פיתוח יכולת..

ommerl

New member
פיתוח יכולת..

הרבה מדברים על פיתוח יכולת. באקדמיה מפתחים יכולות אקדמיות. בספורט מפתחים יכולת ספורטיבית. כל תחום תוכן והיכולת שהוא מפתח..
אבל מה עם התורה של פיתוח יכולת? כלומר מה עם היכולת לפתח יכולת? האם אתם מכירים תיאוריה של איך לפתח את היכולת לפתח יכולת? כלומר- איך לפתח יכולת לפתח יכולת ביעילות בתחום תוכן חדש?

ומה דעתכם על זה?
 

LiroNLP

New member
מדברים עך זה הרבה

בפסיכולוגיה, בחינוך וגם ב-NLP.

ב-NLP כל הנושא של מודלינג מתייחס לזה, הכשרת מאמנים מלמדת איך לעזור לאנשים אחרים לפתח יכולת ועוד הרבה תהליכים ועקרונות.

יש גם כמה הרצאות פופולריות ב-TED, הנה דוגמא:
https://www.youtube.com/watch?v=d0yGdNEWdn0
 

ommerl

New member
היי לירון. תודה על התשובה שלך

אותי מעניין הטייק האישי שלך על זה :)
 

LiroNLP

New member
הטייק האישי שלי

הוא די פשוט.

יכולת מתפתחת מתוך עשייה. כל דבר נראה קשה כשאתה מתחיל ובכל צעד קטן אתה מתמודד עם אי-ודאות.
אותו הדבר נראה קל כשאתה כבר מנוסה, היית במצב הזה מספיק ואתה מכיר את כל הכיוונים שאליהם זה עשוי להתפתח ומה לעשות בכל אחד מהם. במצב הזה, מצב חדש שמכניס אי-ודאות הופך למרגש ומעניין.

כדי לפתח יכולת הדבר הכי חשוב הוא להפוך את תהליך הפיתוח לכיף. זה הרבה יותר חשוב מכל סוג של כישרון. ניקח לדוגמא מישהו שחושב שאין לו כשרון למתמטיקה (ויש הרבה כאלה). במקום לגרום לו להתאמץ ללמוד, נעזור לו להנות מהמתמטיקה שהוא כבר עושה. זה כולל אפילו את הדברים הפשוטים כמו להנות מלחשב כמה עודף הוא צריך לקבל במכולת. מהר מאד הוא יגלה שהוא מתחיל "לשחק" במתמטיקה. הוא לא ינסה להיות טוב, הוא פשוט יהיה טוב בלי לשים לב, רק מהניסיון שהוא צובר. וגם אם הוא לא יהיה ממש ממש טוב, הוא מהר מאד יהפוך להכי טוב שהוא יכול להיות.

גם הפיסיקאי זוכה פרס נובל ריצ'ארד פיינמן סיפר שהוא לא יכל "לעשות פיזיקה" כשהוא הרגיש שזו עבודה. הוא הצליח רק כשהוא שיחק עם הבעיות כמו פאזלים (הוא גם סיפר על הריפריים שגרם לו לעשות את זה). זה מקצר עקומות למידה ומעלים את הצורך "להתאמן". במקום זה אנשים יחכו שיהיה להם קצת זמן, ייקחו הפסקות מהעבודה בשביל לפתח את היכולת ובגדול יהנו מהתהליך.

אני אעצור פה למרות שיש עוד הרבה מה לכתוב. אני סקרן לדעת מה עוד אנשים חושבים.
 

ommerl

New member


 
אהמממ... ברב-אומן NLP לומדים כיצד לפתח יכולת, לא?

