פיק חדש

mjlk

New member
פיק חדש../images/Emo118.gif

שם: ורוד חומצי זה השחור החדש – אבל מי בכלל צריך שחור? פאנדום: הארי פוטר אורך: 3085 מילים דירוג: PG13 שיפ: הארי/סנייפ בטא: אדויסמן טיזר: המרתפים הקודרים שבדרך כלל נתנו להארי הרגשה שמשהו רע עתיד לקרות, נראו כעת מאיימים ושחורים יותר מתמיד – כאילו צפו את גורלו האכזרי הממשמש ובא של הארי. הערות: תודה על השפנפן שנתן לי את הרעיון לפיק היפה הזה!!! - Bakura אין ספוילרים לשישי - נכתב לפני שקראתי את השישי - לכן ייתכנו סתירות ואי תאימה לקאנון
 

mjlk

New member
חלק 2

לבסוף סנייפ הסתובב אל הארי והחזיק בידו בקבוק זכוכית גדול שהכיל נוזל בצבע ורוד חומצי. הוא התקדם אל הארי, צעדיו האיטיים מהדהדים בין קירות המרתף. הוא הניח את הבקבוק לפני הארי, על השולחן. "שתה!" הוא אמר לפתע. "מה?" "אמרתי, שתה, פוטר!" "אני לא שותה את זה!" אמר הארי ברתיעה ודחף את הבקבוק ממנו אל קצה השולחן. דאגותיו בקשר לאוסף התמונות של סנייפ הלכו וגברו. "אתה שותה ועוד איך, פוטר. קדימה." "תשתה את זה אתה!" "אל תתחצף, פוטר!" שאג סנייפ. "קודם תגיד לי מה זה." אמר הארי והביט על הבקבוק בחשש. "אני זה שמציב את התנאים כאן, פוטר" הוא אמר בשקט והתקרב אל הארי, מניח את ידיו על השולחן ונשען קדימה. "ואתה עושה את מה שאני אומר, זה מובן?" השתררה דממה. הארי הביט בבקבוק הזכוכית ובפניו המאיימים של סנייפ לסירוגין ולבסוף הוא נטל את בקבוק הזכוכית וקירב אל פיו. הארי שיחזר במוחו את דבריה של הגברת וויזלי מהקיץ האחרון. היא טענה ששתייה או אכילה של כל דבר בלתי מזוהה זה כמו לדון את עצמך למוות. בהתחשב במצבו הנוכחי העדיף הארי לחרוץ לעצמו גזר דין מוות, מאשר להוות לסנייפ טרף קל בעודו לא חמוש וחסר הגנה. פרצופו של סנייפ היה במרחק סנטימטרים ספורים מפניו של הארי, כך שהארי לא היה יכול להתחמק משתיית השיקוי. בלית-ברירה ובאי רצון מובהק הוא הכניס את הנוזל הוורוד לפיו. הטעם היה נורא, מעין חריף, מלוח ומתוק ביחד ואם זה לא הספיק, הנוזל היה סמיך והמרקם שלו גרם לצמרמורת בכל גופו של הארי. הארי ירק את הנוזל מפיו היישר אל פרצופו של סנייפ. "טיפש!" קרא סנייפ כאשר הנוזל הורוד כיסה את פניו. הוא צעד לאחור בצעד כושל וירק את הנוזל שנכנס לפיו. הארי חשב שזה יכול היה להיות די מצחיק, לולא הנסיבות היו חמורות כל-כך. סנייפ שלף את שרביטו במהירות ובהינף שרביט כל החומר נעלם מפניו. סנייפ נראה מבועת ונסער והוא צעד באיום לעבר הארי. "כדאי לך לא לעשות את זה שוב, פוטר!" הוא אמר מדגיש כל מילה ומילה באיום. "מ...