פחד

[הקסם שבפשטות]

פחד

אנחנו מפחדות מהרבה דברים במהלך חיינו.. אם זה פחד משותף לכל האנשים.. ואם זה פחד ייחודי להיותנו לסביות... אני יודעת שכאשר אני מפחדת ממשהו אני פועלת בשתי דרכים, מנוגדות מאוד אחת מהשניה- או שאני מתחמקת מהסיטואציה המפחידה או שאני פשוט מתייצבת מולה ראש בראש.. בכל הנושאים הקשורים לנטייתי המינית, תמיד התייצבתי מול הפחד. אם זה לספר להורים שלי ברגע שהייתה לי בת זוג... אם זה לספר לחברים... אם זה להתייצב מול החברה, אוחזת בידה של אהובתי ללא חשש.. בלי להתבייש.. איך אתן מתמודדות עם סיטואציות מפחידות? האם אתן התמודדתן עם הפחד של הדחייה, וסיפרתן על נטייתכן? עמדתן מול העולם גאות במי שאתן? אם לא, אז מה מנע בעדכן? האם הפחד ממה יגידו חזק מהפחד לחיות בשקר? האם ההכחשה או ההסתרה באמת קלות יותר מההתמודדות עם הפחד? כי אני קוראת פה הודעות על נשים שחיות עם גבר אבל חושקות בנשים... אני מרגישה שלמרות הפחד ממה יגידו.. הקושי שבחוסר הקבלה של הסביבה... כל זה עדיף על לחיות בשקר... נראה לי פתאום הרבה יותר קל... פשוט לספר ולהתנקות.. זו דעתי בכל אופן... מתנצלת מראש אם הודעתי פגעה במשהי...

 

[פאמקי]

אצלי הפחד ממה יגידו...

כמעט ואינו קיים (בטח לא בהקשר של הזהות שלי). הפחד הנוכח שלי הוא, לחיות בשקר. אך... "בתוך עמי אני יושבת..." ואני רואה מסביבי א/נשים שחיות בפחד מתמיד ממה יגידו והתחושה החזקה ביותר שעוברת בליבי, היא תחושת פספוס. פספוס על שנים רבות, (ולעיתים חיים שלמים) בגלל הפחד מלחיות את חייהן בהשלמה. צר לי על נשים אלו שבוחרות בדרך שנראית קלה יותר, אך הן לא יודעות עד כמה זה לא כך באמת... הן מוותרות על הדרך הקלה (האמת) ובוחרות בדרך הקשה (השקר וההסתרה)... ואת זה אפשר לדעת רק כש"עוברים" לחיות עם האמת שלנו, ע"פ הבחירות שלנו. אז יקירותיי... מעט אומץ, והעולם יהיה יפה יותר!

 

[הקסם שבפשטות]

מסכימה עם כל מילה!

למי איכפת מה יגידו... אני אומרת- לפחות אני נותנת לאנשים נושא לדבר עליו ולהתעסק איתו.. כי איכפת לי מאנשים

 

[מיטל225]

אמנם קצת באיחור אבל...

היי, אני אחת מאותן הנשים שכתבה כאן על החשש להתמודד מול המשפחה שלה ולכן גם אני הייתי רוצה לענות עם סיטואציות מפחידות בחיים נורא קל לי להתמודד, אני אפילו עושה את זה בקלות ובכיף כי התחושה שעשית את זה והתמודדת בגבורה עם מה שהפחיד אותך שווה הכל... אבל שזה מגיע לעניין של לחשוף את עצמי מול המשפחה שלי זה כבר תהום עמוקה של פחד.. לאנשים אחרים שהם לא המשפחה אני מרגישה בנוח לספר ולהיחשף אבל בפני המשפחה זה כבר אחרת.. הפחד שאפגע בפנטזיות שלהם, במה שהם חושבים ורוצים שאהיה, הפחד שהקשר ינותק, שלא יאהבו אותי יותר....... מן פחדים לא הגיוניים, ואני יודעת שאהבה אמורה לא להיות תלוייה בדבר, אבל בכל זאת... ההכחשה וההסתרה לא קלות יותר ואולי אף קשות יותר, אבל שנכנסים לזה, נורא קשה לצאת מזה.. זה הופך לכדור שלג שלוקחים יחד איתנו והוא נורא נורא כבד, ומלא בכאב , במחשבות והוא גורם לשיתוק פנימי שנורא קשה לשחרר... את גדלה עם הפחד וקשה לך לשחרר אותו , מתרגלת אליו... הכי חשוב לא לפחד ולא להתבייש במי שאנחנו ואני יודעת את זה... ויוצאת בתהליך של חשיפת האמת ונורא רוצה להרגיש שאני יכולה לחיות ולהיות מי שאני בלי להסתתר מאחורי מסכות... אז אני מאחלת לי בהצלחה ומאחלת לכל הנשים שחיות בהכחשה ובהסתרה למצוא את הדרך החוצה, לחופש...