סיון בטירוף
New member
פיק 8
"מה?!" אמר סיאורן, שהופתע מאוד מהידיעה. "אתה יודע מה, לא בא לי לדבר על זה" אמר רוי, "נשנה נושא, איפה ג'יזרמו?" "האמת, הוא יצא מבית הספר, אבל הוא לא אמר לאף אחד לאן..." אמר סיאורן, ואז הביט בשעון הגדול שעל המבנה של ביה"ס. "אוי ואבוי!!! מצטער רוי, הבטחתי למנהל שאעזור לשרת. להתראות!!!" ואז הוא החל לרוץ לחדרו של השרת. "להתראות!!!" ענה לו רוי, והמשיך לשבת, כשלפתע ראה הבזק אור לבן, שבא מאחד החדרים בביה"ס. "מה זה?" הוא חשב לעצמו, ולאחר מספר דקות השיב: "טוב, זו בטח שוב הרוח הלבנה המעצבנת הזו... אבל עכשיו אין לי מה לעשות נגדה". ______________________________________________ במקום רועש וצפוף, נחת הבזק האור. שם כבר יכלו לראות את צורתו האמיתית: היתה זו נשמתו של קרו. "א... א... איפה אני?" הוא שאל, כאשר פקח את עיניו והביט במקום. "קרברוס סאן!!! ציפיתי לבואך!!!" אמרה הגברת המסתורית (זאת שהמליצה לסאקורה ולסיאורן להפסיק לחקור בנושא הרוח הלבנה), "מה מביא אותך לכאן?" "האמת... אני לא יודע מה המקום הזה ואיך הגעתי לפה" אמר קרו, שהיה מבולבל לחלוטין. "אהה..." אמרה הגברת, "אז אני אסביר לך. אתה נמצא במקום שבו ממיינים נשמות לשני מקומות: גן עדן, או גהנום. אם אתה הגעת לפה, כנראה שמתת מאיזו שהיא סיבה..." "אני? מתתי?!" שאל קרו שהיה מבולבל אף יותר, כשלפתע הוא נזכר בקרב עם הרוח הלבנה. "אהה... כנראה מתתי בגלל הקרב..." "טוב קרברוס, הגיע הזמן שלי למיין אותך" אמרה הגברת המסתורית, "אתה שייך ל... גן עדן!!!" "יש!!! יש!!!" אמר קרו והתחיל לקפץ סביב הגברת המיסתורית, "אבל רק רגע... איפה גן עדן נמצא?" "אתה רואה את הענן הזה?" אמרה הגברת המיסתורית, והצביעה על אחד העננים. "אתה צריך להגיע אליו, וכשתגיע, פנה שמאלה, ותגיע לגן עדן" "תודה" אמר קרו, ועף במהירות לגן עדן. _____________________________________________ לאחר מספר דקות, קרו הגיע לגן עדן. המקום היה מאוד יפה, השמיים היו בצבע תכלת, שמש גדולה זרחה, ציפורים צבעוניות עפו ברקיע, וכל השטח היה מלא דשא ועצים, בעלי עלים גדולים בצבע ירקרק. "וואוו..." אמר קרו, שהסתכל על גן עדן, "המקום הזה מקסים..." לפתע, נפל על האדמה הבזק אור אדום. "מה זה?" אמר קרו, והביט בהבזק האור, "אני אתקרב קצת". קרו התקרב, וראה יצור שפניו מוסתרות בבד שחור, מתחיל להרוס את גן עדן. "מה הוא עושה?!!!" קרא קרו, ולפתע ראה מלאכית בעלת שיער בלונדיני, מתקיפה אותו. "מי זו?" שאל קרו, שהיה מבולבל מאוד. "קרן סולרית!!!" צעקה המלאכית, כשלפתע קרן אור בעלת עוצמה חזקה ביותר הגיחה משום מקום, והעיפה את היצור. "היי!!! מי