אני חושב שהויכוח בינינו לא ממוקד
נראה לי שכולם מסכימים שיש הבדלים בין ישראל לסין. אני לא חושב שיש כאן מרקסיסטים דוגמטיים בפורום נכון? ברור לכולנו שהערכים של היהדות השפיעו על התרבות שלנו לכיוונים קצת אחרים משהערכים של הקונפוציאניזם השפיעו על סין. צריך כמובן לקחת בחשבון שזה חלק ממכלול - התרבות בארץ לא מתחילה ונגמרת ביהדות והתרבות הסינית לא מתחילה ונגמרת בקונפוציאניזם. אז על מה הויכוח? אני מתקומם מביטויים כמו "סין זה פשוט עולם אחר לגמרי" או "זאת המנטליות הסינית". סין עדיין נמצאת על כדור הארץ - וואללה, יש שם הרבה דברים מאוד דומים לבית שלא הייתי מצפה למצוא אצל חייזרים במאדים. אז נכון שיש מקומות יותר דומים לבית שלי, אבל האמת היא שראיתי בסין הרבה דברים שמזכירים לי את ישראל שלא יצא לי לראות באירופה. למשל אנשים צועקים על מוכרים כשהם מתווכחים איתם. קצת מרפקים בתור (למרות שעדיין יש לנו הרבה מה ללמד אותם). חוסר אכפתיות מופגן כלפי איכות הסביבה (לפחות כאן יש להם עדיין מה ללמד אותנו). בניה גרנדיוזית, מכוערת ולא פרופורציונלית במרכזי הערים. וכן הלאה. האמת שאם אנחנו כבר בעניין המרפקים בתור, הנה סיפור קטן לתל-אביבים שבינינו, שחיים כמובן בעולם אחר ויש להם מנטליות שונה לגמרי (כן, אנחנו הירושלמים לא שמענו על "ים", אבל הם, לא רק שהם לא יודעים מה זה "שלג" - מסתבר שאין להם במילון את המילה "חניה"). אז ככה - אני רגיל לקחת אוטובוס מירושלים לעפולה כשאני נוסע לבית של ההורים. פריפריה לפריפריה, אז כמובן שבדרך לכניסה החברים מבחוץ מוחצים את החברים מבפנים. לפעמים גם יש את הבחור המנומס שצועק לכל מי שמסביב "נו בני-זונות, תפסיקו כבר לדחוף" בעודו מפעיל לחץ פיזי מתון על הזקנה החביבה מלפנים, עד שהג'נטלמן מימין דופק לו מרפק ודוחף את הזקנה בכוח קדימה "הי, פנו דרך, פנו דרך, היא עיוורת אתם לא רואים?! קדימה!", הזקנה בשוק, כי היא בטוחה שהיא דווקא רואה לא רע, אבל הוא לא נותן לה לדבר ודוחף בבעיטות ואגרופים לסנטר את כל האנשים מלפניו כשהוא מתגונן ממכות הנגד עם גופה של הזקנה. בסוף הוא מצליח להביא אותה עד הדלת ואז מגונן על הפתח עם שתי הידיים: "נו, תנו לזקנה לעלות, אתם לא רואים שהיא נכה 100% בשני הרגליים?!" הזקנה בינתיים לא בטוחה איך היא בכל זאת מצליחה ללכת, אבל לא בא לה להתווכח אם הצעיר הנדיב כי אולי יש לו פטיש 10 קילו בתיק... אחרי שהיא עולה הוא כמובן מיד קופץ פנימה אחריה ואחריו נדחפים באופן חלק 3 חברים שבאו איתו. אז זאת סצינה רגילה כן? אבל יום אחד עשיתי טעות ונסעתי לתל-אביב. לא תאמין איך חשכו עיני! עוד לפני שהגיע האוטובוס האנשים עמדו בתור מסודר בין הברזלים עד הדלת, ואף אחד לא ניסה להשתחל מתחת לברזלים או לצאת מהדלת השניה כדי לעקוף את התור, שלא לדבר על לדחוף! כשהגיע האוטובוס כולם נכנסו אליו בסדר מופתי, ואפילו לא הצלחתי לזהות אם הנהג שלנו היום עצבני או נחמד כי לא היתה לו סיבה טובה לצעוק על אף אחד אפילו אם הוא ממש היה רוצה! מה להגיד לך, פשוט חטפתי culture shock. מנטליות אחרת לגמרי! ובנימה קצת יותר רצינית כאלה הם הבדלי תרבות. אולי יש גם הבדלים כאלה בין שנג'ן לשנגחאי, מי יודע
אני, בכל מקרה, חושב שאין דבר כזה "מנטליות של עם". יש תרבות שמורכבת מנורמות, מוסכמות, קודים, סימנים וכו'. אז כן, כשאחנו מגיעים לסין אנחנו מגלים ששפת הידיים שלהם קצת שונה, אבל זה לא אומר שהם לא בני אדם, או ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה שהניסוי המטורף של ילד אחד למשפחה (ש"אחינו" האירופאים נרשמו אליו מיוזמתם האישית, וחלקם גם עקפו את סין בשיעור הילודה) הפך אותם לחברה יחידה מסוגה בעולם. זה הגבול הדק שבין ה"שונה והמעניין" לבין האקזוטי. עם כל הגישה האנטי-מערבית שזולגת מכל מיני פינות בספרו, אני הרגשתי שלאדורד סעיד היתה נקודה אחת נכונה מאוד ב"אוריינטליזם" - המערב דמיין את המזרח לא בתור מה שהוא באמת - איזור גיאוגרפי עם מרקם מורכב של תרבויות שזקוקות להסבר מתוך נסיון אמיתי להבנה - אלא כאיזושהיא פנטזיה פרועה שהם יצרו בעיני עצמם עוד בסיפוריו של ג'ון מנדוויל. מקום מופלא ואזקוטי מנותק מכל דבר רציונלי. הטעות של סעיד היתה שיחס את הדמיון המופלא הזה למערבים בלבד. למה להפלות? כמעט כל העמים זכו בה. לכן אני חושב שיש להבדיל בין הכרה בכך שהתרבויות שונות, ונסיון לתאר את ההבדל לבין סטריאוטיפ כוללני ומפגר. אם אני מספר שהסינים יורקים, אני מנסה להסביר את המקור לעניין - ולנגעלים אני טורח לציין שגם בארץ זה היה מקובל לפני 50 שנה, ושעד לפני כמה מאות שנים האדם האירופאי לא שמע על מקלחת, בעוד שהיו תרבויות "פרימיטיביות" שבהם היה נהוג להתרחץ על בסיס קבוע. אבל הרבה יותר פשוט לפתור את זה במשפט ש"הסינים מגעילים" לא?