פלייאוף יום שבת

[FrecCo]

(מחצית גיים 3)
אם טייטום עושה בית ספר ל(מי שנחשב בעיניי רבים/עד לא מזמן)שחקן הטוב בעולם במצ'אפ האישי ביניהם במשך סדרה שלמה, למה זה הופך אותו?
אם התיאור THE BEST TWO WAY PLAYER זה דבר אמיתי אז טייטום לגמרי סולל את מעמדו לטופ של הדיון הזה.

בוסטון מספקת לנו עד כה את הסדרה הגרועה בקריירה של דוראנט. זה גורם לחשוב למה קבוצות אחרות לא העלימו אותו עם דאבל טים אגרסיבי בכל החלק הראשון של הקריירה שלו? הוא פשוט לא פליימייקר מספיק טוב כדי להעניש עם מסירות טובות וזה נראה שהוא גם לא מוכן לזה- הסט אוף מיינד שלו עם הכדור ביד זה תמיד לעשות נקודות והדאבל טים מפתיע אותו ומאלץ אותו למצוא מסירה בינונית, בניגוד ללברון שתמיד הרים את הראש והיה מוכן למצוא את השחקן הפנוי כשהדאבל הגיע. בשלב מסוים כבר לא צריך דאבל כי טייטום נכנס לו לראש כלכך שהוא ישר מחפש מסירה כשהוא רואה אותו.
רוב המחצית זה היה נראה פשוט לא כוחות ונראה שלנאש, שכבר מגשש אחר קריירה חדשה בשוק ההון, אין תשובות. ברוס בראון ודראגיץ' בסדרה טובה והם צריכים שקרי ומילס יתחילו להיות פקטור וימשכו קצת תשומת לב מההגנה ומשני הכוכבים.
לקראת סוף המחצית בוסטון מאבדת ריכוז ומאבדת כדורים , קיירי מעניש עם אסיסטים חכמים וקלקסטון ממשיך להוכיח שאפשר להיות כוח מתחת לטבעת גם אם אתה שרוך, במיוחד כשהאלטרנטיבה היא דראמונד המדרדר. יש משחק, בינתיים.

 

[FrecCo]

קיירי הולך לנוח עם 5 עבירות בתחילת רבע 4. קצת לפני זה נאש בצעד נואש מכניס את הוויילד קארד בלייק גריפין שבהתחלה מחזיר עם איבוד כדור קריטי אבל אז ממשיך עם הרבה אנרגיות בהגנה. לא לגמרי ברור אם בלייק גורם יותר נזק או תועלת למשחק המבולגן של הנטס אבל אז הוא תופר שתי שלשות ולרגע נראה שהמהלך של נאש הצליח. אבל את השלישית הוא מחטיא ומדובר ברבע הרביעי שבאופן מסורתי ג'יילן בראון עולה לשחק בו ומעניש, בין היתר כשהריח את דם המיסמאצ' מול בלייק. בפעם המי יודע כמה ברוקלין מאבדת כדור מהטיים אאוט שלה וטייטום מעלה ל12 הפרש 6 וחצי לסיום. 12 שנראות כמו 24 והמומנטום כלכך נוטה לבוסטון שצריך דמיון עשיר כדי לדמיין כאן קאמבק.
בדקות האחרונות בהחלט מילס וקרי התחילו להיות הפקטור שביקשתי מהם ומצמצמים בכוחות עצמם הפרש 13 ל6 אבל זה נראה מאוחר מדי.טייטום סוגר עניין מהקו. ודוראנט סוגר עניין עם איבוד מייצג בפוזשן האחרון שלו. GG

אני רק אוסיף מסר ליובל- איזה ליצן יצאת.. אשכרה הימרת שברוקלין תיקח 3 משחקים. מביך אחי.

 

[Krit123]

קיידי נראה compromised. אולי התבגר, חווה פציעה קלה, אולי עשה חיסון אחד יותר מדי. זה לא אותו בחור שתפר כמעט לבד את ההגנה של פאקינג מילווקי. עם טאקר שזרק עליו גרזנים, הולידיי עם המצ'טה ויאניס עם המצנח, בזמן שכולם התמקדו בעיקר בו.
ישנה אפשרות שהוא נשחק. 38 דקות בממוצע לאורך העונה הרגילה כחלק מהמאמץ להבטיח מקום בפלייאין.

