אוי, זו בדיוק הבעיה...
תראי איך זה היה- בסוף כיתה ה´ רופאת השיניים שלי תקעה את האף שלה בפה שלי והחליטה שאני זקוקה לישור שיניים. עברנו בין כל האורתודנטים באזור. חלקם היו נחמדים, אפילו מאוד, חלקם היו נוראים, ואחת אפילו עמדה לי, ילדה בת 10, מול הפרצוף והודיעה לי שאני ´זקוקה לניתוח דחוף´. האמת, כמעט כולם הסכימו שאני זקוקה לניתוח. חלק אמרו ´אולי´, חלק אמרו ´נקווה שלא´. רופא אחד החליט שהבעיה חמורה, כי כל השיניים העקומות נוצרו מבעיית סנטר-בולט שעברה אליי בתורשה (סבא שלי, אבא של אבא, עבר ניתוח פלסטי בגיל 20 פלוס כדי ´להכניס´ את הסנטר). הוא המליץ שניסע לאוניברסיטת תל אביב, שם המתמחים מטפלים. טוב, נסענו, והרופא שבדק אותי היה מולטי נחמד. עכשיו, באונ´ תלאביב זה עובד ככה- יש בערך 5 ´מומחים´ ויש מתמחים. כל מומחה אחראי על כמה מתמחים. המתמחים מטפלים, והמומחים עוברים מדי פעם לבדוק שזה בסדר. אז זה גם עלה חצי מחיר משאר המקומות, והחלטנו שזה טוב. הדביקו לי רופא יווני בשם סטטיס, ולמזלי אני הייתי אפילו אז מאוד טובה באנגלית לגילי, והיתה לי איכשהו אפשרות לתקשר איתו. המומחה שהדביקו לי היה נו-ראי. שנאתי אותו. הוא הכאיב לי כל פעם שהוא עשה משהו, הוא מתח לי את הפה כמו איזה חתיכת גומי, הוא לא היה רגיש וכל מה שהוא עשה היה לצעוק. בכל אופן, הסתובבתי עם 4 טבעות, אחת בכל צד למעלה ולמטה, בערך חצי שנה. באתי פעם בחודש עם אבא שלי באוטו לתל אביב (שעה מפרדס חנה, שעה וחצי אם הכביש לא לגמרי פנוי) לביקורות וכו´. אח"כ הדביקו לי את הקוביות המקוללות הללו, והייתי באה שוב, פעם בחודש, לא חשוב אם זה היה יום לימודים או לא, להחלפת גומיות, לפעמים חוט. וזה ת-מיד, ת-מיד היה ביום שלישי, כי זה היה היום שאותו מתמחה עובד. מדכא. היום של אי.אר, של משמרת שלישית, ושל החוגי בחירה שאני כל-כך אוהבת, ואני צריכה לעבור טיפולי שיניים. בכל אופן, אז לפני איזה חודש וחצי גיליתי חור מעל אחת הקוביות, פניתי לרופאת השינים שלי שבדקה לי את השיניים וקבעה שיש לי המון חורים, וצריך להוריד לי שלוש קוביות למעלה כדי שהיא תוכל לטפל. אז הלכתי, והם בדקו את השיניים וגילו שיש לי עוד חור למטה. הורידו אותם, חזרתי וגיליתי שהיא אמרה לי בטעות רק שלוש, וצריך להוריד את כולם חוץ מ-3 למעלה. אז חזרתי שוב לתל אביב אחרי שבוע, והורידו גם את האחרות. ואז היה לי תור למרפאת שיניים. עזבתי שיעור ספרות באמצע והלכתי למרפאה שנמצאת במרכז, 5 דקות הליכה מבית הספר שלי. אז הלכתי. המרפאה נמצאת בקניונית קטנה שצמודה למיני מרקט. גיליתי שמישהו ניסה לשרוף את המיני מרקט בליל יום שישי (זה היה יום ראשון) וככל הקניונית הייתה מלאה בפיח. שמעתי שאומרים שזה אותו אדם ששרף גם את חנות הפיצוחים שנשרפה לפני איזה 9 חודשים, שהיא במקרה גם החנות של אבא של חברה הכי טובה שלי. המרפאה נסגרה לשבועיים. כשחזרתי כבר היה חופש. הלכתי, עשו לי את כל הסתימות ואת כל הזריקות ואת כל השאר, ואז חזרתי לאורתודנט אתמול והדביקו הכל מחדש. ובינתיים סטטיס כבר סיים ללמוד, והיתה לי מתמחה חדשה- ליאנה, שלמרות שכשסטטיס טיפל בי בכיתי די הרבה כי הוא לא היה עדין בכלל וזה כמעט תמיד כאב, עם ליאנה לא בכיתי אף פעם... עד אז. בכלל, יש לי טראומה מאורתודנטיה. כשהתחלתי את הטיפול זה נורא כאב, וכשניסו להכניס לי את הטבעות לא הסכמתי. קמתי מהכיסא ולא הסכמתי לעבור את הטיפול, וכמה שניסו לשכנע אותי לא הסכמתי. אז הלכנו הבייתה וכשחזרנו- הסכמתי אבל כל הסיפור בכיתי ויללתי. שלא תחשבו, אני לא איזו בכיינית- זה ממש ממש ממש כאב. הקיצור, אם הילדים שלי יצטרכו ישור שיניים, אני ימצא להם אורתודנט דילקס. הכי טוב שיש. חברות שלי כולם מטופלות אצל אחד בחדרה, ואחת אצל אחד אחר שהיא נורא אוהבת, שמטפל כל יום במקום אחר- יום שלישי בחדרה, יום רביעי בת"א וכו´. היא אומרת שהוא מצוין. הלוואי עלי! אוו זה עדיין כואב. אני הולכת לקחת כדור.