מצטער, זה פשוט, לא טעים...." גמגם הארי משתדל בכל כוחו להראות רציני ומצטער ולא להתפקע מצחוק מול פניו הכועסים של סנייפ. "תשתה! והפעם תשמור את זה בפנים!" "בסדר." ציית הארי בחשש ולקח את הבקבוק. הוא בלע בקושי את הנוזל המוזר שגלש במורד צווארו עוקץ את גופו של הארי לאורך כל דרכו לקיבה. אחרי כמה שניות, הארי הרגיש מעורפל ומסוחרר. "עכשיו..." התחיל סנייפ ונראה שעיניו לא היו ממש ממוקדות. הוא יישר את ראשו שהסתחרר באיטיות וניסה לאושש את עצמו. "עכשיו, פוטר. תכתוב!" "לכתוב .... מה??" שאל הארי וראשו התנדנד. מתפלל שכבר יוכל לצאת מהמרתף החנוק הזה ולנשום אוויר צח. "תרשום, מה שאתה רוצה, פוטר!" קרא סנייפ והתקדם בצעד כושל לעבר הארי. "בסדר, אם אתה אומר." אמר הארי ונטל גיליון קלף אחד, את עט הנוצה ואת קסת הדיו. הוא טבל את עט הנוצה בדיו והשתהה מעל הקלף חושב מה לכתוב. הארי הרגיש מעורפל, כאילו הוא צף ללא שליטה ברחבי החדר. הוא הביט על קלף המונח לפניו ולאחר שהצליח לכוון את העט לקצה השמאלי העליון של הקלף, הוא כתב במאמץ מרובה: "א.. ני.... שו...נא... את... סנייפ." הוא אמר. "הנה!" הוא אמר לבסוף ודחף את גיליון הקלף מול פרצופו של סנייפ וחיוך מטומטם על פניו. סנייפ הביט בכתב המקושקש ועיקם את אפו. "תשתה ותכתוב עוד." הוא אמר בקול מעורפל ולא ברור. הארי ציית בדממה, הוא גמע עוד מעט מהנוזל הוורוד והמשיך לכתוב. "א.. ני... חו..שב... שבמרתף... " הוא עצר לרגע והביט בטמטום על סנייפ. "מרתף זה עם ט' או ת'?" הוא שאל. "עם ט' " אמר סנייפ בפיזור נפש ונטל את בקבוק הזכוכית. "שיט!" הארי קשקש על המילה, מלמל לעצמו בכעס וחזר לכתוב: "שבמרט...ף...הזה... יש אווי...רה... מאו..ד ...מאוד... רו..מ..נ..ט...י...ת!" הוא אמר והציג את גיליון הקלף לסנייפ שחייך לעצמו בזמן שלגם מהנוזל הורוד. "תביא את זה," אמר הארי וניסה לחטוף את הבקבוק מידיו של סנייפ. "לא." אמר סנייפ בשלווה ולגם עוד לגימה. "נו תביא..." "לא!" "נוווו...!" הארי הסיט את השולחן הצידה כך שדבר לא הפריד בינו לבין סנייפ, הוא חטף את הבקבוק מידיו של סנייפ במהירות ולגם ממנו כמות עצומה, כשיכור ששותה יין בפאב שומם. "תביא את זה, פוטר." אמר סנייפ ועיניו הסתחררו קלות. הארי הרחיק את הבקבוק מהישג ידו המושטת של סנייפ והחל לדלג בחדר, הרחק מסנייפ. סנייפ רדף אחריו בטמטום - ידיו מושטות קדימה ולבסוף הוא קפץ על הארי ותפס ברגליו. הארי נפל באופן מיידי על הרצפה והבקבוק נשמט מידו. "תראה מה עשית!" אמר הארי על סף דמעות. הוא הביט בעצב על שברי הזכוכית ועל הנוזל הורוד שחלחל אל תוך הרווחים שבין אבני הרצפה. "לא נורא..." אמר סנייפ. הוא