את?" שאל קרו את המלאכית. "היי, אני אליזבת. לא ראיתי אותך כאן בעבר... אתה חדש כאן?" שאלה המלאכית. "כן..." אמר קרו, "אפשר לשאול אותך משהו?" "כן" היא ענתה לו. "מי זה היה? ולמה הוא ניסה להרוס את גן עדן?" שאל קרו בהתעניינות. "זה... זה סיםור מאוד ארוך" ענתה לו אליזבת. _____________________________________________ "מה?! את אומרת לי, שהיצור הזה, הוא השליט?!!!" אמר קרו בפליאה, כששמע את הבשורה. "כן" ענתה לו אליזבת, "זה השליט". "אז אם כך... איך גירשת אותו כל כך בקלות? חשבתי שהוא כמעט בלתי מנוצח..." שאל אותה קרו. "נכון, הוא כמעט בלתי מנוצח, כשהוא חי. בתור מת כוחותיו מאוד חלשים. אבל..." אמרה אליזבת, כשלפתע קרו קטע אותה. "אבל מה?" שאל אותה קרו. "הוא עלול לחזור לחיים, אם הסגן שלו יביא לו כמות רבה של כוחות קסם של אנשים" היא אמרה, ונאנחה בעצב. "מה?!!!" קרא קרו בכעס, "אז אם כך, צריך להזהיר את אנשי כדור הארץ!!!" "נכון... אך הבעיה היא שהאחראית על גן העדן ועל הגהנום, אינה מרשה שנודיע להם" אמרה אליזבת. "אוףףףף!!! איזה מרגיז!!!" קרא קרו, כשלפתע העלה רעיון בראשו, "הא אה!!!" "מה?" שאלה אותו אליזבת. "אנחנו נוכל לברוח מגן עדן!!!" הציע קרו בקול, והיה גאה בעצמו על הרעיון. "לא, לא, לא, אתה משוגע" אמרה אליזבת בשלילה, ולאחר כמה שניות של מחשבה הוסיפה: "אבל מצד שני... זה עשוי לעזור!!!" ____________________________________________ "מנואל!!! תצחצח את הנעליים שלי! וזו פקודה!" צעקה הרוח בכעס. "כן אדוני" אמר מנואל, ורץ עם משחה ומברשת, כדי לצחצח לרוח את הנעליים. "אבל אדוני, יש דבר אחד שלא הבנתי" אמר מנואל, "למה בעצם הפרדת בין הנער הזה לחברה שלו?" "טיפש!!!" קראה הרוח, וזרקה את הנעל שלה על מנואל, "זה כל כך ברור!!! כשהטיפש הזה יפרד מחברתו, הוא יהיה פגוע, וכך יהיה לנו יותר קל לשכנע אותו לעזור לנו לשאוב כוחות קסם מאנשים!!! ככה סתם הוא היה מתנגד על בטוח!!!" "בסדר אדון" אמר מנואל, שהיה מסוחרר לחלוטין מן המכה, "אבל... למה אנחנו זקוקים לעזרה שלו?" "מטומטם!!!" קראה הרוח, וזרקה על מנואל את הנעל השנייה, "זה ברור כשמש!!! הכוחות שלי מתחלשים מיום ליום, והכוחות שלו מאוד חזקים, ורק מתחזקים כל הזמן!!! כך שאם הוא יהיה בידינו, ניהיה בלתי מנוצחים!!! מואהמואהמואהמואה!!!" "עכשיו הבנתי, אדון" אמר מנואל, ונפל ארצה. "חתיכת לא יוצלח!!! למה אתה נרדם באמצע העבודה שלך?!" אמרה הרוח, והלכה מן המקום. הרוח הביטה אל השמיים, "בקרוב" היא חשבה לעצמה, והעלתה על פניה חיוך מרושע "כל העולם הזה יהיה תחת שליטתו של השליט..." __________________________________________ בנתיים בגן עדן, קרו זימן את כל המלאכים להתכנסות חשובה. "חבר'ה!!! תקשיבו עכשיו למה שאני אומר!!!" קרא קרו. "עלה לי רעיון גאוני כיצד נוכל להציל את כדור הארץ מפני השליט!!!" הוא אמר בשחצנות, "נוכל לברוח מגן העדן, כדי להזהיר את תושבי כדור הארץ וכדי להציל אותם!!!" "יופי, חכם גדול." אמרה אחת המלאכיות, "אבל איך נעשה זאת לעזאזל?" "אממ... אממ..." חשב קרו, "לא יודע" הוא אמר והתחיל להסמיק. כל המלאכים נפלו מרוב שזה היה טיפשי. "אז איך אתה רוצה שנבצע את "הרעיון הגאוני שלך" בדיוק?" שאל המלאכית בכעס. "האמת היא, שהתשובה נמצאת כאן..." אמרה אליזבת, והצביעה על מערה חשוכה. "מה היא המערה הזו?" שאל קרו. "המערה הזאת" אמרה אליזבת, "מובילה לכדור הארץ, אבל בתור מלאכים" "אז... מצאנו פיתרון!!!" קרא קרו באושר, וקפץ לתוך המערה, בעוד שאר המלאכים קפצו אחריו. "אל תדאגי סאקורה... אנחנו נציל אותך ואת החברים שלך מפני השליט..." חשב לעצמו קרו וקרא, "הינה אנחנו באים!!!" ______________________________________________ זהו להיום. מצטערת שכתבתי אותו כל כך באיחור... אתם מוזמנים לתת ביקורת בונה/להגיב. אני מצטערת אם יש לי שגיאות כתיב, אני עדיין חצי ישנה... וד"א, נחשו איזה שיר אני שומעת? Glaring Dream מגראווי!!! דודה שלי שלחה לי את השיר הזה סוף סוף!!! ^0^
"מה?!" אמר סיאורן, שהופתע מאוד מהידיעה. "אתה יודע מה, לא בא לי לדבר על זה" אמר רוי, "נשנה נושא, איפה ג'יזרמו?" "האמת, הוא יצא מבית הספר, אבל הוא לא אמר לאף אחד לאן..." אמר סיאורן, ואז הביט בשעון הגדול שעל המבנה של ביה"ס. "אוי ואבוי!!! מצטער רוי, הבטחתי למנהל שאעזור לשרת. להתראות!!!" ואז הוא החל לרוץ לחדרו של השרת. "להתראות!!!" ענה לו רוי, והמשיך לשבת, כשלפתע ראה הבזק אור לבן, שבא מאחד החדרים בביה"ס. "מה זה?" הוא חשב לעצמו, ולאחר מספר דקות השיב: "טוב, זו בטח שוב הרוח הלבנה המעצבנת הזו... אבל עכשיו אין לי מה לעשות נגדה". ______________________________________________ במקום רועש וצפוף, נחת הבזק האור. שם כבר יכלו לראות את צורתו האמיתית: היתה זו נשמתו של קרו. "א... א... איפה אני?" הוא שאל, כאשר פקח את עיניו והביט במקום. "קרברוס סאן!!! ציפיתי לבואך!!!" אמרה הגברת המסתורית (זאת שהמליצה לסאקורה ולסיאורן להפסיק לחקור בנושא הרוח הלבנה), "מה מביא אותך לכאן?" "האמת... אני לא יודע מה המקום הזה ואיך הגעתי לפה" אמר קרו, שהיה מבולבל לחלוטין. "אהה..." אמרה הגברת, "אז אני אסביר לך. אתה נמצא במקום שבו ממיינים נשמות לשני מקומות: גן עדן, או גהנום. אם אתה הגעת לפה, כנראה שמתת מאיזו שהיא סיבה..." "אני? מתתי?!" שאל