סיון בטירוף
New member
פיק 9
לילה. הירח זרח מעל טומודה. כל התלמידים בביה"ס כבר נרדמו מזמן, כולם מלבד ג'יזרמו. שעדיין לא חזר לביה"ס. עדיין... "הייייייייייייי חבר'ה!!!!!!!!!" צעק ג'יזרמו כשהגיע לחדרו, וגרם לרוי להתגלגל מהמיטה שלו מרוב בהלה. "תגיד, אתה בסדר או מה?!" אמר רוי בכעס, "הרסת את שנת האצילים שלי!!!" "טוב, בסדר..." אמר ג'יזרמו, כשלפתע התחיל להביט אל החלון. "מה זה???" "מה זה מה?" שאל אותו רוי. "מ... ממ... מאחוריך!!!" צעק ג'יזרמו בפחד. "מה מאחורי?" שאל רוי, שלא הבין מה ג'יזרמו רוצה ממנו. "תראה!!!" אמר ג'יזרמו בעודו רועד מפחד והתחיל להצביע על החלון. רוי הביט אל החלון, ואמר: "נו, סתם דברים לבנים וגדולים עפים בשמיים... דבר שיגרתי למדי"... הוא הפסיק לדבר לדקה, עד ששם לב: "דברים לבנים וגדולים עפים בשמיים?!!!" הוא קרא בפחד. "אה הא..." אמר ג'יזרמו שפחד בדיוק כמוהו, שלפתע דמות מעוותת נדבקה על החלון. "אההה!!!!!" צעקו השניים מרוב פחד. "תרגעו מעצבנים קטנים, זה רק אני..." אמר קרו. "קרברוס? אבל... אתה... אתה..." אמר ג'ירמו בגמגום. "כן, אני יודע שאני מת" אמר קרו, "אבל ארגנו מרד וברחנו מגן עדן בשביל להציל אתכם" "להציל אותנו ממה?" אמר רוי שלא הבין על מה הוא מדבר. "מהשליט ומשרתו!!!" אמר קרו. "ה... שליט?" שאל רוי. "כן... הוא האחראי על זה ששאב ממך ומחבריך את כוחות הקסם" אמר קרו, "וכשיהיו לו מספיק כוחות קסם של אנשים, הוא יחזור לחיים וישלוט בעולם!!!" "זה נוראי..." אמר רוי. "אני צריך שתביאו אליי את המעצבן הקטן ואת סאקורה. זה דחוף" אמר קרו בהבעת פנים רצינית. "טוב, סיאורן יושן פה..." אמר רוי, והרים את השמיכה מהמיטה של סיאורן, "מה?!" "מה מה?" שאל אותו קרו. "הוא... הוא... הוא לא כאן..." אמר רוי בפחד, כשכרית ענקית נמצאת במיטה של סיאורן במקומו, "אאאאאהההההההההה!!!!" _________________________________________ בנתיים, בחצר האחורית, סיאורן וסאקורה צפו יחד במחזה המלהיב. "וואו... זה יפייפה" אמרה סאקורה בהתלהבות. "כן..." אמר סיאורן בעודו בוהה בכל המלאכים, "אבל..." "אבל מה?" שאלה סאקורה. "זה מזכיר לי את המשפחה שלי" הוא אמר בעצב. "או סיאורן..." אמרה סאקורה בעצב, "למה אתה כל הזמן חושב על זה? זה מעציב אותך כשאתה מדבר עליהם" "אני יודע" אמר סיאורן, "אבל... זה יותר חזק ממני" "אני חושבת שכדאי שתחשוב על משהו אחר... משהו משמח יותר" אמרה סאקורה, כשלפתע אחד האורות נפל ארצה. "אאוו!!!" צעק המלאך. "אתה בסדר?" שאלה אותו סאקורה. "כן..." אמר המלאך, כשלפתע הוא הביט בה. "סאקורה? סיאורן?" "כן... מאיפה אתה מכיר אותנו?" אמר סיאורן. "סיאורן... אתה לא מזהה אותי?!" אמר המלאך בפרצוף עצוב, ופרץ בבכי. "טוב, היה יותר קל לזהות אותך עם היו לך פנים..." אמר סיאורן. "מה?! אתה רומז שאין לי פנים?!" אמר המלאך בכעס, והביט במראה שלו. "אההההההההההההההה!!! הפנים היפות שלי!!! השיער