ברח לי פעם באמת מרוב צחוק
אבל לא סתם צחוק.
אני לא עושה פיפי בכל מקום.
לפעמים אני מתאפקת שעות.
אז תמיד כשאני נכנסת לבית זה בריצה ישר לפיפי.
והייתי בצבא ביום מטווח.
10 שעות לא עשיתי פיפי והייתי חייבת רצח.
רציתי הבייתה במדרגות.
אח שלי הזבל ידע שאני תמיד בלחץ על פיפי והוא פתחת את הדלת חצי ולא נתן לי להכנס.
ואז הוא התחיל להצחיק אותי.
ואני פוטסמה שצוחקת בלי סוף.
נקרעת גם כשזה עליי.
ואז הרגשתי שזה בורח לי קצת.
אז צרחתי אמא בורח לי פיפי והבן המעפן שלך לא פותח לי את הדלת.
אז הוא פתח..
למה לדברים זה לא קורה?
ואני לא מדברת על בריחות אחרי 2.05 שניות של כלום.