פינת שבת בבוקר

[גלבועא]

פינת שבת בבוקר

משנכנס אדר מרבים בשמחה. אצלינו במשפחה לא באה השמחה לשכון. אף אחד לא התחפש, ואם כן רצה האחריות נפלה עליו, כי לאמאבא לא היה זמן, רצון או אפילו מעט חוש הומור פנוי לצורך הענין. אני מתבונן בזוגתי הבונה במאמץ רב פריט תחפושת לצאצא בן ה- 18+ , אני שומע את התקשורת ביניהם ולבי נמלא קנאה. בררררררר אבל מן הצד השני הם גם לא התערבו במה שעשינו כשלא היינו בבית.

 

[אמא לבוגרים]

../images/Emo148.gif../images/Emo149.gif

טוב אז למען הגילוי הנאות ממש שמחה שילדי בגרו בקטע של פורים. כל כך לא אהבתי את נושא התחפושות . אבל כמו כל אמא פולניה נירתמתי למשימה ואפילו הגענו לא פעם לפרסים. וילדי (שיהיו בריאים) לא היו אף פעם מוכנים לקנות תחפושת. רק מקורי ,ושאמא תכין (כנראה זה היה דווקא

). אז איך שנגמרה חופשת חנוכה נכנסתי לכוננות. כל הכבוד לרעייתך המחפשת ילד בן +18. הוא עדיין לא התחפש ל

?

 

[גלבועא]

תסמונת 'רק מקורי'

זוגתי מלאת תקווה שגם נכדיה/נכדותיה, לו יהיו, ירצו להשתמש בשירותיה הטובים.

 

[אמא לבוגרים]

בנושא זה

מוכנה לשלוח את נכדי לעתיד

. האוירה הפורימית כנראה השתלטה עלי

 

[ה ר מ י נ ה]

גם אני לא באה ממשפחה שמחה במיוחד

המוטו היה "אשרי הדואג תמיד" ואני לא זוכרת ששמעתי את הורי צוחקים מכל הלב. זה לא מנע מהם להשקיע בתחפושות. כל עוד היינו קטנים תפרו אצל תופרת והשקיעו גם ממון וגם דיוק בפרטים. אחר כך כבר היינו ביטניקים וקאובויים. אצל הנכדים אני רואה הכנות ארוכות טווח, וכתופרת חובבת אני מסייעת. בסך הכל זה חג שמח ואין לנו הרבה כאלה, למרבה הצער.

 

[m i t a l y]

אני באה ממשפחה פורימית מאוד ../images/Emo151.gif

גם אני בתור ילדה קטנה וגם הוריי היינו מתחפשים כל שנה והולכים למסיבה השנתית. אלא שאל תשכחו, בקיבוץ המסיבה מאוד גדולה ופורימית ומי שלא מתחפש...

. בתור ילדה היה "מחסן תחפושות" (שאני כמעט בטוחה שהוא קיים גם היום, אבל מי משתמש בו, כולם קונים...) ויכולתי להתחפש לכל דבר שרציתי ותמיד היתה תחפושת. והיום, שאני כבר לא גרה בקיבוץ ועובדת שעות ארוכות, למי יש זמן להכין משהו? אז הולכים כמובן לקנות.