זחל מעל הארי ופניו היו בקו פניו של הארי. "כן... לא נורא..." חזר הארי ונראה מהופנט לעיניו של סנייפ. סנייפ העביר את ידו בין שערותיו של הארי ולא הסיט את מבטו מעיניו הירוקות. "יש לך עיניים יפות..." אמר סנייפ בהתפעלות לא אופיינית לו כלל. "אני יודע." אמר הארי בהתנשאות. לפתע סנייפ רכן אל הארי ונישק אותו ארוכות. כשסוף-סוף ניתקו שפתותיהם, שפתיו של הארי נשארו משורבבות ועיניו עצומות כאילו ציפה לעוד נשיקה. סנייפ העביר את ידיו על צווארו של הארי ומשם גלש אל מתחת לגלימתו. "זה מדגדג..." אמר הארי בעודו מתפתל לנוכח מגעו של סנייפ. סנייפ העביר את ידיו על גופו של הארי, מנסה לחשוף את גופו הלבן שהוסתר בגלימת בית-הספר השחורה. כשלא הצליח הוא הביט ביאוש אל הארי ורמז לו לבצע את המשימה. בקושי רב, כיוון שסנייפ היה מעליו, הוריד הארי את גלימתו ונשאר בתחתוני בוקסר בלבד... ~*~ "אוו אהה" נאנח הארי ואחז בראשו. הוא הרגיש שראשו עומד להתפקע מכאב. "מה?" הוא מלמל כשראה במטושטש קירות שחורים עם מדפים עמוסים. "איפה אני?" שאל הארי וסידר את עצמו לישיבה. הוא הביט סביבו וניסה לרענן את זיכרונו. הוא היה לבד בחדר. הוא נעמד על רגליו וקור עז תקף את גופו. "מה לעזאזל?!" הוא מלמל כשהבין שהוא לובש רק תחתוני בוקסר. הוא הסתכל בחדר סביבו ומיהר ללבוש את הגלימה שלו שהייתה זרוקה בקצה השני של החדר. על אחד המדפים הוא ראה את השרביט שלו ומיהר לקחת אותו. "אציו משקפיים." הוא מלמל. מאחת הפינות החשוכות בחדר, ריחפו המשקפיים שלו שהיו שבורים ועקומים. "רפארו." הוא אמר והצביע בשרביטו על המשקפיים שתיקנו את עצמם מיד. לאחר שארגן את עצמו במהירות, הוא זינק לדלת כדי לצאת מהמרתף החשוך. לאחר שהגיע למקום מואר והצליח לסדר מעט את מחשבותיו, הוא הציץ בשעונו וגילה שהוא מאחר לשיעור הראשון. לקח לו עוד כמה שניות להיזכר איזה יום זה בדיוק ולאיזה שיעור הוא מאחר, ברגע שהוא הבין הוא הסתובב באנחה וצעד באי-חשק לכיוון המרתפים לשיעור השיקויים. הוא נעצר מול הדלת ולקח נשימה עמוקה. הוא פתח את הדלת ונכנס בשקט לכיתה ומיהר להתיישב במקומו. "אחרת, פוטר." אמר סנייפ בקול קודר. "עשרים נקודות מגריפינדור." הארי שתק למרות שהרגש כעס מבעבע בתוך בטנו ומאיים להתפרץ החוצה. "איפה היית?" סינן רון משמאלו של הארי. "אחר כך..." אמר הארי בשקט, אם כי לא ידע מה יגיד לרון, כי גם הוא בעצמו לא היה בטוח מה עשה בלילה הקודם. "הארי, הכל בסדר?" מלמלה הרמיוני מצידו השני והביטה בו בדאגה. "מאז שהיית אצל סנייפ אתמול לא חזרת למועדון." היא אמרה בשקט. "מה?" שאל הארי בבלבול והניח את תיקו על השולחן.
 

