם שלו, גם לו יש משחקים של 4/17 מהשדה ואיבודים שלוקחים לו את הכדור מהיד.
מה שאפשר לומר לזכות דוראנט זה שהוא לפחות ניתב את העזרה שמשך לכדי יתרון קבוצתי, קיירי עבר ממאניה לדפרסיה עם 10 נקודות באחוזים נמוכים ואסיסט אחד בלבד במשחק. הוא יותר מדי אוהב את הכדרורים הוירטואוזיים והזריקות הקשות, כשהוא קולע 39 נקודות הוא שחקן טופ 75 וכשזה לא הולך לכיוונו הוא פשוט לא יודע לנצל את היכולות האלה לכדי תועלת קבוצתית.
ברוקלין יורדת לפיגור 2-0 למרות שהסדרה התנהלה בדינמיקה של 1-1. הם הפסידו אחד על הבאזר ושני שהובילו ב17 הפרש, אני שוב חוזר למשפט שהסדרה לא התחילה עד שקבוצה ניצחה בחוץ ושוב עונה לעצמי שלברוקלין אין אולם ביתי חזק במיוחד, ובאופן כללי בסדרה צמודה אתה צריך לדעת לנצח משחקים צמודים. זה לא שהמצב אבוד, כמו שבוסטון ניצחה 2 ברצף גם ברוקלין יכולה לנצח 2 ברצף אבל יש להם משוכה מאוד גבוהה, חייבים לנצח 4/5 הבאים. המשחקים הגדולים של דוראנט עוד עומדים לפנינו אבל גם המשחקים שהרול פליירס לא פוגעים, הם פספסו שתי הזדמנויות פז (עד כה קלעו 46% משלוש בסדרה, יהיו להם משחקים של low thirties).
הסדרה המבטיחה שממשיכה לקיים. ברוקלין פתחה היטב בשני הצדדים. התקפית היא ניצל את העזרה שמשכו הכוכבים, הניעה כדור בצורה פשוטה וברוס בראון קלע 12 נקודות תוך דקות בודדות. הגנתית היא קיבלה החלטה טקטית להגן על הצבע על חשבון קשת השלוש. כשטייטום ובראון תקפו את קרי (מה שקרה מהפתיחה) ברוקלין העמיסה את הצבע והכריחה אותם למסור החוצה, הסלטיקס פתחו 0/5 מחוץ לקשת וגם לא יכלו לשלוט בריבאונד בדומה לגיים 1. זה בנה יתרון דו ספרתי עבור ברוקלין.
לקראת סיום הרבע הראשון ובפתיחת השני אודוקה ביצע את ההתאמה שלו ועבר לשחק עם ביג מן אחד, זה עזר לרווח את המגרש וגרנט וויליאמס סיפק מיד את הסחורה מעמדת הPF עם 3 שלשות, עזרה בריבאונד והגנה טובה. דיברתי עליו לא מעט העונה, הוא winning player.
בזמן שבוסטון נראתה קצת יותר בעניינים דראגיץ' התחיל לתת בראש עם סדרת מהלכים שכבר לא הייתה תוצאה של הנעת כדור אלא הוא יצר לעצמו, מיד ריינג' אחרי מיד ריינג' על הראש של השומרים (באופן טבעי פגש את השומרים הפחות איכותיים של בוסטון). אז למרות שבוסטון הרגישה כמו בדרך לקאמבק, דראגיץ' כיבה אותם והעלה את הנטס ליתרון שיא של 17 נקודות. ברוקלין קלעו 65 נקודות במחצית הראשונה כשבוסטון יחסית הכילה את הכוכבים בצורה סבירה, לגמרי משחק של רול פליירס. אציין בהקשר זה שטייטום ובראון היו חלשים במיוחד בצד השני, טייטום החטיא כל זריקה שלקח ובראון התקשה לקבל החלטות נכונות מול העזרה שהגיעה עליו. בנקודה מסוימת במשחק הם היו 7/23 מהשדה.
ברבע השלישי ההגנה של בוסטון עלתה לבל. לחץ אפקטיבי על הכדור ורוטציות נהדרות בהגנה הגבילו את צמד הכוכבים וגם הצליחו לסגור לא רע את הרול פליירס, היה נתון במשחק לפיו ברוקלין קלעה איזה 5 סלי שדה יותר מאשר בוסטון אבל מסרה 4 אסיסטים פחות. מספר איבודים מחויבים ולא מחויבים של דוראנט קירב את בוסטון למרחק נגיעה. בדקות האלה הורגשה המנהיגות של שניים בבוסטון- סמארט והורפורד, שניהם הניעו את משחק ההאסל הקבוצתי. בוסטון הגיעה כבר מפיגור 17 לשוויון אבל הגנה אגרסיבית הובילה לנקודות עונשין של ברוקלין מהבונוס, 5 הפרש לטובתם בכניסה לרבע האחרון.