כל הרעיון של הדיגום הוא לדגום יכולת של מישהו ולהתקין אותה אצל מישהו אחר.
ובכך בעצם לקצר את תהליך התרגול וההטמעה (לא להעלים אותו, לקצר אותו)
&nbsp
כל נושא של התקנת אסטרטגיה/ערכים/אמונות/מטא-תוכנות - הקשורות לדגם מצוינות (שהוא בעצם דגם של יכולת מסויימת) מדבר בדיוק על זה.
&nbsp
מנסיוני, שמתי לב שחלק מהיכולות לוקחות תרגול יותר מאשר יכולות אחרות.
&nbsp
לדוגמה היכולת לכתוב ללא שגיאות כתב, לוקחת בסביבות שעה עד שעתיים התקנה (כאשר ההתקנה עצמה היא 10 עד 20 דקות עבודה והשאר זה קריאה של מספר ספרים על מנת לקלוט את כל המילים בצורה ויזואלית)
&nbsp
היכולת לדגום יכולת, מכיוון שזו יכולת מורכבת יותר, היא מורכבת ממספר רב של יכולות, מיומנויות וכישורים - היא יותר מורכבת ולכן לוקחת יותר זמן תרגול, על מנת להטמיע אותה ולהיות טובים בה.
&nbsp
מיקי
&nbsp
 
מה היית רוצה לדעת/לשמוע?


אם תציג שאלה כלשהי שגילית בה עניין בהקשר זה, אשמח לנסות לפתוח דלת בתגובה.
וכמובן, ברור לי שהשאלות שיש לך אינן שגרתיות ונפוצות, מאחר ואתה עצמך איש מקצוע בתחום קרוב.
 

ommerl

New member
למשל

אני מוצא שתי דרכים שבהן אנשים מונעים מעצמם לפתח מיומנות כלשהי-
1- הם מתמקדים בפעולות שהם מצליחים לעשות יחסית בקלות. מספר הכשלונות נמוך ולכן קשה להשוות הצלחה לכישלון וקשה ללמוד מזה.
&nbsp
2- מנסים לקפוץ מעל לפופיק ומנסים להצליח במשימות קשות מידיי לרמה שלהם. במצב כזה יש רק כישלונות ולכן אי אפשר ללמוד מהם.
&nbsp
התחום שבו הקסם קורה הוא כאשר הבן אדם נמצא בקצה גבול היכולת שלו. הוא מצליח לפעמים ולפעמים נכשל וכך הוא משווה הצלחה לכישלון ולומד ומתקדם.
&nbsp
אין לי ממש שאלה אלא מנסה לעורר דיון
 
זוהי המחשה יפה של דרכים לחסימת השתפרות.

השתפרות היא דבר טבעי כאשר היא נדרשת ובתנאי שאין חוסמים אותה לגמרי.
מה קורה כאשר נדרשת השתפרות?
באופן נורמלי, במצב כזה, היא אמורה להתרחש מעצמה, הודות למרכיב מיוחד שנוצר בזרם המשוב.
הגורם המחולל את המרכיב המיוחד הזה הוא המטרה.
כשאנשים מפסיקים לנסות להתקדם/להשתפר בדבר מה, תהליך הלמידה בתחום זה נפסק.
"אימון" לכשעצמו הוא חסר משמעות. אפשר "להתאמן" שנים מבלי שיווצר שיפור כלשהו.
הליכה, לדוגמה.
תחילה היא משתפרת, אולם בשלב כלשהו, כאשר היא מזוהה כ"נורמלית" - כלומר דומה לזו שאנחנו קולטים סביבנו - כבר לא מורגש צורך מיוחד לשפר אותה... והלמידה נפסקת.
אדם בן 30, על פי רוב, לא הולך טוב יותר מאדם בן 20, למרות שהיו לו עשר שנים נוספות להתאמן על כך.
אם אדם בן 20 היה יודע באופן בהיר, מתוך דוגמה סביבתית בלתי פוסקת, לאן ההליכה שלו יכולה ואמורה להגיע בתוך מספר שנים נוספות של אימון, היא היתה פשוט מגיעה לשם... ואדם בן 30 היה הולך ברמה אחרת לחלוטין מאדם בן 20.
 
למעלה