mjlk

New member
חלק 1

המרתפים הקודרים שבדרך כלל נתנו להארי הרגשה שמשהו רע עתיד לקרות, נראו כעת מאיימים ושחורים יותר מתמיד – כאילו צפו את גורלו האכזרי הממשמש ובא של הארי. הארי ירד בדממה במדרגות, מבין שהפעם הוא עבר את הגבול. אם הוא יסולק מבית-הספר, הרי ששבע שנים מחייו ירדו לטמיון ולימודים שהשקיע עליהם את שבע השנים היפות בחייו הוא יהרוס בגלל התפרצות אחת בשיעור של סנייפ. הוא המשיך לרדת במדרגות, מתפלא עד כמה נמוכים יכולים להיות המרתפים. הקירות משני צדדיו כבר השחירו מזמן ומדי פעם הוצב עליהם לפיד בוער שהאיר את הדרך. הארי הביט בשעונו, השעה הייתה כעת עשר וחמש דקות, הוא כבר איחר וידע שזה רק יחמיר את מצבו. הוא האיץ את הליכתו ומיהר לרדת במדרגות החלקלקות ונפל בעוצמה על אחת המדרגות. הוא הרגיש את קרסולו מפעם בכאב. הוא ישב על מדרגה אחת, מחזיק בקרסולו בעווית כאב. עשר ושש דקות, 'יופי, ממש יופי' הוא חשב לעצמו והתאמץ לקום ולהמשיך לרדת. לבסוף, אחרי משהו שנראה כמו דקה, ראה הארי אורות מהבהבים בקצה גרם המדרגות החשוך. הוא נכנס בשקט למרתף שבו לא היה מעולם, מביט בגועל על אקווריום גדול שניצב על אחד המדפים והכיל מים ירוקים שבהם שחו דברים מבחילים למראה. הוא המשיך לחקור את החדר כשלפתע שמע צליל חריקה של דלת. "אחרת, פוטר." הוא שמע את קולו החלקלק כמשי של סנייפ. "מצטער, נפלתי במדרגות..." הוא ניסה להצטדק בפני סנייפ והצביע על קרסולו הנפוח. "כמה מפתיע, הארי פוטר הגדול, נופל במדרגות." הוא אמר בקול מלגלג "שב, פוטר." הארי הביט סביבו מחפש היכן בדיוק סנייפ מצפה ממנו לשבת. בחדר לא היו רהיטים כלל, אלא רק שורות של מדפים עמוסים. "איפה לשבת?" שאל הארי "אדוני..." הוא הוסיף. "הארי פוטר הגדול לא יודע לזמן כיסא? חבל מאוד, פוטר. הייתי מוריד לך על זה עשרים נקודות אם הייתי המורה שלך ללחשים, אבל אני אוריד לך על זה רק חמש עשרה נקודות, כי אני המורה שלך לשיקויים. שב!" לגלג סנייפ וחייך ברשעות. הוא נופף בשרביטו בקלות וכיסא עץ נוקשה ולא נוח למראה הופיע במרכז החדר. הארי התיישב בו באיטיות לא מסיר את עיניו מסנייפ ומנסה לחשוב על הקשר בין יכולותיו לזמן כיסא ובין שיעור שיקויים. "אני מניח פוטר, שלולא היית הבן של אביך, כבר מזמן היית מסולק מבית הספר, גם הוא היה חביבו של דמבלדור והתייחס בזלזול לחוקים – אבל איכשהו תמיד התחמק מסילוק. מה הטעם להאמין שיש בך משהו מיוחד, אם אתה לא יודע לחתוך קליפת מירוונה?" הארי שתק למרות שהשתוקק להתפרץ בשטף של קללות עסיסיות במיוחד. "שרביט, פוטר." אמר סנייפ קולו נשמע הפעם חלק מתמיד. "מה?" אמר הארי מביט בסנייפ בהפתעה. "על מה אתה מפורסם בדיוק? אפילו הוראות פשוטות אתה לא מצליח לקלוט, את השרביט עכשיו!" הוא אמר הפעם בקול חזק יותר. הארי לא מיהר להוציא את שרביטו, הוא ידע שלהיות מול סנייפ כשהוא עצבני כל כך, בלי שרביט, זה כמו לקלל היפוגריף. "יותר מהר, פוטר. אין לי את כל הזמן בשבילך." אמר סנייפ כשידו של הארי כאילו לא רצתה לצאת מכיס גלימתו. הארי עדיין לא הוציא את שרביטו, אך מיהר לעשות זאת כשסנייפ שלף את שלו וכיוון אותו אל פרצופו של הארי. "אמרתי, יותר מהר, פוטר." חזר סנייפ בקושי פותח את פיו. הארי מיהר להגיש לסנייפ את שרביטו באי רצון מוחלט. "יופי. עכשיו, כפי שאתה יודע, פוטר. עברת את הגבול היום בשיעור שלי. נראה לי שכבר הבנת את זה לבד. גם אביך היה מתנהג ככה בדיוק. לא פעם שהיה מתחצף למורים וחומק מעונש בעזרת תחבולות ויותר מדי מזל. אבל אצלך זה שונה, אתה תקבל את המגיע לך על ההתחצפויות הבלתי