פינת השבת - והפעם..

גלבועא

New member
פינת השבת - והפעם..

הולכים לבקר את הדוד כיוון שלא היה סבא מצד אבי בארץ, הוא הוחלף בדמות אחיו הצעיר שחי בארץ, וקראנו לו הדוד. אחת לחודש נסענו בשבת אחה"צ אליו. הוזמנה מונית שתיקח את כל השישה אליו, התלבשנו והתנקינו לכבוד הביקור, הוזהרנו מהבוקר על איך עלינו להתנהג, מה מותר ומה אסור. בפגישה המשפחתית הזו נכחו גם 3 ילדי הדוד, זוגתו [שעדיין בחיים, באמצע שנות ה- 90 שלה], הרבה פעמים הגיעו גם בנות הדוד של אבי עם בעליהן וילדיהן, וזה היה אירוע ארוך. כילד שחי על חווית מחסור קשה, אצל הדוד נפרצו כל הסכרים, מבחינתנו. היום אולי הייתי מתייחס לתקרובת שהוגשה כ-דלה, אבל אז זה היה המון. כמובן, שאסור היה לקחת לבד, חס וחלילה. הולכים לאמא ומבקשים ממנה, והיא ברוב טובה היתה ממלאה לך את הצלחת, קצת, כשאשת הדוד היתה מעודדת שתיקח לבד. אבל, אם תיקח לבד והרבה, זה סימן לחינוך גרוע ו/או למצב כלכלי לא טוב, ואמי אללה ירחמה איפה שהיא, הקפידה מאוד ב"מה יגידו השכנים".
 

alona 9

New member
גלבוע מזכיר לי

את המשפט .."זה בשביל האורחים" ובכלל,יש לי חברה שהיתה מגיעה אלי עם בתה הקטנה, ובכל פעם,ברגע שפתחתי את הדלת נשמע המשפט,.."אמא אני רעבה!!!" ברור שזה היה מאלץ | מיד,במהרה..הכנת ארוחה לבתה. אני מכירה את המצב עליו אתה מדבר,ובענין זה אני מצדדת באמן,אני לא חושבת שזה,"מה יגידו השכנים" אלא,שאלה של חינוך. גם ילדי מעולם לא התנפלו..לא אז ולא היום.
 

pf26

New member
והבת שלי

כשהייתה בת שלש והציעו לה ממתק ענתה "לא תודה, יש לי בבית"
. מאז זה עבר לה.....
 
אצלנו בבית חונכנו על פי המשפט:

(בתרגום מגרמנית):"המשפחה מתאפקת". אסור היה לנו, הילדים, לגעת בכיבוד שהוגש לאורחים. אם רצינו פרוסת עוגה, קבלנו במטבח ושם גם אכלנו. כשהגענו לבקר בני משפחה, מותר היה לקחת פעם אחת מהכיבוד, וזהו. אינני שמרנית במיוחד, אבל כשמגיעים אנשים לביקור וחוטפים מהכיבוד כאילו אין מחר, זה נראה לי די המוני. הרי אף אחד לא מגיע מורעב, וכשחוטפים מדובר בחוסר חינוך ולא בחוסר מזון.גם היום, כשאני מגיע לביקור או לארוע באולם, אני אוכלת משהו מראש. לעולם לא אגיע רעבה ולא אתנפל על אוכל.
 

pf26

New member
סבא וסבתא

מאד אהבתי את מה שהסבתות שלי בישלו ובמיוחד את הדיסה שסבתא שלי היתה מביאה מבית-תינוקות בשבת בבוקר. דייסת קורנפלור סמיכה עם מרקם עדין, שאני לא מצליחה להכין כמוה. בבית אמא האוכל לא היה טעים במיוחד (שלא לומר תפל ומשעמם) ואהבתי לאכול אצל חברים, קרובים וכו'. אני דוקא מאד נהנית שאורחים וילדיהם "מתנפלים" על האוכל. מבחינתי זו מחמאה ולא חוסר נימוס.
 
למעלה