היפייפה שלי!!! הם נעלמו!!!" "נראה לי שעכשיו זיהיתי אותך..." אמר סיאורן, "ברוכה השבה, מיילין" "מיילין?!" אמרה סאקורה בפליאה. "כן!!! זאת מיילין!!!" צעקה מיילין באושר, "אני כל התגעגעתי אלייכם!!!" "גם אנחנו התגעגענו אלייך" אמרו השניים, וחיבקו אותה, כשלפתע קרו קטע אותם: "מעצבן קטן!!! סאקורה!!! בואו מהר!!!" אמר קרו. "בובת פרווה מסמורטטת?" אמר סיאורן בפליאה. "כן!!! בואו מהר!!! זה דחוף!!!" אמר קרו. "טוב" אמרו השניים, "מצטערים מיילין, עלינו ללכת" "חכו!!!" היא צעקה, "אפשר לבוא איתכם?" "אבל מיילין!!! זה מסוכן!!!" אמר סיאורן. "אז מה? אני במילא לא אמות, אני כבר מתה!!!" אמרה מיילין ורצה איתם. _________________________________________ בנתיים, בחדר הבנות, אליס התעוררה. "איפה טומויו?" היא שאלה, "אולי היא יצאה החוצה" אליס לבשה את מעילה, לקחה איתה את רינבו והלכה לחפשה. היא יצאה החוצה, וראתה את טומויו רחוקה מאוד מביה"ס, והולכת לאנשהו. "טומויו!!! לאן את הולכת?!!!" צעקה אליה אליס, אך טומויו לא התייחסה אל אליס והמשיכה ללכת. אליס רצה אלייה, אך טומויו רצה כדי שלא תשיג אותה. "טומויו!!! למה את מתחמקת ממני?" אמרה אליס בכעס, והאיצה כדי לעצור את טומויו, כשלפתע היא עצרה. הן הגיעו למקום נטוש אפל ומפחיד, כשלפתע, הרוח הלבנה תפסה את טומויו והעיפה אותה לשחקים. "טומויו!!!" צעקה אליס, אך זה היה מאוחר מידי. טומויו נפלה על האדמה, ונפצע אנושות. "אוי טומויו..." אמרה אליס והלכה אליה, כשלפתע הרוח הלבנה תפסה את שתיהן בשיערותיהם, והלכה איתן לכיוון מקום המיסתור שלה. "תעזוב אותנו חתיכת ביריון!!!" אמרה אליס בכעס, אך הרוח הלבנה לא עזבה אותם. היא זרקה אותם בכוח אל המערה שלה, והטילה כישוף כדי שאף אחת מהן לא תברח. "זה מה שקורא למשיגות גבול מחורבנות!!!" אמרה הרוח הלבנה, והלכה לטפל בעינייניה. "אוי... טומויו... זו אשמתי, לא הייתי צריכה לעקוב אחרייך..." אמרה אליס בעוד היא מרגישה רגשות אשמה. ___________________________________________ "וואו, איזה סיפור מוזר" אמר סיאורן כשקרו סיפר לו על תוכניתו של השליט, "אבל בכל מקרה, את לא חושב שזה סיכון גדול מידי בשבילך, סאקורה?" "לא זה לא!!! אני אטפל בזה בקלות!!!" אמרה סאקורה בנחישות. "בסדר..." אמר סיאורן בדאגה, "אבל תבטיחי שתיהי בסדר" "מבטיחה" היא אמרה, כשלפתע הרגישה משהו חזק. "מה קרה?" שאל קרו. "אני מרגישה... אני מרגישה... שקורה משהו לטומויו... אני בטוחה... יש בינינו קשר כל כך חזק, עד שאנחנו יכולות להרגיש כשהשנייה נפגעת..." אמרה סאקורה בדאגה. "נו, למה אתם מחכים? בואו נציל את טומויו!!!" אמרה מיילין בנחישות, והם צעדו לכיוון שבו סאקורה חשה שטומויו נמצאת. "זהו, זה כאן" אמרה סאקורה, כשלפתע שמעה כלב נובח. היה זה רינבו. "רינבו..." אמרה סאקורה, "מה קרה?" ריבו נבח בקול. "הוא אומר שרוח לבנה פגעה בטומויו וזרקה את אליס ואת טומויו