אם הם נהנים שיערב להם
מי אני שההרוס הנאה של אנשים? אם זה בכל אופן מעניין מישהו אז יש את הדוגמא המפורסמת שאהרן ברק משתמש בה על הקניון שהבאתי שעל אף שהוא בבעלות פרטית, לא יכול בעל הקניון למנוע מבן אדם שהוא לא אוהב בגלל צבע עורו או בגלל שהוא סתם לא סובל אותו מלבוא בשעריו. אם זה מאוד מעניין אתם מופנים לספרו המונומנטלי של פרופ' אהרן ברק פרשנות במשפט בחלק חוקי היסוד ובדיני חובת שוויון בדיני מכרזים, ובאפשרות להחלת חובות ציבוריות בגופים פרטיים ובגופים דו מהותיים. וכן במאמרו של פרופ' אהרן ברק "זכויות יסוד מוגנות: היקף ומגבלות" משפט וממשל א' 253, ובהרחבה מי שרוצה מופנה גם לפס"ד קסטנבאום שבו נידונה סירוב חברה קדישא שהיא גוף פרטי לרישום תאריך לועזי על מציבה מפי השופטים ברק ואלון. בקצרה עפ"י דעת השופט ברק ישנם 3 דרכים להחיל חובות מהמשפט הציבורי על גוף פרטי: א. החלה ישירה של חוקי היסוד וזכויות היסוד הנגזרות מהם ישירות למשפט הפרטי. ב. החלת חובות המשפט הציבורי כדרישות שויון והגינות בגופים דו מהותיים כמו כלי תקשורת, חברת חשמל , אגד, חברות ביטוח ועוד השייכות אמנם לגופים פרטיים אך משמשים מטרות ציבוריות. ג. הרחבת חובת תום הלב שבסעיף 38 לחוק החוזים והרחבתו להחלת חובות שויון והגינות לתוך המשפט הפרטי. אשר על כן גם גוף פרטי המשמש את הציבור כקניון, אוטובוס אגד וכדו' על אף שהוא בבעלות פרטית אינו יכול לנהוג בשרירות לב וחלים עליו חובות מסוימים מהמשפט הציבורי. בפסיקה בארה"ב עלתה לאחרונה שאלה דומה ונקבע שגם לגולשים באינטרנט מוקנית זכות לחופש ביטוי הוגן ללא הפלייה. עד כאן שעת משפט להערב, מי שעדיין לא מסתפק בכך מוזמן לשיעור תירגול שאני מעביר בנושא במכללה אצלינו. ד"א: עד כמה שידוע לי באוניברסיטת לטביה לא לימדו משפטים, ולכן ח"כ יאיר פרץ מש"ס שפרקליטות מחוז ת"א דנה בימים אלו בהמלצות המשטרה להעמידו לדין בפרשת התארים מאוניברסיטת לטביה, נאלץ להסתפק מהאוניברסיטה בתואר כללי ביזארי למדי.