נסבלות שלך! ". "אה באמת?" מלמל הארי בשקט והביט בתיעוב בסנייפ. בין אם שמע או לא, סנייפ כנראה החליט להתעלם מדבריו של הארי והמשיך בשלו. "אביך, היה לא יותר משחצן יהיר וקל דעת שנהג להעליב אפילו את חבריו. אני לא מתפלא שקשה לך לקלוט את זה, הרי לא הכרת אותו מעולם." סנייפ הסתובב להביט בהארי וחיוך מלא בוז מרוח על פניו. "גם אתה לא הכרת אותו!" התלהט הארי ולאחר שניה כשהבין כי בעצם הוא עומד חשוף וחסר הגנה, נטול לחסדיו של סנייפ – הוא החליט שעדיף שישתוק. הוא שינה את ההבעה הכועסת במידיות להבעה שבניגוד לרצונו שיוותה לו מראה מצער של מישהו הסובל מעצירות. "עשית בשכל – לפחות פעם אחת בחייך. עדיף שתשב בשקט ותיתן לי לנהל כאן את העניינים פוטר, לא כדאי לך להחמיר עם מצבך, הרי הוא חמור ממילא" אמר סנייפ בכעס עצור. אצבעותיו של הארי לפתו את מסעדי היד הדקיקים של כיסא העץ והרגיש אגלי זיעה מצטברים בכפות ידיו. "אין ספק שאתה הבן של אבא שלך, פוטר." אמר סנייפ. המשפט המוכר הדהד בראשו ולמרות ניסיונותיו הרבים הוא לא הצליח להחניק את הזיכרון של סיריוס מחייך אליו מגב ההיפוגריף ודמעה ראשונה נשרה על לחיו. "וזו לא מחמאה..." המשיך סנייפ. "בוכה, פוטר?" סנייפ הביט בפניו של הארי וחיוך ניצחון נמתח על פניו. "בלק לא שווה את הדמעות שלך, הוא היה בדיוק כמו אביך, אם לא גרוע ממנו, היה יותר מידי שחצן ולכולנו יותר טוב בלעדיו." "אתה לא תדבר ככה על סיריוס! שמעת? זהו שהוא הציג לראווה את התחתונים שלך לא אומר שהוא צריך היה למות!" הארי פלט עוד כמה קללות עסיסיות לכיוונו של סנייפ שעמד המום מול הארי אבל נראה כאילו הוא נהנה מהעניין. כשהארי סיים את דבריו סנייפ נפנף קלות בשרביטו והארי הוטח לכיסא בכזאת עוצמה שזרקה את הכיסא לקיר. איפשהו במעמקי ראשו צייץ קול קטן של חרטה על כך שהתפרץ כך על סנייפ בלי שרביט, אך הוא השתיק אותו, לסנייפ אין כל זכות לפתוח את הפה ככה על סיריוס ,זה לא משנה שאין לו שרביט, הוא פשוט יהרוג אותו בידים חשופות. סנייפ צעד בשקט לכיוונו של הארי והניח את ידיו על מסעדי הכיסא, מרחק של לא יותר מאצבע הפריד בין אפיהם. "בלק לא היה, אלא סתם עוד מטרד בעולם הקוסמים. וכפי שאמרתי – לכולנו טוב יותר בלעדיו." אמר סנייפ בארסיות. השתררה דממה קצרה, שבה הארי לא הסיר את מבטו מעיניו השחורות של סנייפ, תוהה האם גם נשמתו של סנייפ, אם בכלל יש לו כזאת, שחורה כמו עיניו ושיערו השמנוני. סנייפ התרחק מהכיסא, מביט בהארי כאילו חושב מה לעשות איתו. הוא הניף בשרביטו ושולחן דקיק הופיע מול הארי. על השולחן היו גליונות קלף, עט נוצה וקסת דיו. 'לכתוב סיכום?' חשב הארי בהפתעה 'מה פתאום?'. "אני לא מתכוון לכתוב שום סיכום." אמר הארי בהחלטיות. "כנראה שכחת, פוטר. שאתה נמצא בבית ספר. אתה התלמיד ואני המורה. אז אני ממליץ לך להיות בשקט. אני זה שמחליט מה תעשה ומה לא, ברור?" אמר סנייפ והביט בהארי. נראה היה שהוא משקיע מאמצים רבים כדי לא להתנפל על הארי ולחנוק אותו למוות. הארי לא ענה, הוא חשב שזה רק יחמיר את המצב החמור ממילא, אבל בתוך ראשו כבר התגלגלה הנקמה שתבוא בסוף הלימודים. "יופי." אמר סנייפ בסיפוק כשהארי לא ענה. הוא ניגש לאחד המדפים הרחוקים במרתף וחיטט שם בקופסת עץ ענקית ועתיקה למראה. במשך כמה דקות, נשמעו רק פצפוצי הלהבות בלפידים הבודדים שנתלו על קירות המרתף. הארי תהה מה בדיוק מחפש סנייפ. דאגה החלה לכרסם בבטנו כשבדמיונו רצות אותן תמונות מזוויעות של אנשים אומללים שסנייפ הציג להם בגאווה מסוימת היום בשיעור ותהה האם הוא עצמו יזכה לגורל דומה לשלהם.
 

