להלן הסיפור
יום קיץ נהדר. גורר דאונים במגידו ע"י פוני (לא הסוס, אלא משבט האינדיאנים) מבסוט עד הגג. בנחיתה מודיע בקשר שאני קצר בדלק, והולך לתדלק. אחד מטייסי הדאונים מרים אצבע ומאותת שיש רק גרירה אחת וסוגרים את הבסטה. מי אני שאגיד לו - לא. (יעני בחור טוב).יאללה עוד אחד. גורר את הדאון לאלף חמש מאות ואז מבקש הטייס גרירה ל- 3000 במקום 2000 המקובל. הבחור הטוב (אני) אומר לו אין בעיה. ברגע שהדאון מנתק ב-3000 המנוע משמיע פלפ פלפ... פלפ פלפ ... ששששששששששששששששששש שקט. לא היה לי ספק לרגע שגמרתי דלק, עד כדי כך שאפילו לא ניסיתי להניע. מהירות - כוון - גרר ויאללה לכוון השדה. מודיע בקשר: APL נ"א 27 מגידו. מגידו: "אני מקוה שאתה מתלוצץ". עבדכם: "שלילי". כאן המקום לספר שכושר הדאיה של הפוני בערך כמו של גרזן (בלי הידית) לא היה לי ספק שאני מגיע לשדה אך ליתר בטחון לא הורדתי מדפים הטייס המהולל נוחת בשקט ורץ כמעט עד הקושרת. משם כבר דחפו אותי לתדלוק... ההמשך: נקראתי למנהל כמו פסיכי מצוי - ואני מבטיח לכם שהרגשתי הרבה יותר גרוע מאשר בנ"א עצמו.. שאני, אח של דוגלאס באדר, הדוד של האחים רייט עושה כזה פאדיחה???? ישבתי בית חודשיים ולאחר מכן נתבקשתי לעשות מבחן רמה. הבוחן ויתר לי על הדמיית נ"א. הוא אמר: טוב, נ"א אתה יודע... הסיפור מתאים גם לפינת הטימטום - אפשר לבחור. מוסר השכל - אין תחליף לטמטומו של טייס. מאז אני מתדלק כל גרירה.... טומי
