פינת פרשת השבוע:
ב"ה לעילוי נשמת החייל בצבאות ה' מנחם מנדל ע"ה בן הרב יוסף חיים שיח' גינזבורג. לעילוי נשמתם של שלושת תלמידי ישיבת חב"ד בקרית גת, שנהרגו בחנוכה בדרכם לשמח את חיילי צה"ל באילת בשמחת החג: התמים לוי הנדל ע"ה, התמים יונתן ביטון ע"ה, התמים משה גולן ע"ה. ולעילוי נשמתה של הגב' שטערנא שרה ע"ה רוזן, שהייתה שליחת חב"ד בסטריט מרילנד, ונהרגה בתאונת דרכים בדרך לביתה. ומי יתן ויתקיים תיכף ומיד ממש "הקיצו ורננו שוכני עפר" והם בתוכם בגאולה האמיתית והשלימה אכי"ר. חובה לשמוע בקול הנביא ברגע שנמצא אדם שמשיג את התנאים הנדרשים להשראת הנבואה - "מיד רוח-הקודש שורה עליו". נביא מקרבך... אליו תשמעון (דברים יח,טו) בפרשתנו מופיע הציווי לשמוע בקול הנביא: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון".1 על המילים "אליו תשמעון" אומרים חז"ל2: "אפילו אומר לעבור על אחת מכל מצוות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכול לפי שעה - שמע לו". הדוגמה שמביאים חז"ל היא בעניין הקרבת קרבנות על במות. לאחר שנבנה בית-המקדש נצטוו בני-ישראל להקריב את קרבנותיהם רק על המזבח בבית-המקדש, ונאסרה ההקרבה על-גבי במות, כפי שהיה נהוג קודם לכן. אולם אם נביא מורה להקריב שם, כהוראת שעה, כאליהו בהר הכרמל, חל על זה הציווי "אליו תשמעון". הכל אפשרי לאור זאת יש להסביר שאלה שמתעוררת בסיום מסכת זבחים בתלמוד. שם מפורטים באריכות דיני ההקרבה בבמות, והרי נאמר שם במפורש: "באו לירושלים - נאסרו הבמות ולא היה להן עוד היתר". לשם מה אפוא מלמדים אותנו חז"ל באריכות ובפרוטרוט את דיני ההקרבה בבמה, דבר שכבר עבר מן העולם? אלא יש בהחלט אפשרות של הקרבת קרבן על-גבי במה גם בזמן הזה - אם יבוא נביא ויצווה לעשות כן כהוראת שעה, כפי שעשה אליהו בהר הכרמל. במקרה כזה חל עלינו הציווי לשמוע בקול הנביא ולהקריב בבמה, ולכן עלינו לדעת את הלכות ההקרבה בבמה. נבואה בימינו אמנם אמרו חז"ל3: "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח-הקודש מישראל", ולפי זה נראה שלא יכולה להיות נבואה בזמננו. אולם אין הדבר כך. מצאנו כמה פעמים בדברי חז"ל4 שהייתה השראת רוח-הקודש גם לאחר הנביאים האחרונים. גם ברמב"ם5, בהלכות הנבואה, אין הגבלה של זמן ואין הוא אומר שאי-אפשר להגיע לנבואה בזמן הזה. לכן אין לפרש את דברי חז"ל "נסתלקה רוח-הקודש מישראל" כאילו לאחר הנביאים האחרונים אין הנבואה אפשרית, אלא שאין היא מצויה כמקודם. הדבר מסתבר גם מדיוק לשונם: אין הם אומרים "בטלה" או "פסקה" רוח-הקודש, אלא "נסתלקה", שכן הנבואה לא בטלה ולא פסקה אלא נעשתה נדירה וקשה יותר להגיע אליה! אולם ברגע שנמצא אדם שמשיג את התנאים הנדרשים להשראת הנבואה - "מיד רוח-הקודש שורה עליו", כלשון הרמב"ם. קדושת בית-הכנסת מעלת ההקרבה בבית-המקדש על ההקרבה בבמה היא, שכאשר מקריבים קרבן בבית-המקדש מתפשטת הקדושה גם במקום הגשמי שבו עומד המזבח, והיא עושה גם אותו למקום קדוש. מעלה זו קיימת גם בימינו, בקדושת בית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בבחינת 'מקדש מעט'. כל דבר טוב זוכה לקדושה יתרה כאשר הוא נעשה בבית-הכנסת, ולכן יש להעדיף לעשות כל דבר שבקדושה בבית-הכנסת, כדי להוסיף קדושה על קדושתו. (מתוך לקוטי שיחות של הרבי מיליובאוויטש כרך יד, עמ' 70) ---------- 1) דברים יח,טו. 2) יבמות צ,ב. ספרי על הפסוק. 3) יומא ט,ב. סוטה מח,ב. 4) ראה פרקי גילויים להר"ר מרגלית בפתיחתו לשו"ת מן השמים. ושם נסמן. 5) הלכות יסודי התורה פרק ד. פרק ז משמונה פרקים שלו. מורה נבוכים חלק ב פרק לב. הקדמתו לפירוש המשניות. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