לכאן!!!" תרגם אותו קרו והצביע על במערה. "או לא!!!" אמרה סאקורה, וניסתה להיכנס, אך היא לא הצליחה. "למה הדלת לא נפתחת?" שאלה סאקורה. "כנראה נעלו אותה בעזרת כישוף" אמר סיאורן, "אבל נראה לי שאוכל לפרוץ אותו... אל הסלע, בוא והיה לעזרי!!!" ואז המערה נפתחה, והם נכנסו לשם. "אוי לא, טומויו!!!" אמרה סאקורה וחיבקה אותה. "היא נפצעה אנושות... היא ממש גוססת... והכל בגללי" אמרה אליס בעצב. "בגללך?" שאלה סאקורה. "כן... לא הייתי צריכה ללכת אחריה ולהפריע לה... כי אז היא לא הייתה בורחת ומגיעה לפה" אמרה אליס. "איזה שטויות, זה לא בגללך!!! זה בגלל מי שפצע אותה!!! את ראית מי זה היה?" שאלה סאקורה. "כן... זו הייתה הרוח הלבנה" אמרה אליס. "הרוח הלבנה?!!!" אמרה סאקורה בפליאה. "כן" אמרה אליס. "שלום לכם ילדודס!" אמר מנואל. "אתה..." אמרה סאקורה בכעס, "אתה ואדון המטומטם שלך רוצים להחיות את השליט!!! חלאה!!!" "תרגעי, אני רק רוצה לעזור" אמר מנואל. "ל.. לעזור? אבל חשבתי שאתה..." אמרה סאקורה כשלפתע מנואל קטע אותה. "נכון שאני העבד של הרוח הלבנה, אבל אני עושה את זה רק בגלל שהחריכו אותי... טוב, זה סיפור ארוך, עכשיו, תביאו אליי את חברתיכם הפצוע" אמר מנואל. "בסדר..." אמרה סאקורה, והביאה את טומויו למנואל. מנואל שם יד על מצחה ושחרר כוח בעל עוצמה חזקה, ותוך דקה, טומויו הבריאה. ________________________________________ אין מקום אז אני אמשיך בתגובה
לילה. הירח זרח מעל טומודה. כל התלמידים בביה"ס כבר נרדמו מזמן, כולם מלבד ג'יזרמו. שעדיין לא חזר לביה"ס. עדיין... "הייייייייייייי חבר'ה!!!!!!!!!" צעק ג'יזרמו כשהגיע לחדרו, וגרם לרוי להתגלגל מהמיטה שלו מרוב בהלה. "תגיד, אתה בסדר או מה?!" אמר רוי בכעס, "הרסת את שנת האצילים שלי!!!" "טוב, בסדר..." אמר ג'יזרמו, כשלפתע התחיל להביט אל החלון. "מה זה???" "מה זה מה?" שאל אותו רוי. "מ... ממ... מאחוריך!!!" צעק ג'יזרמו בפחד. "מה מאחורי?" שאל רוי, שלא הבין מה ג'יזרמו רוצה ממנו. "תראה!!!" אמר ג'יזרמו בעודו רועד מפחד והתחיל להצביע על החלון. רוי הביט אל החלון, ואמר: "נו, סתם דברים לבנים וגדולים עפים בשמיים... דבר שיגרתי למדי"... הוא הפסיק לדבר לדקה, עד ששם לב: "דברים לבנים וגדולים עפים בשמיים?!!!" הוא קרא בפחד. "אה הא..." אמר ג'יזרמו שפחד בדיוק כמוהו, שלפתע דמות מעוותת נדבקה על החלון. "אההה!!!!!" צעקו השניים מרוב פחד. "תרגעו מעצבנים קטנים, זה רק אני..." אמר קרו. "קרברוס? אבל... אתה... אתה..." אמר ג'ירמו בגמגום. "כן, אני יודע שאני מת" אמר קרו, "אבל ארגנו מרד וברחנו מגן עדן בשביל להציל אתכם" "להציל אותנו ממה?" אמר רוי שלא הבין על מה הוא מדבר. "מהשליט ומשרתו!!!" אמר קרו. "ה... שליט?" שאל רוי. "כן... הוא האחראי על זה ששאב ממך ומחבריך את כוחות הקסם" אמר קרו, "וכשיהיו לו מספיק כוחות קסם של אנשים, הוא יחזור לחיים וישלוט בעולם!!!" "זה