פחד קהל

[student122]

פחד קהל

היי, אני אציג את עצמי תחילה... אני סטודנטית לתקשורת לתואר ראשון. אני לא בחורה ביישנית למדי, אבל כשאני צריכה לעמוד מול קהל ולהרצות (במסגרת הקורסים השונים שלנו - צריך לעשות פרזנטציות של כל מיני נושאים) אני מרגישה שאני עומדת להתעלף. אני יודעת, זה נשמע מוגזם... אבל באמת שככה זה. אני מתחילה לגמגם, להחוויר, ולרעוד. לא מסוגלת לעשות פרזנטציות. אין פרזנצטיות = אין ציון = אין תואר. כנראה שזו איזשהי פוביה, לא עברתי טראומה שקשורה לנושא. פשוט קשה לי לעמוד על במה או במרכז הכיתה כשכל העיניים נשואות אליי ומחכים לשמוע את פניני החכמה שלי.... אני חייבת למצוא פתרון לבעיה - הצעות? מישהו? תודה.

 

[ordanco]

כמה דברים

אהלן, אל דאגה את חלק מקהל נרחב שחוששים מעמידה מול קהל, מחקרים רבים מראים שרוב האנשים מפחדים יותר מעמידה מול קהל מאשר ממוות. אם הנושא חשוב לך ויש לך רצון להשתפר (ואת רוצה תואר..) אז יש כמה דרכים שאני מכיר: 1. תרגילי NLP - יש פה כמה תותחים בתחום. ויצרו לך עוגן נפלא ועוד... 2. תרגול עמידה מול קהל ביחד עם אימון אישי (אני עושה את זה כולל צילום ולמידה ממנו).

 

[סאלי תדמור]

טוב יצא שציטטתי אותך

כתבתי ארוך יותר באותו ראש

 

[student122]

תודה רבה

אפשר הסבר על שיטת ה-NLP? המלצות לקואצ'רים?

 

[ענבל כהן חמו]

התמודדות עם פחד קהל

ראשית, את מוזמנת לעיין בהודעות הנבחרות של הפורום (כניסה מהשורה הכחולה למעלה) - יש שם שרשור של אירוח בו אירחנו מומחה לנושא ונשאלו שם שאלות דומות. אחד הדברים העיקריים שעלו שם הוא תרגול - תרגול במקום בטוח ויציאה הדרגתית לאתגרים הולכים וגדלים. במקרה שלך - לדבר מול הראי, לדבר מול חבר/משפחה, לדבר מול קבוצת חברים... למצוא את הדרך לתרגל כי רק התרגול עובד. פוביה כזו יכולה להיות קשורה לדברים שקרו בבית - למשל להורה חסר סבלנות שלא נתן לך לסיים משפט או שהיה ביקורתי כלפי דברים שאמרת. במקרה זה שווה לעבוד על התפיסות ביחס לזה ולשנות אותן ולאחר מכן לתרגל. כמו כן, שימוש בדימיון מאוד יעזור לתרגול - לפני שאת מגיעה למצב שמאתגר אותך, לדמיין את המצב ולדמיין אותך מאוד רגועה בו, יודעת מה לומר, זורמת עם דברייך. חשוב שתמונה כזו תהיה מאוד מפורטת: איפה זה קורה, איך נראה המקום, מי נמצא, איזה חפצים יש שם, ואיך את מרגישה נינוחה ושלווה בתוך כל זה. אולי יהיה קשה לך ליישם לבד את הרעיונות - במקרים כאילו מאוד עוזר לקחת מאמן ולתרגל איתו.

 

[student122]

קודם כל תודה רבה

אני בהחלט אעשה זאת ואבדוק... מה לגבי שילוב של רסקיו ודברים מעין אלו? ידוע לך אם נמצאו כעוזרים בשילוב של עבודה פנימית על עצמי? לגבי הדברים מהם זה נובע - הורה ביקורתי בהחלט יכול להשמע לי מתאים. בהחלט. למעשה אני לא זוכרת שעשיתי משהו בלי שאמא שלי הייתה מבקרת אותי בתור ילדה ועד היום... מקווה שאצליח. תודה לך

 

[איציק שפיר]

מה קורה כשאת לא בבחינה, תחת אלף עיניים?

האם בעבר סיפרת סיפור, ענית לשאלה, הסברת למישהו איזה דבר או הקראת מן הכתב והרגשת נוח בסיטואציה? נסי לשחזר בדמיונך את ההצלחה ההיא. התאמני בהעברת ההרצאה לפני כמה אנשים קרובים (אפילו אחד ואפילו רק אחד דמיוני), לפני שאת מעבירה אותה בכיתה לפני הבוחנים. עשי חזרות על האימון. התחברי להצלחות שהיו בעבר. מובטח שיהיה לך קל יותר במבחן. בהצלחה

 

[student122]

לא ניסיתי ברוב הפעמים

לתרגל את ההרצאות לפני מישהו... אני חושבת שאולי זה יעזור. כשלא בוחנים אותי אגב, ואם הייתי יושבת עם המרצה אחד על אחד או עם קבוצת חברים המילים היו יוצאות באופן שוטף. זה שילוב של המעמד - לעמוד כשכולם יושבים ומביטים בי יחד עם הרעיון שבוחנים אותי תוך כדי... תודה על תגובתך

 

[נעמי67]

פחד קהל...כן...כן

אני בהחלט מבינה ומתחברת לכל תאור שתיארת . זה לא מוגזם ! הסימפטומים הם סימפטומים של חרדה. גם אני התמודדתי עם הפחד הזה ולשמחתי הרבה במסגרת לימודי ה-NLP שלי בחרתי לקחת זאת לעבודה מול הכיתה והיא הפעילה עליי טכניקה שנקראת "מעגל המצויינות" קשה מאוד לעשות אותה לבד מכיוון שצריך מנחה שיוכל לעגן את התחושות בתהליך. מאז הרצתי בכמה הרצאות מול אנשים , הופעתי בטלויזיה ב-2 תוכניות (התחברתי מאוד למצלמה ולכל הצוות שסבב סביבי.) חשוב לציין כי לפני כל הרצאה , אפילו בסדנא שאני מנחה תמיד יש בי התרגשות מאוד גדולה, זה בדיוק כמו שחקן שעולה על הבמה כל פעם מחדש , משחק את התפקיד שלו , מקבל מחיאות כפיים , יורד מהבמה וחוזר למקום השקט שלו. זה בר פתרון . בהצלחה.