קרו שהיה מבולבל אף יותר, כשלפתע הוא נזכר בקרב עם הרוח הלבנה. "אהה... כנראה מתתי בגלל הקרב..." "טוב קרברוס, הגיע הזמן שלי למיין אותך" אמרה הגברת המסתורית, "אתה שייך ל... גן עדן!!!" "יש!!! יש!!!" אמר קרו והתחיל לקפץ סביב הגברת המיסתורית, "אבל רק רגע... איפה גן עדן נמצא?" "אתה רואה את הענן הזה?" אמרה הגברת המיסתורית, והצביעה על אחד העננים. "אתה צריך להגיע אליו, וכשתגיע, פנה שמאלה, ותגיע לגן עדן" "תודה" אמר קרו, ועף במהירות לגן עדן. _____________________________________________ לאחר מספר דקות, קרו הגיע לגן עדן. המקום היה מאוד יפה, השמיים היו בצבע תכלת, שמש גדולה זרחה, ציפורים צבעוניות עפו ברקיע, וכל השטח היה מלא דשא ועצים, בעלי עלים גדולים בצבע ירקרק. "וואוו..." אמר קרו, שהסתכל על גן עדן, "המקום הזה מקסים..." לפתע, נפל על האדמה הבזק אור אדום. "מה זה?" אמר קרו, והביט בהבזק האור, "אני אתקרב קצת". קרו התקרב, וראה יצור שפניו מוסתרות בבד שחור, מתחיל להרוס את גן עדן. "מה הוא עושה?!!!" קרא קרו, ולפתע ראה מלאכית בעלת שיער בלונדיני, מתקיפה אותו. "מי זו?" שאל קרו, שהיה מבולבל מאוד. "קרן סולרית!!!" צעקה המלאכית, כשלפתע קרן אור בעלת עוצמה חזקה ביותר הגיחה משום מקום, והעיפה את היצור. "היי!!! מי את?" שאל קרו את המלאכית. "היי, אני אליזבת. לא ראיתי אותך כאן בעבר... אתה חדש כאן?" שאלה המלאכית. "כן..." אמר קרו, "אפשר לשאול אותך משהו?" "כן" היא ענתה לו. "מי זה היה? ולמה הוא ניסה להרוס את גן עדן?" שאל קרו בהתעניינות. "זה... זה סיםור מאוד ארוך" ענתה לו אליזבת. _____________________________________________ "מה?! את אומרת לי, שהיצור הזה, הוא השליט?!!!" אמר קרו בפליאה, כששמע את הבשורה. "כן" ענתה לו אליזבת, "זה השליט". "אז אם כך... איך גירשת אותו כל כך בקלות? חשבתי שהוא כמעט בלתי מנוצח..." שאל אותה קרו. "נכון, הוא כמעט בלתי מנוצח, כשהוא חי. בתור מת כוחותיו מאוד חלשים. אבל..." אמרה אליזבת, כשלפתע קרו קטע אותה. "אבל מה?" שאל אותה קרו. "הוא עלול לחזור לחיים, אם הסגן שלו יביא לו כמות רבה של כוחות קסם של אנשים" היא אמרה, ונאנחה בעצב. "מה?!!!" קרא קרו בכעס, "אז אם כך, צריך להזהיר את אנשי כדור הארץ!!!" "נכון... אך הבעיה היא שהאחראית על גן העדן ועל הגהנום, אינה מרשה שנודיע להם" אמרה אליזבת. "אוףףףף!!! איזה מרגיז!!!" קרא קרו, כשלפתע העלה רעיון בראשו, "הא אה!!!" "מה?" שאלה אותו אליזבת. "אנחנו נוכל לברוח מגן עדן!!!" הציע קרו בקול, והיה גאה בעצמו על הרעיון. "לא, לא, לא, אתה משוגע" אמרה אליזבת בשלילה, ולאחר כמה שניות