פישלתי
חזרתי מחו"ל לפני 10 ימים והחלטתי לא להתחיל לשקוע בשגרה ולצאת בחיפושים למצוא עבודה. שלחתי עשרות פאקסים, שלחתי אימיילים ועוד כל מיני עד שהגיע תשובה מפלאפון. הם ביקשו שאבוא היום ליום מיונים של שעתיים -שלוש והם יבדקו עד כמה אני מתאים לדרישות שלהם. התגובה הראושנה שלי הייתה "קטן עליי". כי באמת, מה כבר יכול להיות. ישאלו, אני אענה, יבקשו, אני אבצע. אין לי בעיה לדבר בטלפון ולעמוד מול אנשים זה לא סוף העולם בשבילי. הדרכתי בתור תיכוניסט בתנועה. בקטנה. ובכן, טעיתי בענק! הגעתי כמתבקש ואז ראיתי שזו קבוצה של 10 אנשים (בערך בגילי) והסינון יגרום לשליש מהכמות להשאר. באיזשהו שלב הגיעה הבוחנת/ממיינת והתחילה להסביר את הלו"ז ומה בעצם נעשה. את שני השלבים הראשונים לקחתי בקלילות, אבל ברגע שהיא אמרה שתתבצע סימולציה של ויכוח (כביכול בין לקוח לנותן השירות) קפאתי בו במקום. אמרתי ששכחתי את הארנק באוטו (ולא, לא הגעתי עם רכב) ושאני כבר בא, יצאתי ולא חזרתי. החרדה הייתה כל כך מבהילה, כל כך מביכה, שלא עמדתי בזה. מחר יש לי את אותו הדבר לחברת הכבלים "הוט", ולא, אני לא מתכוון ללכת. לא רוצה. הרגשה רעה. רעה.
חזרתי מחו"ל לפני 10 ימים והחלטתי לא להתחיל לשקוע בשגרה ולצאת בחיפושים למצוא עבודה. שלחתי עשרות פאקסים, שלחתי אימיילים ועוד כל מיני עד שהגיע תשובה מפלאפון. הם ביקשו שאבוא היום ליום מיונים של שעתיים -שלוש והם יבדקו עד כמה אני מתאים לדרישות שלהם. התגובה הראושנה שלי הייתה "קטן עליי". כי באמת, מה כבר יכול להיות. ישאלו, אני אענה, יבקשו, אני אבצע. אין לי בעיה לדבר בטלפון ולעמוד מול אנשים זה לא סוף העולם בשבילי. הדרכתי בתור תיכוניסט בתנועה. בקטנה. ובכן, טעיתי בענק! הגעתי כמתבקש ואז ראיתי שזו קבוצה של 10 אנשים (בערך בגילי) והסינון יגרום לשליש מהכמות להשאר. באיזשהו שלב הגיעה הבוחנת/ממיינת והתחילה להסביר את הלו"ז ומה בעצם נעשה. את שני השלבים הראשונים לקחתי בקלילות, אבל ברגע שהיא אמרה שתתבצע סימולציה של ויכוח (כביכול בין לקוח לנותן השירות) קפאתי בו במקום. אמרתי ששכחתי את הארנק באוטו (ולא, לא הגעתי עם רכב) ושאני כבר בא, יצאתי ולא חזרתי. החרדה הייתה כל כך מבהילה, כל כך מביכה, שלא עמדתי בזה. מחר יש לי את אותו הדבר לחברת הכבלים "הוט", ולא, אני לא מתכוון ללכת. לא רוצה. הרגשה רעה. רעה.