mjlk

New member
חלק 3 ואחרון

"שקט שם!" אמר סנייפ והתקדם אל עבר השלישייה. "כדאי לכם מאוד, לשלושתכם, לשמור על השקט ולעבוד!" הוא אמר באיום והניח את ידיו על השולחן מול הארי. הרמיוני הביטה המומה בידיהם של השניים. "בסדר, אדוני." היא אמרה בשקט והסירה את מבטה מידיהם של הארי ושל סנייפ. "לא ביקשתי תגובה, מיס גריינג'ר. חמש נקודות מגריפינדור!" הוא התרחק מהם לעבר השולחן של מאלפוי. היא החליפה מבטים רבי משמעות עם הארי ורון, אך כשהפצירו בה לדבר, היא סימנה להם "אחר-כך" ושיהיו בשקט, בלי להוציא מילה. כשנגמר השיעור השלושה מיהרו לצאת מהכיתה. "על מה חמש נקודות?! על מה? מה אמרת לו בסך הכל? 'בסדר, אדוני'?! בכלל לא צריך לקרוא לו אדוני, לפרת ים המדוכאת הזאת!" רטן רון. "כדאי לך לשמור על הפה, וויזלי – 15 נקודות מגריפינדור על החוצפה הבלתי פוסקת שלך." רון נעצר קפוא במקום. סנייפ עקף את השלושה בשקט, גלימתו השחורה מתנופפת מאחוריו. "אני אומר לכם, איך שאני מסיים ללמוד, אני מטיל עליו קללה להכפלת ראשים שלמדנו בשיעור לחשים!" אמר רון בכעס וקמץ את ידיו לאגרופים. הארי נהם בהסכמה והביט בכעס בשולי גלימתו של סנייפ שנעלמו כשפנה במסדרון. מאחריהם נשמע צקצוק לשון רם. הם הסתובבו ומצאו את מאלפוי בחבורת שומרי ראשו הנאמנים, קראב וגויל. "מה וויזלי, ככה מדברים אל מורה?" שאל מאלפוי בלגלוג. "זה מורה? חה!" אמר רון בקול רם. "תשמור על הפה שלך, וויזלי – לפני שאני אגיד לו בדיוק מה אתה חושב עליו – ולא נראה לי שלבית שלכם יש אפשרות לאבד עוד נקודות, נכון?" אמר מאלפוי וחייך לנוכח פרצופו הזועם של רון. "ומה איתך, פוטר? ממתי אתה שם לק בציפורניים?" הוא הסתכל על ידיו של הארי. הארי הביט עליו במבט כועס. "בטח הבוצדמית השפיעה עליך," הוא ירק לעבר הרמיוני. מאלפוי חייך בלגלוג והוא ושני שומרי ראשו פנו להתרחק משם. "אני עוד אתנקם בו!" אמר רון בכעס וניסה לצעוד אחרי מאלפוי, אבל הארי והרמיוני אחזו בגלימתו ולא נתנו לו ללכת. "על מה הוא דיבר, מאלפוי הזה?" שאל הארי והביט בציפורניו שנראו רגילות לחלוטין. "וואי הארי, אתה באמת שם לק. יש משהו שאתה לא מספר לי עליו?" אמר רון והביט בדאגה על הארי. "על מה אתה מדבר? אני לא שם לק! מה אתה לא רואה?" אמר הארי ודחף את ידיו אל פרצופו של רון. "אתה רציני, הארי? יש לך פה לק!" אמר רון בקול. "זה לא לק!" קראה לפתע הרמיוני. "מה לא לק? את לא רואה?!" שאל רון ואחז בידו שלח הארי אל מול הרמיוני. "אני רואה, אני רואה. אבל זה לא לק! אוווף!" היא אמרה בייאוש וסחבה את השניים אל פינה מבודדת. "הארי, אתה זוכר משהו מאתמול?" היא שאלה בשקט. "ברור שאני זוכר! איזה מין שאלה זאת? הלכתי למרתפים שסנייפ אמר לי ללכת אליהם – בשביל העונש, ישבתי שם על כיסא ו..." אבל הוא לא ידע מה קרה אחר כך. הוא הביט בהפתעה בהרמיוני שהביטה בו בתערובת של אימה ודאגה. "הארי, אוי זה נורא! אני אפילו לא יכולה לתאר את זה... אוי