פיתוח סבלנות

lightflake

New member
פיתוח סבלנות

לאן אתה ממהר ?

זו אחת הנקודות החשובות לדעתי לבדוק בתוכנו, כי יש לנו בפנים איזה משהו שתמיד רוצה לרוץ קדימה, להשיג משהו, ואם אתה מתחיל לבדוק את זה אתה קולט איזה שיגעון זה, כי זה ממש כמו מנוע שרץ וחייב באובססיביות לנסות למלא איזו תחושת חוסר תמידית ואז יוצא שאנחנו אף פעם בעצם לא באמת רגועים ופשוט מרשים לעצמנו סתם לשבת בשקט בלי להיות באיזשהו מירוץ פסיכולוגי - ממש טירוף
רק לראות את זה זה כבר צעד גדול

אנחנו רצים בחיפוש אחר מה שבעצם נמצא כאן ובגלל הריצה הזאת אנחנו מפספסים אותו כל הזמן

אז נחזור ללילי, אחד הדברים שהיא חוזרת עליו זה החשיבות של סבלנות, וזה להבנתי לא רק לחכות שמשהו יקרה בעתיד אלא זו תכונה פנימית שאתה מפתח, של רגיעה פנימית שסומכת על החיים שהכל בעצם נע בקצב הנכון ושאנחנו לא צריכים כל הזמן לנסות ללחוץ ולכפות שמשהו יקרה כמו שאנחנו רוצים שיקרה...

(כתבתי את זה כתגובה לחבר באימייל שאמר שאין לו סבלנות לראות את הסרטון של לילי כי היא מדברת נורא לאט, אז חשבתי שכדאי לשתף כאן)
 

lightflake

New member
ממהרים להגיע להארה כמובן

 

Lagrangian

New member
מצד שני,

גם להיות בסבבה מספק איזשהו צורך פנימי. איך מחליטים איזה מהדברים אנחנו רוצים להזין ומה בריא?
 

lightflake

New member
העניין הוא שבאופן רגיל אנשים חושבים

שאם הם לחוצים וממהרים הם הרבה יותר יעילים, מהנסיון שלי אולי אתה יכול להספיק הרבה כמו רובוט אבל כשאתה פועל מתוך נינוחות פנימית ולא מתוך הלחץ הפנימי אז אתה הרבה יותר יעיל, הפעולות שלך מדודות ומדויקות, אתה מבזבז מינימום של אנרגיה, אתה הרבה יותר יצירתי ואפילו הרבה יותר חכם! רק בזכות הפעולה שנובעת מתוך הסבלנות והערות שמגיעה איתה
אני חושב שזה פשוט עניין של איפה האנרגיה מבוזבזת, אם כל הזמן יש לחץ פנימי ששואף למטרה עתידית אז זה יוצר בזבוז אנרגיה שבלעדיו האנרגיה הזו מופנית לערות של להיות יותר כאן, מה זה להיות רגוע? זה להיות כאן, לקבל את הרגע הזה כפי שהוא ולפעול על פי הצורך, זה לא מחייב ישיבה בחוסר מעש

כמובן שיש חוץ מה"לחץ" עוד כמה מנגנונים פנימיים שמבזבזים את האנרגיה, כמו כל מיני נסיונות לעמוד באיזה אימג' שאנחנו חושבים שעלינו לייצג כלפי חוץ, מנגנונים שפותחו בילדות כשהילד היה זקוק לאהבה מהוריו והם התנו את זה בהתנהגות מסויימת, לדוגמה להיות "ילד טוב" אז אתה רואה אנשים בני 50 ומעלה שעדיין מנסים להפגין את היותם "טובים" ומבזבזים המון אנרגיה על "מה חושבים עליי" כי הם עדיין מכורים לקבלה הזאת של החברה... וכו....זו רק דוגמה
 
למעלה