נוראי..." אמר רוי. "אני צריך שתביאו אליי את המעצבן הקטן ואת סאקורה. זה דחוף" אמר קרו בהבעת פנים רצינית. "טוב, סיאורן יושן פה..." אמר רוי, והרים את השמיכה מהמיטה של סיאורן, "מה?!" "מה מה?" שאל אותו קרו. "הוא... הוא... הוא לא כאן..." אמר רוי בפחד, כשכרית ענקית נמצאת במיטה של סיאורן במקומו, "אאאאאהההההההההה!!!!" _________________________________________ בנתיים, בחצר האחורית, סיאורן וסאקורה צפו יחד במחזה המלהיב. "וואו... זה יפייפה" אמרה סאקורה בהתלהבות. "כן..." אמר סיאורן בעודו בוהה בכל המלאכים, "אבל..." "אבל מה?" שאלה סאקורה. "זה מזכיר לי את המשפחה שלי" הוא אמר בעצב. "או סיאורן..." אמרה סאקורה בעצב, "למה אתה כל הזמן חושב על זה? זה מעציב אותך כשאתה מדבר עליהם" "אני יודע" אמר סיאורן, "אבל... זה יותר חזק ממני" "אני חושבת שכדאי שתחשוב על משהו אחר... משהו משמח יותר" אמרה סאקורה, כשלפתע אחד האורות נפל ארצה. "אאוו!!!" צעק המלאך. "אתה בסדר?" שאלה אותו סאקורה. "כן..." אמר המלאך, כשלפתע הוא הביט בה. "סאקורה? סיאורן?" "כן... מאיפה אתה מכיר אותנו?" אמר סיאורן. "סיאורן... אתה לא מזהה אותי?!" אמר המלאך בפרצוף עצוב, ופרץ בבכי. "טוב, היה יותר קל לזהות אותך עם היו לך פנים..." אמר סיאורן. "מה?! אתה רומז שאין לי פנים?!" אמר המלאך בכעס, והביט במראה שלו. "אההההההההההההההה!!! הפנים היפות שלי!!! השיער היפייפה שלי!!! הם נעלמו!!!" "נראה לי שעכשיו זיהיתי אותך..." אמר סיאורן, "ברוכה השבה, מיילין" "מיילין?!" אמרה סאקורה בפליאה. "כן!!! זאת מיילין!!!" צעקה מיילין באושר, "אני כל התגעגעתי אלייכם!!!" "גם אנחנו התגעגענו אלייך" אמרו השניים, וחיבקו אותה, כשלפתע קרו קטע אותם: "מעצבן קטן!!! סאקורה!!! בואו מהר!!!" אמר קרו. "בובת פרווה מסמורטטת?" אמר סיאורן בפליאה. "כן!!! בואו מהר!!! זה דחוף!!!" אמר קרו. "טוב" אמרו השניים, "מצטערים מיילין, עלינו ללכת" "חכו!!!" היא צעקה, "אפשר לבוא איתכם?" "אבל מיילין!!! זה מסוכן!!!" אמר סיאורן. "אז מה? אני במילא לא אמות, אני כבר מתה!!!" אמרה מיילין ורצה איתם. _________________________________________ בנתיים, בחדר הבנות, אליס התעוררה. "איפה טומויו?" היא שאלה, "אולי היא יצאה החוצה" אליס לבשה את מעילה, לקחה איתה את רינבו והלכה לחפשה. היא יצאה החוצה, וראתה את טומויו רחוקה מאוד מביה"ס, והולכת לאנשהו. "טומויו!!! לאן את הולכת?!!!" צעקה אליה אליס, אך טומויו לא התייחסה אל אליס והמשיכה ללכת. אליס רצה אלייה, אך טומויו רצה כדי שלא תשיג אותה. "טומויו!!! למה את מתחמקת ממני?" אמרה אליס בכעס, והאיצה כדי לעצור את טומויו, כשלפתע היא עצרה. הן הגיעו למקום נטוש אפל ומפחיד, כשלפתע, הרוח הלבנה תפסה את טומויו והעיפה אותה לשחקים. "טומויו!!!" צעקה אליס, אך זה היה מאוחר מידי. טומויו נפלה על האדמה, ונפצע אנושות. "אוי טומויו..." אמרה אליס והלכה