הגנת החילופים של בוסטון פשוט תפורה למידות שלה, בעוד שבברוקלין משתמשים בה על מנת להרוויח זמן בציפייה שקיידי וקיירי יתחילו לעשות קסמים. הם נאלצים לעבוד קשה בשביל להשיג יתרון על ההגנה, בזמן שבצד השני הוא Built in, בחסות הפרסונל. נאש ניסה להחזיר עטרה ליושנה עם בלייק ב-5 כמו שדור ציין, רק שהוא לא בדיוק בנוי לזה, בטח לא בהתראה קצרה לאחר שכבר נדחק לקצה הרוטציה.
הפעם הנטס השתדלו לתקוף גם הם את ריבאונד ההתקפה ולמצוא את קלקסטון בצבע, התאפשר בגלל דקות מרובות של גרנט וויל על חשבון טייס, גיחה מוצלחת נוספת של פריצ'רד (פפפיייייי מאיפה נפלת עליהם) וחזרה מעט מגומגמת של רוב וויל.

ברוס בראון זורק יותר מקיידי וקיירי = ניצחון לסלטס, לא משנה בכלל כמה הוא קלע. הפעם דוראנט קיבל כדור בתוך הקשת, נתקל בשמירה כפולה כאשר החל לנוע לכיוון קו הבסיס. ברוס הוא שחקן האוף בול הטוב בשירותיהם אז הוא היווה את הכתובת המרכזית, הוביל בעקיפין ל10 איבודים בינו לבין קיידי, נוצרו כי הראשון נאלץ לקחת על עצמו תפקיד התקפי נרחב מדי, וכי השני ניסה להוריד מהראשון את כובד האחריו.. בקיצור הלך לא משהו בתמונה הכללית.
בהזדמנויות אחרות הם ניסו לגוון ונפלו על חוסר תיאום, לדוגמה מצבים בהם קיירי ניגש לעשות slip screen לדוראנט (רק ששכח את החלק של הslip), בעוד בצד השני טייטום מבצע את המהלך עם בראון מתוך שינה בדרך ליתרון מספרי.
בבוסטון מריחים הססנות מקילומטר, מי שהשתהה מחשבית שילם באיבוד. היה מדהים לראות איך כל מהלך של נאש שהוביל לסטרץ' מוצלח או ניצנים של קאמבק נענו לבסוף דווקא בהגדלת היתרון. אם לצרוך העניין התחיל ב-10, התקזז עד ל-4 ומשם זינק ל-13. הסלטס לא נבהלו מהתנודות בשוק ויצאו נשכרים.
עריכה: לגבי אירווניג נציין שלא מקבלים סטייל פויינטס על אסתטיקה או דרגת קושי. סמארט מעמלל אותו ואפילו בגיים 1 הוא התפשר מולו על ג'אמפרים, פשוט אז הם נכנסו. אין לי מושג מה יהיה גורל החיבור בינו לדוארנט במידה ואכן יחטפו פה סוויפ.

יוטה - דאלאס
ראיתי רק רבע אחרון אז בכמה מילים
*למה קלרקסון על המגרש ולוקה ממשיך לחפש את גובר בחילוף? אחי, לך על הטרף הקל, מה אתה מנסה להוכיח? תקל על הקבוצה שלך ותחזיר את קונלי למגרש.
*עבירה שישית של קליבר אפשרה את הלוב המנצח של גובר. רגע יפה לג'אז ובעיקר לצמד מיצ'ל-גובר, אולי יוביל לתחושת מחויבות מחודשת. דאלאס הלכו להאק-א-גובר וקיבלו מה שרצו, 9-18 מהקו (אאל"ט 3-8 לקראת הסיום), רק שהם שכחו לקלוע בצד השני. התקשו בריבאונד בדקות ההכרעה, דווקא עם לוקה על המגרש אמור להיות להם מספיק סייז. פיני-סמית' בדרך כלל ירשום מעל 4 כדורים חוזרים למשחק.
*לוקה לא שמר מספיק טוב בסיום, דונובן תקף אותו והוא רק חזר, אין מקום לחמלה בפלייאוף. אני תוהה אם לא כדאי לו לשמור את גובר וברגע שהאחרון עולה לפיקאנדרול לבצע חילוף מוקדם כדי שיוכל להישאר באזור הצבע.

