פיקצר
פיקצר שלי ושל חברה שלי מהיידפארק- צוק "ואחד ושתיים ושלוש" נשמע קולה של המורה למוזיקה בבית ספר של קגומה. "מה עושים עכשיו?" שאלה קגומה. "עכשיו שרים!" השיבה המורה. "למה לי?" שאלה קגומה והוציאה סמיילי לשון של מסן. "כי אם לא אני אכשיל אותך במוסיקה!" "אבל לפחות ישאר לי הסמיילי לשון" קגומה חייכה. המורה הביטה בקגומה במבט זועף, וקגומה נכנעה והחלה לשיר. "לדוד משה הייתה חווה, איה איה או, ובחווה הייתה פרה שמנה בשם קיקיו איה איה או ואינויאשה אתה תמות כאן ואינויאשה אתה תמות שם לדוד משה הייתה חווה איה איה או" קגומה התחילה לזמר. "מה זה?" שאלה המורה בפליאה. "זה שיר מאוד יפה!" וכל תלמידי הכיתה הצטרפו לשירתה של קגומה, ומפיותיהם יצאו זיופים שנשמעו עד 500 שנה אחורה. "ל**ק Nה לעזC!זל ק!7ה כC!ן?!" שאלה קיקיו יוצאת מהאמבטיה המזויפת שהיא בעצם מעיין חם שוכחת שהיא ערומה ולובשת את הבגדים הלא כלכך טיפשיים שלה בגלל מוטוקו מלוב הינה. "הו!" נשמע קול מאחוריה. "זאת שירה ענוגה ומתוקה!" זה היה ההומו המתוק ג'אקוטסו. "ג'אקוטסו!" קראה הכוהנת. "חיכיתי לך! בוא ושחה איתי בנהר, וביחד נקשיב לשירה ה... מוזרה הזאת!" "מה מוזר בה? היא פי אלף יותר שווה מהקול הצווחני שלך!" אמר ג'אקוטסו. "איך אתה מעז?!" קיקיו לקחה את קשתה ואת חיציה ועזבה את המקום. "ככה אני מעז! את לא קולטת שאני תמיד אהבתי אותך?" ג'אקוטסו נישק אותה "רגע, אופס, סדרה תסריט ואישה לא נכונים" הוא הסמיק ונגעל ששם לב מה הוא עשה. "איכס!" קיקיו הדפה אותו מפניה. "אני הולכת לבדוק מה שלום אינויאשה, ואתה.. תשאר פה!" "מי ירצה לבוא איתך?" ג'אקוטסו התחיל לנשק פוסטר של קגומה כדי לעצבן אותה. "רגע, לאן אמרת שאת הולכת?" ג'אקוטסו מיהר אחריה. "לראות מה שלום אינויאשה" אמרה קיקיו העצבנית. "הנזיר יהיה שם?" הוא שאל והסמיק. "דא!" "אני בא איתך" הוא קם והשאיר את הפוסטר של קגומה מאחוריו. במקום אחר, בזמן אחר, נערה בעלת בגדים מכוערים ירדה בתוך באר כשבידיה תיק צהוב מזעזע. "ממצבוש אינויאשוש ,נזירוש ,סאנגוש, שיפוש קיראראוש (בעע)?" היא שאלה בפאקציות ובגדים ורודים. "אנחנו בסדר!" אינויאשה השיב בחוסר עניין. "סאנגו בא לך להתמזמז?" שאל מירוקו. "לא מירוקוש, אני סאנגו האמיתית" אמרה מי שנראתה כקגומה והפכה לסאנגו. "כן ואני אינויאשה!" סאנגו השניה הורידה מסכה מפניה, והחליפה בגדים במהירות. "אז מה אני?" שאל אינויאשה וגירד בראשו עד שהוא התגלה כסשומארו שרץ ונישק את ג'אקוטסו. "ג'אקוטסו? מה אתה עושה פה?" שאל מירוקו שהיה מירוקו באמת. "הוא בא לפה איתי..." קיקיו הציצה מאחורי עץ, כשבידיה פוסטר ענק של קגומה עליו נראו סימני נשיקות. "משעמם לי. סאנגו בואי להתמזמז. יש שם שיח" מירוקו חייך בשובבות וגועל על הפקאציות של סאנגו. "בסדר!" סאנגו הנהנה וקפצה אחיו אל תוך השיח. "אני לא רוצה לחשוב מה הולך שם" אמרה קגומה האמיתית שכרגע הגיעה לא לבושה בפקאציות. "כן, הא?" הנהן אינויאשה. "רוצה גם?" "שיהיה..." אמרה קגומה והתנפלה עליו, מגעילה את ג'אקוטסו וסשומארו. "אבל מה איתי?" שאלה קיקיו והצביעה על הפוסטר שהחזיקה. "לך יש את ...