הפחים עולים על גדותיהם
היום הגעתי לפח הזבל שליד המכולת, וכבר מרחוק ראיתי את הפח גולש - הדלתות פתוחות כמובן, )כי מישהו ניסה בכל זאת לדחוף עוד שקית, כי אחרת לאן הוא יסחב עם השקית? ימשיך איתה עד קצה הישוב? ואם הוא הולך ברגל, זה קצת רחוק...) החתולים התחילו לחגוג על החיתולים ושאר המטעמים והאיזור מתחיל להראות בהתאם. אבל... במרחק של 5 צעדים, כשהקפתי את הפח, המצב שונה לחלוטין! בצידו השני של הפח, כל הדלתות סגורות והחצי הזה של הפח - ריק. התרגלנו לשגרת חיים בה מגיעים עם הרכב עד לפתח הבית, עד לפתח המכולת, עד לפח עצמו. כבר אין לנו את הכח לעשות יותר משני צעדים. זה אפילו לא תמיד עולה על דעתנו. במקרה הזה זה גם משפיע על הסביבה וגורם לכולנו להתלונן שהפחים לא מספיקים לכל הזבל, שהחתולים והשועלים חוגגים בפחים ושלא מפנים אותם בתדירות מספקת. לפעמים הפתרון נמצא במרחק של כמה צעדים - לתשומת לב כולנו... והערה קטנה למזכירות (כי בכ"ז קשה בלי) - אנא דאגו שהגישה לצידם השני של פחי הזבל תהיה פחות מרתיעה, שלא נצטרך לדלג מעל קוצים וסלעים או להדחק בין שני הפחים, ואז אולי יותר תושבים יעשו את הצעד הדרמטי אל צידו השני של הפח.