 

[Rapgamer]

טורונטו- פילי
האמת שאין מה להכביר במילים על סדרה שעומדת להסתיים בקרוב. השניים בפילי היו בלואאוט, השניים בטורונטו היו צמודים, סך הכל 3-1 מוצדק. חבל שטורונטו סובלת ממכת פציעות בתזמון הזה, הפעם ואן פליט ירד ברבע השני ולא חזר, ניק נרס שיחק ללא רכז כאשר מובילי הכדור שלו היו השחקנים הנותרים שיודעים לכדרר- סיאקם (משחק ענק שלו) וגארי טרנט. עוד שווה לציין שת'ד יאנג היה נהדר במחצית הראשונה והקדים את ברץ' ברוטציה משם והלאה.
שפת הגוף של אמביד הייתה שלילית. לא כיף לו נגד טורונטו, יש לו את הפציעה המטרידה באגודל, נראה שמשחקי פלייאוף יום כן-יום לא takes it's toll.

יוטה- דאלאס
מסתבר שהשחקן היחיד בסדרה שמסוגל לעצור את ברנסון הוא לוקה. ברצינות- פער משמעותית ביכולת של ברנסון שהיה מעולה כשלוקה על הספסל וקרטע לצדו.
הג'אז הציגו את ההגנה הכי טובה שלהם בסדרה המחצית הראשונה, עצרו את דאלאס על 42 נקודות וירדו למחצית ביתרון דו ספרתי. מגיע קרדיט לבויאן בפרט שהיה נראה כמו השומר הכי טוב שיש להם להציע גם על ברנסון וגם על דונצ'יץ'. מיצ'ל הפעם נכנס למשחק כבר משלב מוקדם, ההפרש היה יכול להיות גדול יותר לולא קונלי שהחטיא הכל.
ברבע השלישי ברנסון התחיל לסחרר את כל מי ששמר עליו, לוקה שחרר מסירות והסווינג-סווינג של דאלאס התחבר לרבע של 8/10 משלוש, קלעו ברבע בודד בערך כמו מה שקלעו בכל המחצית הראשונה. הקבוצות נכנסו צמודות לרבע האחרון, שנפתח עם החטאות מרובות משני הצדדים. דאלאס משחקת לוקה בול שיש לו את היתרונות הברורים שלו אבל גם את החסרונות, יותר מדי כדרורים מיותרים וזריקות סוף שעון. יוטה גם לא הרבה יותר טובה שיחקה על קלארקסון שהיה relentless וקלע כמה סלים, בסך הכל פרופיל הזריקות של יוטה היה אולי מעט עדיף אבל הם נחנקו על קו העונשין.
בדקות הקלאץ' בידודים של לוקה בצד אחד מול מיצ'ל וקלארקסון בצד השני עם גובר על הריב' התקפה. רמת ביצוע לא מבריקה אבל שלשת סטפ באק של דונצ'יץ' הגדילה את הפער ל4 לטובת דאלאס עם 40 שניות לסיום. משם יוטה הראתה הרבה אופי- מיצ'ל נכנס לסל, החטיא, השתלט על הריב' התקפה ועלה שוב לאנד1. בצד השני דוויט פאוול מחטיא שני עונשין, יוטה עם פוזשן אחרון ביד שוב עושה את המהלך הנכון כאשר מיצ'ל לא מבזבז את השעון, מריץ אקשן ומגיע למבט אידיאלי-

לדאלאס נותרו 11 שניות להריץ אקשן משלה אבל בזבזו אותם על כדרורים מיותרים, בסוף לוקה נתקע עם 2 עליו בלי מבט לסל וזריקת התאבדות של דינווידי לא הייתה בכיוון.
בסיום 100-99 ליוטה. משחק טוב שלהם, השיגו ניצחון למרות שקלעו באחוזים נמוכים והשאירו 16(!) נקודות על העונשין. הם הצליחו להפעיל את גובר במשחק הטוב ביותר שלו בסדרה ובעיקר הצליחו להגביל את משחק הדרייב אנד קיק של דאלאס. דוויט פאוול שיחק יותר דקות מקליבר בעוד שברטנס בכלל יצא מהרוטציה, מהבחינה הזאת ג'ייסון קיד ויתר על קלפים שכבר ניצחו עבורו קודם.
לוקה סיים עם המספרים שלו אבל לא היה שם פלואו קבוצתי, רק 15 אסיסטים במשחק צריכים להיות סביב season low של המאבריקס.
נשארה לנו סדרה של הטוב מ3 בסגלים מלאים, אולי בכל זאת נקבל משהו שהוא יותר מהתרסקות עצמית של הג'אז.