אמממממ.........אמ.....טסאיגה!" אמר אינויאשה והצביע על החרב הסקסית שהייתה מונחת בצד. "הו טסאיגה!" "תעשי לי ילד!!"צעק קהל שבא זמנית להריע לטסאיגה. "מצעטרת!" טסאיגה פתחה חור שדמה לפה ואמרה. "אני עושה ילדים רק לאנשים יפים!" "כמו קופים?" מירוקו שאל בזמן שנישק את סאנגו. "כמו אנשים יפים, כמו קופים כמו קופים, כמו אנשים יפים ,כל הילדים קופצים רוקדים! כל הילדים קופצים רוקדים" קגומה התנתקה מאינויאשה והתחילה לשיר. "אז זאת היית את ששרת מקודם?" ג'אקוטסו עזב את סאשומארו ושאל. "אני מניחה, כולם ביחד!-לדוד משה הייתה חווה איה איה או....." כולם התיישבו התכסו בסדינים 100ממים של ורדינון והתחילו לשיר. "רגע!" עצר שיפו את כולם. "קודם כל- למה לא הופעתי עד עכשיו?" כולם החלו להתחמק, אך אז שיפו המשיך. "זה לא יעזור! אני נשאר כאן גם אם זה nc17!" הוא צעק. "זה בסדר, זה רק PG13.." ענתה קגומה, ואז המשיכה בשירתה המזעזעת. ואז הם חיו באושר ויושר ועם המון המון כושר ועושר עד עצם היום הזה. "זה עוד לא יכול להיגמר! אני לא הופעתי!" נאראקו צעק. "כן זה כן" אמרה שיר מתעסקת עם הוורד. והם חיו באושר ועושר עד שצוף ושיר סיימו לכתוב ולפרסם את הפיק. -הסוף-
פיקצר שלי ושל חברה שלי מהיידפארק- צוק "ואחד ושתיים ושלוש" נשמע קולה של המורה למוזיקה בבית ספר של קגומה. "מה עושים עכשיו?" שאלה קגומה. "עכשיו שרים!" השיבה המורה. "למה לי?" שאלה קגומה והוציאה סמיילי לשון של מסן. "כי אם לא אני אכשיל אותך במוסיקה!" "אבל לפחות ישאר לי הסמיילי לשון" קגומה חייכה. המורה הביטה בקגומה במבט זועף, וקגומה נכנעה והחלה לשיר. "לדוד משה הייתה חווה, איה איה או, ובחווה הייתה פרה שמנה בשם קיקיו איה איה או ואינויאשה אתה תמות כאן ואינויאשה אתה תמות שם לדוד משה הייתה חווה איה איה או" קגומה התחילה לזמר. "מה זה?" שאלה המורה בפליאה. "זה שיר מאוד יפה!" וכל תלמידי הכיתה הצטרפו לשירתה של קגומה, ומפיותיהם יצאו זיופים שנשמעו עד 500 שנה אחורה. "ל**ק Nה לעזC!זל ק!7ה כC!ן?!" שאלה קיקיו יוצאת מהאמבטיה המזויפת שהיא בעצם מעיין חם שוכחת שהיא ערומה ולובשת את הבגדים הלא כלכך טיפשיים שלה בגלל מוטוקו מלוב הינה. "הו!" נשמע קול מאחוריה. "זאת שירה ענוגה ומתוקה!" זה היה ההומו המתוק ג'אקוטסו. "ג'אקוטסו!" קראה הכוהנת. "חיכיתי לך! בוא ושחה איתי בנהר, וביחד נקשיב לשירה ה... מוזרה הזאת!" "מה מוזר בה? היא פי אלף יותר שווה מהקול הצווחני שלך!" אמר ג'אקוטסו. "איך אתה מעז?!" קיקיו לקחה את קשתה ואת חיציה ועזבה את המקום. "ככה אני מעז! את לא קולטת שאני תמיד אהבתי אותך?" ג'אקוטסו נישק אותה "רגע, אופס, סדרה תסריט