פיוט לשבת

[יוסף דורי1]

פיוט לשבת

"ידיד נפש" בביצוע גרג'י יאיר ומשפחתו. (היה המורה שלי במדרש תלמוד תורה בבגדד).
האזינו בהנאה: http://old.piyut.org.il/tradition/646.html?currPerformance=825

 

[פואד ה1]

דורי תודה על הבאת הפיוט ואכן הוא אחד הפיוטים היפים שנכתבו אי

אי פעם ההפיוט נכתב במאה ה16 ומעניין שבגולה נכתבו פיוטים יפים ואילו בזמן החדש לא נשמעים ולא נכתבים פיוטים ברמה כזאת .

 

[יוסף דורי1]

פואד

בגולה כתבו פיוטים בשל הגעגועים לציון.

 

[א ש ר ת]

מאד יתכן מה אומר דורי. בגלל הכמיהה לירושלים וישראל נכתבו

פיוטים מרגשים.

 

[יוסיסיסי]

אשרת יקרה הכמיהה לארץ ישראל

משהו כאן לא ברור לי
מה מנע מהם לעלות ארצה, עובדה שבימי כורש כאשר התיר את העליה לארץ ישראל עלו בי 30 ל50 אלף בלבד והיו אלה עניים מדלת העם.
לדעתי היה להם טוב בגולה וכדי לסבר את האוזן ולצאת ידי חובה ישבו בגולה וכתבו שירים ופיוטים של געגועים .
ובימינו אנו אילו לא היתה חרב מונחת על צווארם של היהודים לא היינו עולים לארץ ישראל. והיינו מסתפקים פעם בשנה להגיד "סנת אלג'איה פי בלד אשראיל בנין אלמטלוקין" ובזה זה היה מסתים.

 

[יוסף דורי1]

יוסי

אתה צודק, מה שקובע זה סיר הבשר ובהעדרו למה לעלות? בן אדם תמיד חושש משינוי כלשהו במצבו. הכמיהה לציון הייתה לא מהבחינה הפרקטית שהיו יכולים לקום ולעלות, אלא שהתפיסה הדתית הייתה כאשר יגיע משיח צדקנו ויאסוף אותנו לארץ ציון ירושלים. הפסיביות שלטה לאורך הדורות. שב ואל תעשה. הפרעות והשואה הם שדחפו את היהודים לזוז.

 

[א ש ר ת]

אני כילדה בשנות ההששים לפני העליה לארץ, חשתי את הכמיהה של

כולם לעלות למדינת היהודים ומשום מה הרגשתי שזה בלתי מושג כי ככה שדרו לנו, וזה הפך למין חלום רחוק ובלתי אפשרי, אך ברגע האמת זה היה די אפשרי אך כמובן ללא הממון של המשפחה ואפילו ממני מנעו לקחת את התמונות של ילדותי ובגרותי עם חבריי ומשפחתי.
יש כאלה שלא היה בראש מעיינם לעלות לארץ כי עובדה שרבים מפוזרים בכל העולם, למרות שלהם זה אפשרי ואפשרי.

 

[שחרזדה האחת]

חושבת כמוך יוסי מאז ומתמיד רדפו היהודים אחרי סיר הבשר