פינת התרבות
השבוע זוגתי שתחייה ואנוכי הלכנו לראות את "אבודים בטוקיו" או באנגליז "lost in translation" ביל מורי משעשע כהרגלו, סרט עדין משעשע ומעלה תהיות על בדידות וכוח ההרגל של החיים. הסוף קצת אנמי וחסר התרגשות, אך דווקא הוא שגורם לכך שהסרט יהיה וישאר עדין ורגיש. בכלל, בדידות היא תחושה איומה, מפחידה מכל התחשות, חומר למחשבה. האם גם אתם נשואים להרגל, האם הבדידות מפחידה אותכם ושוחקת את נפשכם ?
השבוע זוגתי שתחייה ואנוכי הלכנו לראות את "אבודים בטוקיו" או באנגליז "lost in translation" ביל מורי משעשע כהרגלו, סרט עדין משעשע ומעלה תהיות על בדידות וכוח ההרגל של החיים. הסוף קצת אנמי וחסר התרגשות, אך דווקא הוא שגורם לכך שהסרט יהיה וישאר עדין ורגיש. בכלל, בדידות היא תחושה איומה, מפחידה מכל התחשות, חומר למחשבה. האם גם אתם נשואים להרגל, האם הבדידות מפחידה אותכם ושוחקת את נפשכם ?