אורן - "הקוביזם" ../images/Emo27.gif
בנושא זה, אין מקום לפרשנות. תרשה לי לפרט: בסתיו 1907,נפגשו בפריז ז´ורז´ בארק ופאבלו פיקאסו. פגישתם הולידה את הזרם האומנותי הקרוי קוביזם. הרצון היה לתת ייצוג לטבע, במקום להעתיקו, וזה התפרש אצלם במתן ממשות מטריאלית לעולם העצמים. רצונם היה לחשוף את המבנה הפנימי המונח ביסוד הגוף או העצם שציירו. השלב הראשון בהתפתחות סגנונם התבטא, בנסיון להגביר את תחושת הגושיות החומרית, ואת התלת מימד, ע"י הדגשת היחידות שמרכיבות את האובייקט, כלומר - סטיה מן "המראה הנכון" - אל "המבנה הפנימי הנכון" אך באותה במידה - הם ביקשו שתמונתם תהיה בנויה, שהקומפוזיציה לא תהיה מקרית ומורכבת על פי ראית האובייקט, כי אם ערוכה בסדר ארכיטקטוני - סדר שישמע לחוקי האסטטיקה האומנותית, כלומר יחס האמן לטבע היה יחס של חשיפת המבניות מתוך תהליך של פירוק, ויחסו לתמונה עצמה - יחס של בניה ועריכה - תהליך של הרכבה. השניים נתמכרו בהדרגה - לניסוחים גיאומטרים של הגוף, בתהליך גובר של פישוט. עד שהגיעו לשפה גראפית - ובה מערכת סמלים אומנותיים, שמתרגמת את הממשות התלת מימדית אל הבד - הדו מימדי האובייקט עבר מסננת של אנליזה - ניתוח שפרקו ללבנים התמונה נבנתה מלבנים אלו על פי חוקיה שלה - חוקי המשטח. כל לבני הבנין שהופקו מן האובייקט נמצאו בתמונה, אך מוקמו בה שלא על פי יחסי הנפח הטבעיים שלהם, כי אם כמו חפיסת קלפים שנפרשה למניפה. לשלב הזה קוראים - קוביזם אנליטי. הרעיון הזה הוביל את השניים - לשלב הבא "הסימולטניות" הרצון היה לצייר את העצם בתמונה - מיותר ממראית אחת של העצם, כלומר - "לתפוס" אותו מכמה כיוונים בעת ובעונה אחת. אפשר לאמר כי "הקוביזם הסימולטני" נהג "בזמן" כדרך שנהג "הקובזים האנלטי" - ב"חלל" בשלב זה, עם היספגות "החלל" וה"זמן" בשפת הסימול - נעלם למעשה האובייקט מהעין. בסבך של פירוק - השטחה - הפשטה - נתרחשה העובדה שהשפה האומנותית נשתלטה כליל על התמונה. בראק ופיקאסו - החלו במעין מסלול חוזר הם החלו לצייר קטע של עצם בציור ריאליסטי מובהק, ומסביב ל"גרעין" מוחשי זה רקמו מסכת קוביסטית מופשטת קומפוזיציה שנארגה מסביב לגרעין שהוא למעשה המוטיב. לזרם זה נקרא "קובזם סינתטי" מכאן התפתחה אומנות הקולאז וההדבקה - זו התבטאה בשיבוץ עצמים של ממש:קלפים, קטעי נייר מודפס, שברי זכוכית, גפרורים וכו´ בתוך הציור עצמו, היחס שבין המוחשיות וממשות העצמים לבין הקוויות המופשטת - יצר אפשרויות הבעה מענינת. לכך היו אחר כך ממשיכים שחרגו לחלוטין מגבולות הקוביזם. ולכן אורן - הבאתי את "קופסאת הקרטון" כדוגמא על מנת לפשט את ההסבר, ובוודאי שלא - על מנת "לתאר" את מראה ה"קוביות" אגב, הדוגמא שהבאת של: ג´ורג ולמיר - כבר משוייכת לדור ההמשך והוא זרם "קולאז" הקוביזם. לעומת זאת - עבודתו של מרסיה דונאס - איננה "יוצרת" דמות של אישה וגבר כמו שכתבת אלא ההיפך - היא "מפרקת" אותם בתפיסת ה"חלל" והזמן" כאמור לעיל. בברכת המשך דיון פורה ושנה טובה
איה. נ.ב. - המאמר מבוסס מפרק ה"קוביזם" מתוך "תולדות האומנות - בעת החדשה" ומתוך עבודת גמר - שהגשתי בנושא זה במסגרת לימודי.