ב"ה לעילוי נשמת החייל בצבאות ה' מנחם מנדל ע"ה בן הרב יוסף חיים שיח' גינזבורג. לעילוי נשמתם של שלושת תלמידי ישיבת חב"ד בקרית גת, שנהרגו בחנוכה בדרכם לשמח את חיילי צה"ל באילת בשמחת החג: התמים לוי הנדל ע"ה, התמים יונתן ביטון ע"ה, התמים משה גולן ע"ה. ולעילוי נשמתה של הגב' שטערנא שרה ע"ה רוזן, שהייתה שליחת חב"ד בסטריט מרילנד, ונהרגה בתאונת דרכים בדרך לביתה. ומי יתן ויתקיים תיכף ומיד ממש "הקיצו ורננו שוכני עפר" והם בתוכם בגאולה האמיתית והשלימה אכי"ר. חובה לשמוע בקול הנביא ברגע שנמצא אדם שמשיג את התנאים הנדרשים להשראת הנבואה - "מיד רוח-הקודש שורה עליו". נביא מקרבך... אליו תשמעון (דברים יח,טו) בפרשתנו מופיע הציווי לשמוע בקול הנביא: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון".1 על המילים "אליו תשמעון" אומרים חז"ל2: "אפילו אומר לעבור על אחת מכל מצוות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכול לפי שעה - שמע לו". הדוגמה שמביאים חז"ל היא בעניין הקרבת קרבנות על במות. לאחר שנבנה בית-המקדש נצטוו בני-ישראל להקריב את קרבנותיהם רק על המזבח בבית-המקדש, ונאסרה ההקרבה על-גבי במות, כפי שהיה נהוג קודם לכן. אולם אם נביא מורה להקריב שם, כהוראת שעה, כאליהו בהר הכרמל, חל על זה הציווי "אליו תשמעון". הכל אפשרי לאור זאת יש להסביר שאלה שמתעוררת בסיום מסכת זבחים בתלמוד. שם מפורטים באריכות דיני ההקרבה בבמות, והרי נאמר שם במפורש: "באו לירושלים - נאסרו הבמות ולא היה להן עוד היתר". לשם מה אפוא מלמדים אותנו חז"ל באריכות ובפרוטרוט את דיני ההקרבה בבמה, דבר שכבר עבר מן העולם? אלא יש בהחלט אפשרות של הקרבת קרבן על-גבי במה גם בזמן הזה - אם יבוא נביא ויצווה לעשות כן כהוראת שעה, כפי שעשה אליהו בהר הכרמל. במקרה כזה חל עלינו הציווי לשמוע בקול הנביא ולהקריב בבמה, ולכן עלינו לדעת את הלכות ההקרבה בבמה. נבואה בימינו אמנם אמרו חז"ל3: "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח-הקודש מישראל", ולפי זה נראה שלא יכולה להיות נבואה בזמננו. אולם אין הדבר כך. מצאנו כמה פעמים בדברי חז"ל4 שהייתה השראת רוח-הקודש גם לאחר הנביאים האחרונים. גם ברמב"ם5, בהלכות הנבואה, אין הגבלה של זמן ואין הוא אומר שאי-אפשר להגיע לנבואה בזמן הזה. לכן אין לפרש את דברי חז"ל "נסתלקה רוח-הקודש מישראל" כאילו לאחר הנביאים האחרונים אין הנבואה אפשרית, אלא שאין היא מצויה כמקודם. הדבר מסתבר גם מדיוק לשונם: אין הם אומרים "בטלה" או "פסקה" רוח-הקודש, אלא "נסתלקה", שכן הנבואה לא בטלה ולא פסקה אלא נעשתה נדירה וקשה יותר להגיע אליה! אולם ברגע שנמצא אדם שמשיג את התנאים הנדרשים להשראת הנבואה - "מיד רוח-הקודש שורה עליו", כלשון הרמב"ם. קדושת בית-הכנסת מעלת ההקרבה בבית-המקדש על ההקרבה בבמה היא, שכאשר מקריבים קרבן בבית-המקדש מתפשטת הקדושה גם במקום הגשמי שבו עומד המזבח, והיא עושה גם אותו למקום קדוש. מעלה זו קיימת גם בימינו, בקדושת בית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בבחינת 'מקדש מעט'. כל דבר טוב זוכה לקדושה יתרה כאשר הוא נעשה בבית-הכנסת, ולכן יש להעדיף לעשות כל דבר שבקדושה בבית-הכנסת, כדי להוסיף קדושה על קדושתו. (מתוך לקוטי שיחות של הרבי מיליובאוויטש כרך יד, עמ' 70) ---------- 1) דברים יח,טו. 2) יבמות צ,ב. ספרי על הפסוק. 3) יומא ט,ב. סוטה מח,ב. 4) ראה פרקי גילויים להר"ר מרגלית בפתיחתו לשו"ת מן השמים. ושם נסמן. 5) הלכות יסודי התורה פרק ד. פרק ז משמונה פרקים שלו. מורה נבוכים חלק ב פרק לב. הקדמתו לפירוש המשניות. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