 

[katyushaM]

הומור תמיד עוזר

והרבה תירגול הרגשה של "שליטה בחומר" נותנת ביטחון. ככל שאת מתרגלת יותר ועושה כמה שיותר פרזנטציות לחברים תרגישי יותר בטוחה כשתצתרכי לעמוד ולקהל. כמו כל דבר זה משהו נרכש והתירגול הופך את זה לקל יותר... שיהיה בצלחה ותעשי פרזנטציה בפאוור פוינט זה יוריד ממך את העיניים ואנשים יתמקדו במצגת.

 

[סאלי תדמור]

שני כווני עבודה אפשריים. מחשבתי או רגשי.

מישהו סיפר לי פעם שעשו רשימה של הפחדים הגדולים ביותר של אנשים, וזה היה מדורג במקום הראשון! פחד קהל. זה קצת הפתיע אותי, וכדרכם של סקרים אולי לא מדויק, אבל ללא ספק מדובר בנושא נפוץ. זה גם נושא שמגיב מצוין לעבודה. כלומר, כנראה פתיר. שני כווני עבודה: הכוון המחשבתי: כמו שאמר אפלטון: הרגש מקורו במחשבה. הרגשות החזקים האלה, הגמגום, הלא מסוגלת הזה - זה רגש. שמקורו במחשבה כלשהי. תפיסה כלשהי. ותפיסות כידוע ניתן לפתח ולהרחיב. כך שזה יכול להשפיע על התחושה שלך. הכוון הרגשי: לגשת ישר לרגש עצמו. "לשבת" עם המשהו הזה בתוכך שלא רוצה להיות שם, שלא מסוגל, שהוא רועד ורוצה להתעלף. להקשיב לרגש הזה ולעבוד איתו, עד שיתפתח. באימון אישי בד"כ עובדים בכוון הראשון. ב"התמקדות" (הגישה שאני אוהבת) עובדים בד"כ עם השני. והכי טוב לשלב את שניהם. בהצלחה

 

[student122]

פעם סיינפלד צחק על זה...

זה באמת תמוה ואני שומעת את זה יותר ויותר מאנשים שאני מכירה, גם כאלה בעלי בטחון רב... אני אשמח לטפל בזה...

 

[student122]

תודה רבה - אתם מעולים! ../images/Emo45.gif

 

[bridges]

משום שהזכירו כאן שיטות אחרות

אז אני אזכיר את תורת התטא הילינג. מעבר להיותה טכניקה לריפוי (הילינג), בתורת התטא הילינג יש טכניקה שנקראת "עבודת אמונות ורגשות". פחד הקהל נובע מסוגים שונים של אמונות כמו לדוגמא (ואני לא אומר שזו האמונה שלך): "הקהל בוחן אותי" או "רוצים להכשיל אותי". בתטא הילינג אנחנו חוקרים את האמונות ומוצאים את הבסיס שלהן ואז פשוט מחליפים אותן באמונות אחרות. בנוסף, בתטא הילינג אנחנו מלמדים את הגוף לחוות רגשות שאולי אף פעם לא חווה לדוגמא (ושוב פעם רק דוגמא): איך זה מרגיש לקבל אהבה וחום מהקהל שמקשיב לי או לחילופין לקבל פרופורציה לגבי רגשות שאנחנו חווים, לדוגמא: ללמד את הגוף שההתרגשות מלפני ההרצאה היא חיובית ומועילה. כמובן, שכל העבודה הזאת עובדת רק כאשר מתרגלים אותה וזאת אפשר לעשות גם בהרצאות הכנה וגם באמצעות דמיון מודרך. בהצלחה, רונן

 

[מסתכלת פנימה1]

פחד קהל- לסטודנטית עם פניני החכמה

מקום למחשבה לסטודנטית עם פניני החכמה - הרשי לי לספר לך שפחד הוא איום פיזי, רגש שקשור לאיום שבא מבחוץ הוא סכנה אובייקטיבית כאפשרות מפחד אנו נזהר המטרה לשמור על עצמנו בהישרדות שלנו ואפשרות להימנעות יוצרת לנו ביטחון כדי להגן על עצמנו כשזיהנו פחד אנו נמנעים כדי להיות בטוחים אני שואלת איזה פתרון את רוצה? איזה מחיר את משלמת שהפחד מנהל אותך? איך זה יראה כשאת תנהלי את הפחד? אדם שעומד מול רעיון שיצר לעצמו (הרעיון שלך שאין ציון ואין תואר) שקיים בתודעה האנושית והופך אותו למחסום מחשבה = אין ציון אין תואר איך חוצים אותו?, מה הייתי אם לא היתה המחשבה הזו? חצית המחסום היא בעצם עשייה כשאנו בוחרים אנו מוכנים לעשות את הצעד הראשון וממנו אפשר לראות את שאר הצעדים לעמוד מול קהל זה רק מפחיד - זה מאפשר לרגלים לנוע לתת יד וללכת ביחד