הארי..." היא הביטה עליו ברחמים שהזכירו לו באופן מרגיז את עיניה של הפרופסור טרלוני שהייתה מביטה עליו בעצב כל פעם שהייתה רואה אותו. "נו מה קרה?" שאל רון במתח. "אוי הארי! יש שיקוי, הוא בצבע ורוד חומצי... אוי הארי!" היא אמרה. "נו תמשיכי!!" הפציר בה רון. "טוב, בסדר. יש שיקוי – היפנוזי – ככה הוא נקרא, הוא בצבע ורוד חומצי, מי ששותה אותו מתהפנט ומשתכר. הוא לא זוכר כלום מהרגע שבו הוא שתה אותו עד עשר שעות אחר-כך! זה יכול לגרום לו לעשות דברים איומים!" היא אמרה במהירות כאילו מנסה שהארי לא באמת יבין מה שהיא אומרת. "רגע..." אמר הארי מנסה להבין, אבל היא המשיכה. "מי ששותה מהשיקוי, הציפורניים שלו נצבעות בצבע ורוד והוא לא יכול לראות את הצבע הזה – בגלל זה אתה לא רואה את הציפורניים שלך..." היא אמרה. "והיום, בשיעור, אוי הארי! גם הציפורניים של סנייפ היו בצבע ורוד!" השתררה דממה כשהשלישייה ניסתה לעכל את המידע החדש. "מה זאת אומרת?" אמר רון באי הבנה מוחלט לאחר כמה רגעים של דממה. "זאת אומרת, שהארי וסנייפ שתו שניהם מהשיקוי אתמול, כשהארי הלך לבצע את העונש שלו אצל סנייפ. אף אחד מהם לא זוכר מזה כלום! ו.. אוי, נו הארי! יכול להיות שקרה משהו נורא אתמול בלילה!!" היא אמרה והחזיקה בפיה כאילו פלטה קללה אסורה. הארי עמד המום מולה, המידע הזה חדר לאט לאט למוחו ולקח לו זמן להבין את מה שאמרה. "את מנסה לומר, שאני וסנייפ... אתמול בלילה?" אמר הארי כלא מאמין. "אוי הארי, אל תתקרב אליי בכלל." נגעל רון והתרחק מהארי. "עד שאתה לא מתקלח אל תיגע בי!" הוא התרחק מעט והוסיף "בעצם, אל תיגע בי אף פעם!" והסתכל על הארי כאילו היה מוגלת פרונקלשטונקל מגעילה במיוחד. "רון! תירגע!" אמר הארי בכעס "אבל למה שהוא ישתה וייתן לי לשתות מהשיקוי? זאת אומרת.. הוא רצה שיקרה משהו בנינו?!" התפלץ הארי והביט בהרמיוני במבט שואל. "לא נראה לי, אני חושבת שהוא יותר התכוון שרק אתה תשתה ואז הוא ישלוט בך – כי מי ששותה מהשיקוי עושה כל מה שאומרים לו בלי להתנגד - וכנראה הוא שתה בטעות או משהו ואז... טוב נו, כבר הבנת בערך." הארי שתק, הוא הביט בהרמיוני המנסה לרסן את תגובתו של רון וכרגיל הם התווכחו גם על זה. אבל הארי בקושי שמע אותם, הכל היה עמום ונראה מטושטש, כאילו היה בתוך בועת זכוכית. החיים המשיכו פחות או יותר כרגיל, רק שמאז, מדי פעם, כשהיה עובר ליד סנייפ היה רואה הבזקים של מרתף חשוך וסנייפ מעליו – הוא מיהר להסיט את המחשבות מראשו ולהתרחק מסנייפ בהקדם האפשרי.
 

mjlk

New member
תודה../images/Emo118.gif

זה אמור להיות חולני
חוצמזה שיש חולניים יותר...
 

MuzicMan168

New member
איך הוא ידע שהארי חשב על סיריוס?!

בעע מזה הקקה הזה לא רציני :|
 

black robe

New member
OMG../images/Emo70.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo63.gif

איזה פאנפיק הזויייי
:-:D-D
אוי לב, את כלכך מוכשרת
זה כלכך הרג אותי
 
למעלה