פיסה מדרכי
ב-2004 כבר הייתי אחרי "חוויות הארה" כאלה ואחרות (עם ובלי מרכאות), שנות לימוד חשובות ומועילות מאוד של דאואיזם מעשי (שתומכות בי אפילו ברגע זה ממש!) ונסיון רב בעבודה פנימית מעשית, כזאת שחודרת אל תוך הרגע ומשנה את הכל, את כל תשתית החיים.
ואז נחשפתי בו-זמנית לפיוטר אוספנסקי ולאקהרט טולה.
למזלי, זיהיתי את השער בשניהם.
דבר מזה לא היה זר לי (רק המינוחים שונים), אבל בכל זאת, כל אחד משני השערים האלה, התגלה כחשוב ביותר עבורי.
כהרגלי בקודש, התמסרתי לעזרה שזרמה אלי.
קראתי באופן טרנספורמטיבי, תרגלתי באופן טרנספורמטיבי וגם נפגשתי באופן טרנספורמטיבי (במקרה של אקהרט טולה - איתו עצמו, באמצעות סדנאות וריטריטים שלו; במקרה של אוספנסקי ושות' - באמצעות הצטרפות מועילה וחשובה לבית-ספר מעשי, בו ביליתי כחמש שנים).
יכולתי כמובן לקרוא גם באופן בלתי טרנספורמטיבי, לתרגל באופן בלתי טרנספורמטיבי ולהיפגש באופן בלתי טרנספורמטיבי - ואז לא היה קורה כלום. למזלי ב-2004 הייתי כבר אומן בלמידה (וממשיך להשתפר כל הזמן).
ניקח את אקהרט, כדוגמה. כשקראתי פסקה בספרו, לא הסתפקתי בלקרוא אותה. וידאתי שאני הופך להיות מה שכתוב שם, אחרת, מה אני עושה עם זה לעזאזל? כך פעלתי, פסקה אחר פסקה. בסוף הפרק הראשון הייתי כבר אדם אחר.
ואם כך פעלתי בקריאה, רק דמיינו לעצמכם לאן הגעתי איתו במדיות אחרות ובריטריטים.
מה בכלל חיפשתי, ב-2004, אצל אקהרט ואוספנסקי?
הרי מבחינתי כבר מצאתי מלפני כן.
האושר מלווה אותי הרבה לפני 2004.
ולא הייתי במצב נזקק, כאשר נחשפתי אל שני שערי הקסמים האלה.
לא הייתי במצב נזקק, אבל כן הייתי ועודני בתהליך מלא חדווה של צמיחה מוחלטת, כוללת.
זוהי דרכי. הצמיחה היא חלק בלתי נפרד ממנה. לא מתוך חוסר או מצוקה, בהכרח, למרות שגם אלה יכולים להתגייס כחברים טובים לעת מצוא.
ב-2004 כבר הייתי אחרי "חוויות הארה" כאלה ואחרות (עם ובלי מרכאות), שנות לימוד חשובות ומועילות מאוד של דאואיזם מעשי (שתומכות בי אפילו ברגע זה ממש!) ונסיון רב בעבודה פנימית מעשית, כזאת שחודרת אל תוך הרגע ומשנה את הכל, את כל תשתית החיים.
ואז נחשפתי בו-זמנית לפיוטר אוספנסקי ולאקהרט טולה.
למזלי, זיהיתי את השער בשניהם.
דבר מזה לא היה זר לי (רק המינוחים שונים), אבל בכל זאת, כל אחד משני השערים האלה, התגלה כחשוב ביותר עבורי.
כהרגלי בקודש, התמסרתי לעזרה שזרמה אלי.
קראתי באופן טרנספורמטיבי, תרגלתי באופן טרנספורמטיבי וגם נפגשתי באופן טרנספורמטיבי (במקרה של אקהרט טולה - איתו עצמו, באמצעות סדנאות וריטריטים שלו; במקרה של אוספנסקי ושות' - באמצעות הצטרפות מועילה וחשובה לבית-ספר מעשי, בו ביליתי כחמש שנים).
יכולתי כמובן לקרוא גם באופן בלתי טרנספורמטיבי, לתרגל באופן בלתי טרנספורמטיבי ולהיפגש באופן בלתי טרנספורמטיבי - ואז לא היה קורה כלום. למזלי ב-2004 הייתי כבר אומן בלמידה (וממשיך להשתפר כל הזמן).
ניקח את אקהרט, כדוגמה. כשקראתי פסקה בספרו, לא הסתפקתי בלקרוא אותה. וידאתי שאני הופך להיות מה שכתוב שם, אחרת, מה אני עושה עם זה לעזאזל? כך פעלתי, פסקה אחר פסקה. בסוף הפרק הראשון הייתי כבר אדם אחר.
ואם כך פעלתי בקריאה, רק דמיינו לעצמכם לאן הגעתי איתו במדיות אחרות ובריטריטים.
מה בכלל חיפשתי, ב-2004, אצל אקהרט ואוספנסקי?
הרי מבחינתי כבר מצאתי מלפני כן.
האושר מלווה אותי הרבה לפני 2004.
ולא הייתי במצב נזקק, כאשר נחשפתי אל שני שערי הקסמים האלה.
לא הייתי במצב נזקק, אבל כן הייתי ועודני בתהליך מלא חדווה של צמיחה מוחלטת, כוללת.
זוהי דרכי. הצמיחה היא חלק בלתי נפרד ממנה. לא מתוך חוסר או מצוקה, בהכרח, למרות שגם אלה יכולים להתגייס כחברים טובים לעת מצוא.