המאמנים נתנו בערך שתי דקות לקבוצות בלי הסופרסטארים (כלומר כשדוראנט וטייטום על הספסל) והחזירו אותם ל10 דקות של קלאץ'. אם עד אותה נקודה זה היה משחק של רול פליירס, ברבע האחרון ג'יילן בראון התחיל לבצע מהלכים חיוביים גם בהתקפה, קלע כמה ג'אמפרים, נכנס לסל והחזיר את בוסטון לשוויון. עוד שווה לציין שפייטון פריצ'ארד שקיבל DNP במשחק הראשון בסדרה הוכנס הפעם לרוטציה על חשבון דרק וויט שמאוד פסיבי ונראה קצת מהסס מהמעמד. אז אותו פריצ'רד קלע כמה סלים חשובים ברבע האחרון כולל שלשת סטפ באק קשה שנתנה לבוסטון יתרון ראשון במשחק. בצד השני אף אחד לא זז בהתקפה של ברוקלין, שמתחלקת לכדרורים אינסופיים של קיירי ולזריקות מיד ריינג' קשות של דוראנט שהולכות כולן החוצה. ברוקלין ננעלה על שתי נקודות ב7 וחצי דקות!! סטרץ' שבו בוסטון הפכה פיגור 7 ליתרון 7 ובקצב סקורינג כמו של הנטס 7 הפרש בקלאץ' זה בול גיים.
בסיום 114-107 לבוסטון. בית ספר להגנה ברבע הרביעי. אל תתייחסו לסקור שאומר שברוקלין קלעה בו 17 נקודות- היא קלעה 6 נקודות עד שהמשחק היה כבר גמור (הפרש דו ספרתי עם 2 דקות לסיום). דוראנט פשוט לא הצליח להשיג כלום, הלך 0/10 מהשדה במחצית השנייה וממשיך עם יחס אסיסטים/איבודים שלילי בסדרה. זה מחזיר אותי לאותם דיונים שמתייחסים לKD כשחקן התקפה מושלם או אפילו סקוררמושלם, כי כשהוא קולע 4 ג'אמפרים רצופים על הראש של השומר הוא באמת מרגיש מושלם. אלא שכשלוקחים לו את הספייס, ולוחצים על הכדרור הלא מושלם שלו, גם לו יש משחקים של 4/17 מהשדה ואיבודים שלוקחים לו את הכדור מהיד.
מה שאפשר לומר לזכות דוראנט זה שהוא לפחות ניתב את העזרה שמשך לכדי יתרון קבוצתי, קיירי עבר ממאניה לדפרסיה עם 10 נקודות באחוזים נמוכים ואסיסט אחד בלבד במשחק. הוא יותר מדי אוהב את הכדרורים הוירטואוזיים והזריקות הקשות, כשהוא קולע 39 נקודות הוא שחקן טופ 75 וכשזה לא הולך לכיוונו הוא פשוט לא יודע לנצל את היכולות האלה לכדי תועלת קבוצתית.
ברוקלין יורדת לפיגור 2-0 למרות שהסדרה התנהלה בדינמיקה של 1-1. הם הפסידו אחד על הבאזר ושני שהובילו ב17 הפרש, אני שוב חוזר למשפט שהסדרה לא התחילה עד שקבוצה ניצחה בחוץ ושוב עונה לעצמי שלברוקלין אין אולם ביתי חזק במיוחד, ובאופן כללי בסדרה צמודה אתה צריך לדעת לנצח משחקים צמודים. זה לא שהמצב אבוד, כמו שבוסטון ניצחה 2 ברצף גם ברוקלין יכולה לנצח 2 ברצף אבל יש להם משוכה מאוד גבוהה, חייבים לנצח 4/5 הבאים. המשחקים הגדולים של דוראנט עוד עומדים לפנינו אבל גם המשחקים שהרול פליירס לא פוגעים, הם פספסו שתי הזדמנויות פז (עד כה קלעו 46% משלוש בסדרה, יהיו להם משחקים של low thirties).