ואישה לא נכונים" הוא הסמיק ונגעל ששם לב מה הוא עשה. "איכס!" קיקיו הדפה אותו מפניה. "אני הולכת לבדוק מה שלום אינויאשה, ואתה.. תשאר פה!" "מי ירצה לבוא איתך?" ג'אקוטסו התחיל לנשק פוסטר של קגומה כדי לעצבן אותה. "רגע, לאן אמרת שאת הולכת?" ג'אקוטסו מיהר אחריה. "לראות מה שלום אינויאשה" אמרה קיקיו העצבנית. "הנזיר יהיה שם?" הוא שאל והסמיק. "דא!" "אני בא איתך" הוא קם והשאיר את הפוסטר של קגומה מאחוריו. במקום אחר, בזמן אחר, נערה בעלת בגדים מכוערים ירדה בתוך באר כשבידיה תיק צהוב מזעזע. "ממצבוש אינויאשוש ,נזירוש ,סאנגוש, שיפוש קיראראוש (בעע)?" היא שאלה בפאקציות ובגדים ורודים. "אנחנו בסדר!" אינויאשה השיב בחוסר עניין. "סאנגו בא לך להתמזמז?" שאל מירוקו. "לא מירוקוש, אני סאנגו האמיתית" אמרה מי שנראתה כקגומה והפכה לסאנגו. "כן ואני אינויאשה!" סאנגו השניה הורידה מסכה מפניה, והחליפה בגדים במהירות. "אז מה אני?" שאל אינויאשה וגירד בראשו עד שהוא התגלה כסשומארו שרץ ונישק את ג'אקוטסו. "ג'אקוטסו? מה אתה עושה פה?" שאל מירוקו שהיה מירוקו באמת. "הוא בא לפה איתי..." קיקיו הציצה מאחורי עץ, כשבידיה פוסטר ענק של קגומה עליו נראו סימני נשיקות. "משעמם לי. סאנגו בואי להתמזמז. יש שם שיח" מירוקו חייך בשובבות וגועל על הפקאציות של סאנגו. "בסדר!" סאנגו הנהנה וקפצה אחיו אל תוך השיח. "אני לא רוצה לחשוב מה הולך שם" אמרה קגומה האמיתית שכרגע הגיעה לא לבושה בפקאציות. "כן, הא?" הנהן אינויאשה. "רוצה גם?" "שיהיה..." אמרה קגומה והתנפלה עליו, מגעילה את ג'אקוטסו וסשומארו. "אבל מה איתי?" שאלה קיקיו והצביעה על הפוסטר שהחזיקה. "לך יש את ...אמממממ.........אמ.....טסאיגה!" אמר אינויאשה והצביע על החרב הסקסית שהייתה מונחת בצד. "הו טסאיגה!" "תעשי לי ילד!!"צעק קהל שבא זמנית להריע לטסאיגה. "מצעטרת!" טסאיגה פתחה חור שדמה לפה ואמרה. "אני עושה ילדים רק לאנשים יפים!" "כמו קופים?" מירוקו שאל בזמן שנישק את סאנגו. "כמו אנשים יפים, כמו קופים כמו קופים, כמו אנשים יפים ,כל הילדים קופצים רוקדים! כל הילדים קופצים רוקדים" קגומה התנתקה מאינויאשה והתחילה לשיר. "אז זאת היית את ששרת מקודם?" ג'אקוטסו עזב את סאשומארו ושאל. "אני מניחה, כולם ביחד!-לדוד משה הייתה חווה איה איה או....." כולם התיישבו התכסו בסדינים 100ממים של ורדינון והתחילו לשיר. "רגע!" עצר שיפו את כולם. "קודם כל- למה לא הופעתי עד עכשיו?" כולם החלו להתחמק, אך אז שיפו המשיך. "זה לא יעזור! אני נשאר כאן גם אם זה nc17!" הוא צעק. "זה בסדר, זה רק PG13.." ענתה קגומה, ואז המשיכה בשירתה המזעזעת. ואז הם חיו באושר ויושר ועם המון המון כושר ועושר עד עצם היום הזה. "זה עוד לא יכול להיגמר! אני לא הופעתי!" נאראקו צעק. "כן זה כן" אמרה שיר מתעסקת עם הוורד. והם חיו באושר ועושר עד שצוף ושיר סיימו לכתוב ולפרסם את הפיק. -הסוף-