אליה, כשלפתע הרוח הלבנה תפסה את שתיהן בשיערותיהם, והלכה איתן לכיוון מקום המיסתור שלה. "תעזוב אותנו חתיכת ביריון!!!" אמרה אליס בכעס, אך הרוח הלבנה לא עזבה אותם. היא זרקה אותם בכוח אל המערה שלה, והטילה כישוף כדי שאף אחת מהן לא תברח. "זה מה שקורא למשיגות גבול מחורבנות!!!" אמרה הרוח הלבנה, והלכה לטפל בעינייניה. "אוי... טומויו... זו אשמתי, לא הייתי צריכה לעקוב אחרייך..." אמרה אליס בעוד היא מרגישה רגשות אשמה. ___________________________________________ "וואו, איזה סיפור מוזר" אמר סיאורן כשקרו סיפר לו על תוכניתו של השליט, "אבל בכל מקרה, את לא חושב שזה סיכון גדול מידי בשבילך, סאקורה?" "לא זה לא!!! אני אטפל בזה בקלות!!!" אמרה סאקורה בנחישות. "בסדר..." אמר סיאורן בדאגה, "אבל תבטיחי שתיהי בסדר" "מבטיחה" היא אמרה, כשלפתע הרגישה משהו חזק. "מה קרה?" שאל קרו. "אני מרגישה... אני מרגישה... שקורה משהו לטומויו... אני בטוחה... יש בינינו קשר כל כך חזק, עד שאנחנו יכולות להרגיש כשהשנייה נפגעת..." אמרה סאקורה בדאגה. "נו, למה אתם מחכים? בואו נציל את טומויו!!!" אמרה מיילין בנחישות, והם צעדו לכיוון שבו סאקורה חשה שטומויו נמצאת. "זהו, זה כאן" אמרה סאקורה, כשלפתע שמעה כלב נובח. היה זה רינבו. "רינבו..." אמרה סאקורה, "מה קרה?" ריבו נבח בקול. "הוא אומר שרוח לבנה פגעה בטומויו וזרקה את אליס ואת טומויו לכאן!!!" תרגם אותו קרו והצביע על במערה. "או לא!!!" אמרה סאקורה, וניסתה להיכנס, אך היא לא הצליחה. "למה הדלת לא נפתחת?" שאלה סאקורה. "כנראה נעלו אותה בעזרת כישוף" אמר סיאורן, "אבל נראה לי שאוכל לפרוץ אותו... אל הסלע, בוא והיה לעזרי!!!" ואז המערה נפתחה, והם נכנסו לשם. "אוי לא, טומויו!!!" אמרה סאקורה וחיבקה אותה. "היא נפצעה אנושות... היא ממש גוססת... והכל בגללי" אמרה אליס בעצב. "בגללך?" שאלה סאקורה. "כן... לא הייתי צריכה ללכת אחריה ולהפריע לה... כי אז היא לא הייתה בורחת ומגיעה לפה" אמרה אליס. "איזה שטויות, זה לא בגללך!!! זה בגלל מי שפצע אותה!!! את ראית מי זה היה?" שאלה סאקורה. "כן... זו הייתה הרוח הלבנה" אמרה אליס. "הרוח הלבנה?!!!" אמרה סאקורה בפליאה. "כן" אמרה אליס. "שלום לכם ילדודס!" אמר מנואל. "אתה..." אמרה סאקורה בכעס, "אתה ואדון המטומטם שלך רוצים להחיות את השליט!!! חלאה!!!" "תרגעי, אני רק רוצה לעזור" אמר מנואל. "ל.. לעזור? אבל חשבתי שאתה..." אמרה סאקורה כשלפתע מנואל קטע אותה. "נכון שאני העבד של הרוח הלבנה, אבל אני עושה את זה רק בגלל שהחריכו אותי... טוב, זה סיפור ארוך, עכשיו, תביאו אליי את חברתיכם הפצוע" אמר מנואל. "בסדר..." אמרה סאקורה, והביאה את טומויו למנואל. מנואל שם יד על מצחה ושחרר כוח בעל עוצמה חזקה, ותוך דקה, טומויו הבריאה. ________________________________________ אין מקום אז אני אמשיך בתגובה
יש לך כישרון כתיבה ייחודי ונהדר נהנתי מכל משפט