 

[Rapgamer]

ברוקלין- בוסטון גיים 3
סיכומים טובים של דור וטל לא השאירו לי להוסיף הרבה אז רק אדגיש עוד כמה נקודות מפתח:
* בשביל מה קיימת העונה הרגילה? בשביל ליצור הרגלים נכונים שישמשו אותך בפלייאוף. לא רק שהסגל ההגנתי של בוסטון טוב בהרבה מברוקלין, גם רמת התיאום גבוהה בהרבה. הנטס עשו המון פאשלות בתקשורת בהגנה ומרכוס סמארט זיהה הכי הרבה מהן וסידר כדורים על מגש של כסף ללייאפים של ג'יילן, ת'ייס וכל דורש אחר.
בסופו של דבר כשקבוצה אחת משיגה מבטים טובים והקבוצה השנייה בנויה על היכולת של הכוכבים שלה לקלוע מבטים קשים, הסטטיסטיקה מנצחת.
* ההגנה של הסלטיקס היא דוגמה ומופת לאיך לשמור על קיירי ודוראנט. לאן שהם לא פונים הם פוגשים שחקן הגנה טוב מאוד עליהם ועוד אחד כזה חוסם להם נתיב חדירה. אמנם הם שחקני 1 על 1 טובים יותר מג'יילן וטייטום אבל כשלוקחים בחשבון את המצ'אפ משני צדיו, לג'יילן בראון הרבה יותר קל מול גריפין או קיירי מאשר לדוראנט קל מול טייטום. בהחלט ניצחון ישיר של טייטום על פני KD בסדרה, מי היה מנחש את זה.
* קיירי נתן את החוויה המלאה- משחק 1 הזוי שהוא קולע כל דבר בכל רמת קושי, משחק 2 שהוא לא קיים ומשחק 3 שהוא לא פוגע (חוץ מאשר בהגנה, שם הוא פוגע יופי בברוקלין). תזכרו את זה לפעם הבאה שהוא יקלע 50 וסטיבן איי יצעק איך הוא לא נבחר כבר לHOF.
* דרק וויט עדיין מהסס לזרוק מבחוץ. זה מגביל את היכולת של אודוקה לשחק סמול. אני מעדיף את הדקות של גרנט וויליאמס על פני ת'ייס אבל זה בהנחה שיש מספיק שחקני פרימטר שלא מפחדים מהמעמד.
* צריך לתת קרדיט לצוות המסייע של ברוקלין שנותן תפוקה יפה בכל משחק ומשאיר את הקבוצה בעניינים כשהכוכבים מפשלים. ברוס בראון מטווח פלואטר, קלקסטון בסדרה טובה, דראגיץ' במשחק הקודם והפעם מילס נתן סקורינג מהספסל. בוסטון היא פשוט מצ'אפ קשה עבורם, אין על מי להתחבא.
* לא הבנתי איך הגעתם למסקנה שברוקלין בבעיה... לא שמעתם שבן סימונס חוזר לגיים 4?