של מחשבה הוסיפה: "אבל מצד שני... זה עשוי לעזור!!!" ____________________________________________ "מנואל!!! תצחצח את הנעליים שלי! וזו פקודה!" צעקה הרוח בכעס. "כן אדוני" אמר מנואל, ורץ עם משחה ומברשת, כדי לצחצח לרוח את הנעליים. "אבל אדוני, יש דבר אחד שלא הבנתי" אמר מנואל, "למה בעצם הפרדת בין הנער הזה לחברה שלו?" "טיפש!!!" קראה הרוח, וזרקה את הנעל שלה על מנואל, "זה כל כך ברור!!! כשהטיפש הזה יפרד מחברתו, הוא יהיה פגוע, וכך יהיה לנו יותר קל לשכנע אותו לעזור לנו לשאוב כוחות קסם מאנשים!!! ככה סתם הוא היה מתנגד על בטוח!!!" "בסדר אדון" אמר מנואל, שהיה מסוחרר לחלוטין מן המכה, "אבל... למה אנחנו זקוקים לעזרה שלו?" "מטומטם!!!" קראה הרוח, וזרקה על מנואל את הנעל השנייה, "זה ברור כשמש!!! הכוחות שלי מתחלשים מיום ליום, והכוחות שלו מאוד חזקים, ורק מתחזקים כל הזמן!!! כך שאם הוא יהיה בידינו, ניהיה בלתי מנוצחים!!! מואהמואהמואהמואה!!!" "עכשיו הבנתי, אדון" אמר מנואל, ונפל ארצה. "חתיכת לא יוצלח!!! למה אתה נרדם באמצע העבודה שלך?!" אמרה הרוח, והלכה מן המקום. הרוח הביטה אל השמיים, "בקרוב" היא חשבה לעצמה, והעלתה על פניה חיוך מרושע "כל העולם הזה יהיה תחת שליטתו של השליט..." __________________________________________ בנתיים בגן עדן, קרו זימן את כל המלאכים להתכנסות חשובה. "חבר'ה!!! תקשיבו עכשיו למה שאני אומר!!!" קרא קרו. "עלה לי רעיון גאוני כיצד נוכל להציל את כדור הארץ מפני השליט!!!" הוא אמר בשחצנות, "נוכל לברוח מגן העדן, כדי להזהיר את תושבי כדור הארץ וכדי להציל אותם!!!" "יופי, חכם גדול." אמרה אחת המלאכיות, "אבל איך נעשה זאת לעזאזל?" "אממ... אממ..." חשב קרו, "לא יודע" הוא אמר והתחיל להסמיק. כל המלאכים נפלו מרוב שזה היה טיפשי. "אז איך אתה רוצה שנבצע את "הרעיון הגאוני שלך" בדיוק?" שאל המלאכית בכעס. "האמת היא, שהתשובה נמצאת כאן..." אמרה אליזבת, והצביעה על מערה חשוכה. "מה היא המערה הזו?" שאל קרו. "המערה הזאת" אמרה אליזבת, "מובילה לכדור הארץ, אבל בתור מלאכים" "אז... מצאנו פיתרון!!!" קרא קרו באושר, וקפץ לתוך המערה, בעוד שאר המלאכים קפצו אחריו. "אל תדאגי סאקורה... אנחנו נציל אותך ואת החברים שלך מפני השליט..." חשב לעצמו קרו וקרא, "הינה אנחנו באים!!!" ______________________________________________ זהו להיום. מצטערת שכתבתי אותו כל כך באיחור... אתם מוזמנים לתת ביקורת בונה/להגיב. אני מצטערת אם יש לי שגיאות כתיב, אני עדיין חצי ישנה... וד"א, נחשו איזה שיר אני שומעת? Glaring Dream מגראווי!!! דודה שלי שלחה לי את השיר הזה סוף סוף!!! ^0^
