כן
זאת התשובה ל(כמעט) כל השאלות שלך
אם ההודעה שלך היתה נכתבת לפני 20-25 שנים, אולי אפילו 10, המשפט "לא מפחד לעשות נסיונות חדשים ולפתח כשרונות צעירים" היה תקף. כיום גבריאל בעיקר ממחזר- שירים שלו, ושירים של אחרים, אם כי לזכותו יאמר שהוא בהחלט מחפש נקודות אחיזה לא שגרתיות. במקרה שלו אלו הם העיבודים התזמורתיים הדרמטיים, ששלחו את מיטב אמני העולם (סטינג) וישראל (אהוד בנאי) לפסוע באותו הנתיב.
קצת חומר קריאה, בתור התחלה:
בארכיון המאמרים של הפורום יש 2 סקירות לאותו האלבום- האלבום הראשון של גבריאל. אחת מהן היא שלי, והשניה מוצלחת:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/default.aspx?forumid=552&cId=3631&sId=4347
טרחתי וכתבתי גם על So, האלבום הגבריאלי המוכר ביותר, לאתר אחר שנפח את נשמתו בינתיים, אבל הטקסט שלי עדיין חי ונושם אויר (וירטואלי):
http://www.hasharat.co.il/html/article_12429.php
מוזיקלית, גבריאל של סוף שנות השבעים קשור בטבורו לפרוגרסיב רוק, אם כי הוא מכוון לאיזורים הפחות צפויים שלו, בעיקר דרך העבודה עם רוברט פריפ. הוא מוסיף על זה שחרור מסוים בטקסטים, ולאו דווקא נסיון להבנות כל מיני סיפורי פנטזיה אל תוך יצירות של 10 דקות, 3 חלקים, ו 5 סולואים.
האלבום הראשון שלו מצוין. את השני ניסיתי לשמוע פעם, ונטשתי באמצע. התחיל מבטיח, המשיך משעמם, אין לי מושג איך נגמר.
גבריאל של שנות השמונים הוא סיפור אחר לגמרי. מוזיקאי שונה כמעט ב 180 מעלות מהפיטר גבריאל של שנות השבעים. הוא בונה שכבות על גבי שכבות של צליל, משתמש בהמון סוגים של קלידים וסינת'יסייזרים, ומצליח לשמור על נשמה מוזיקלית- אם זה דרך לחנים חדים/מבריקים, אם זה דרך טקסטים ישירים, שמתעסקים בבעיות העולם, ולא בורחים למחוזות של פנטזיה.
המוזיקה של גבריאל יכולה לשמש כמבוא לא רע לצלילים שנוצרו בשנות השמונים ע"י כל מיני מוזיקאים של מה שנקרא אז "גל חדש", שהתנסו בטכנולוגיה של התקופה, אבל לא טבעו בה למוות. עכשיו זה תלוי בך- האם אתה מוכן לצעוד קדימה, לתלות את המלוטרון, ולהשאיר (ולו זמנית) את שנות השבעים מאחוריך?
קצת צלילים לקינוח:
מהאלבום השלישי, שיצא ב 1980. שם נוסד הצליל הגבריאלי, והתגבש הצוות המסייע שהולך איתו כבר יותר משלושים שנה- טוני לווין בבס, ודייויד רודס בגיטרה. על התופים הופקדו אז ג'רי מארוטה ופיל קולינס, שלמד מגבריאל את הטריק של תופים כבדים ודרמטיים, נטולי מצילות (מה ששימש אותו עשור ויותר קדימה).
http://youtu.be/dbwQ0Wy3ljQ
- האלבום הרביעי, שיצא ב 1982, הוא יצירת מופת. מבחינתי, זה האלבום הכי טוב שלו. הכל התחבר לו שם- שכבות הצליל, הלחנים, העיסוק האקטואלי/פוליטי. "San Jacinto" מתייחס לאבדן התרבות של האינדיאנים באמריקה:
http://youtu.be/PvLF_JxgKHc
ועוד אחד משם- "Lay Your Hands on Me", אהבה באפריקה:
http://youtu.be/neiKCI2dUI4
- מתוך So מ 1986, הקטע המסיים, טיפה לא שייך לאלבום. שיתוף פעולה עם לורי אנדרסון:
http://youtu.be/ueOqnyBSwwI
- מתוך Us, מ 1992, השיר המסיים בגירסת ההופעה החיה. שיר מופנם משהו שהופך להתפרצות מוזיקלית על הבמה:
http://youtu.be/KN1zO-ejJvE
ואחרון- מתוך Up שיצא ב 2003. מה שפיטר גבריאל יכול לעשות עם גוספל (ועם 5 בחורים עיוורים מאלבמה):
http://youtu.be/UHMoRuW8WRE
עוד משהו- יש פער די גדול בין כמות העשיה הגבריאלית ובין המספר המועט של אלבומי אולפן שהוא הוציא. לא התייחסתי ל Passion מ 1989, גם בגלל שאני לא מכיר אותו כל כך, וגם בגלל שיש חבר פורום אחד, לא נזכיר שמות, שאמר שיכתוב עליו פעם בפירוט. אז אולי יש פה הזדמנות.