 

[Rapgamer]

מינסוטה- ממפיס גיים 4
לא אחפור יותר מדי, השינוי המהותי היה שטאונס מעורב ותקף מהר מההיי פוסט. לא הבנתי למה ממפיס נצמדים אליו כאילו שהוא סטף, זה אפשר לו לעבור כל שומר בקלות בצעד ראשון והפעם הוא היה חכם יותר בזוויות שתקף את הסל, הצליח לסחוט עבירות (כל הקו הקדמי של ממפיס הסתבך) להבדיל מלבצע אותן.
רגע מלחיץ ברבע השני כאשר אדוארדס דידה החוצה לחדר ההלבשה אבל חזר כמו גדול. הוא הדמות הכי יציבה שלנו בסדרה.
באופן אישי שקשקתי כל זמן שהכדור היה אצל מוראנט (גם הוגבל בשל בעיית עבירות) או ביין, בסוף יצא שברוקס הזין הזה קלע ג'אמפרים לא קשורים לחיים. ביין רוצח אותנו כל הסדרה אבל בעיקר בתנועה אוף דה בול, הוא מהווה מראה לפשלות שלנו בהגנה כי אין דבר כזה שהוא משתחרר לזריקה וזה הולך החוצה.
בסיום ממפיס שוב התקרבו ויכלו לגנוב את זה, עשינו כמה טעויות של טירונים (טאונס דורך בחוץ במקום לעזוב ריבאונד שהולך אלינו, בוורלי נחנק מהעונשין) אבל שוט מייקינג מרשים של KAT ברבע האחרון בנה לנו כרית מספיק טובה. לאורך העונה דאנג'לו ראסל היה האיש שלנו בקלאץ' בדרך כלל, הוא בסדרה ממש על הפנים (13 נקודות למשחק ב31% מהשדה ובחירת זריקות שערורייתית לפעמים).
אפשר לסכם שניצלנו בעיית עבירות משמעותית של ממפיס ואת משחק הפלייאוף הטוב בקריירה של טאונס בשביל להשוות את הסדרה ל2-2. נראה לי שהמשחק הבא יהיה כוננות ספיגה, עוד לא הגיע הMorant game.

 

[Krit123]

מינסוטה - ממפיס
איזה בלגן. המון פספוסי רוטציות וטעויות של רצון טוב. המהלך ההגנתי הכי נקי במשחק היה דווקא של המאבטח - שימו לב לקשר עין, מהירות התגובה, והתיקול הנקי.

מסתבר שהסגל העמוק של ממפיס הוא הכרח, לא מותרות. איזה חבורה של פאוליסטים, נכנסים לבעיית עבירות כמו שעון. יושבים אחד ליד השני בספסל עם פרצופים של 'על מה תפסו אותך? פעם ראשונה?.. קשוח היום עם האנדצ'ק אה'
טריפל J אחד העופות המוזרים בענף, מבכירי שחקני ההגנה בליגה ומוכשר מאוד, אבל לך תסביר אותו. 11'6 שקולע ב-38% מהשדה(!!), מספיק לתת להם 3 חס' ב-23 דקות בלבד, אך לא מבלי לרשום את 5 העבירות שהגבילו אותו לאותה כמות מלכתחילה.

אני תוהה האם יש מקום לוולבס לשמור אזורית מול הרכבים מסוימים, נניח בשעה שקלארק וסלואו מו (או טילמן) חולקים בניהם את הקו הקדמי. הרוטציה של ממפיס רחבה, בלית ברירה כאמור, אולי שווה לאתגר את רמת התיאום נקודתית.
הספסול של אדאמס גרם להם לאבד את האדג' על הלוחות כפי שצויין בשידור. בנוסף לאיבוד ההזדמנות השנייה, הם פותחים את הדלת להרכבים האתלטים של הוולבס לתקוף במעבר, מוביל לסווינג די דרמטי בנקודות הקלות.

אולי הסדרה תוכרע על המצ'אפ של ברוקס מול די-לו, שומרים אחד את השני לא מעט. בגדול יש יותר מדי תנועתיות ויוזמה הגנתית מוגזמת מכיוונם של ראסל/בברלי/ואנדו. צריכים להרגיע ולשמור סולידי, טאונס לא בנוי לחפות עליהם, הוא בכלל מחפש מי יחפה עליו. תפסתי מברוקס שומר פרימטר מהטובים בליגה, אולי הפרזתי קצת. מי מבניהם שיניב תרומה רוחבית לקבוצה שלו, או פשוט יעשה פחות נזק, יקרב אותה לניצחון.
עוד ההערה על טאונס&אנט - למה קאט כל כך נסער? הבנאדם עולה לשחק בסערת רגשות, תרגע כבר. הייתי מצפה מאנט שילמד למנף ערבי קליעה מוצלחים לכדי יותר כניסות לסל.