פחד ממות

[הילדה של אבא]

פחד ממות ../images/Emo5.gif

היי לכולכם,רציתי לשאול איך מתמודדים עם הפחד של למות כל הזמן? הרבה יקשרו את זה למצב הביטחוני של המדינה היפה שלנו,כי אני יודעת שכולנו היום נמצאים בחרדות אלו. לצערי חוויתי חוויה לא נעימה שתשאר בזכרוני עד יום מותי. ראיתי איך המוות לוקח את אבי והוא לקח אותו במוות קשה ,אני מציינת כי אבי היה חולה סרטן. אני יודעת שזה קשור ואפילו קשור מאוד. אם אני נוסעת לחו"ל אני נפרדת מאנשים כאילו זה הפעם האחרונה שאני אראה אותם כי אולי אמות..... אני מפחדת לנסוע לטיולים מהפחד שאולי אני ..........אמות. מה עושים עם מצב כזה? איך מתמודדים אם זה? אשמח לקבל עזרה.

 

[S p a r k]

אני לא יודעת אם יש לי עצה טובה

כלומר, אני יודעת שהעצה הזו היא עצה טובה אבל היא קשה מאוד ליישום. גם אני הייתי פעם כמוך. בכל פעם שהייתי עולה על מטוס, הייתי משוכנעת שהמטוס יתרסק. בכל פעם שהייתי יוצאת לטיול הייתי מסדרת את המשרד שלי כדי שיהיה קל לאנשים למצוא שם דברים למקרה שאני לא אחזור. בכל פעם שיצאתי לקניון, לבית קפה, למסעדה הייתי אומרת תודה על כך שחזרתי בשלום הביתה. ואז ניחתה עליי המכה. איבדתי את האדם הקרוב אליי ביותר בעולם בפיגוע טרור. ודווקא המכה הזו גרמה לי להבין משהו חשוב. המוות תמיד יגיע בסוף. זה לא משנה אם תחשבי עליו כל דקה מזמנך, תנסי להתכונן, תפחדי לצאת מהבית... המוות יגיע. כי המוות הוא עוד שלב בחיים. המחשבה עליו והפחד ממנו לא ימנעו את בואו. הוא משהו טבעי כמו התבגרות או הזדקנות... ולכן, את צריכה לנסות לחיות היום... לפני בואו... נסי לחשוב על המוות כשלב טבעי בחיים ולא כסוף... אם המחשבות על המוות ימנעו ממך לחיות היום הרי זה כאילו שמתת היום. החיים בפחד הם חיים מלאים פחות, טובים פחות. אני קוראת שוב את מה שכתבתי ומנסה להבין איפה העצה פה

אני מניחה שהעצה שלי אלייך היא פשוט לנסות ולשנות את צורת המחשבה. ללמוד לחשוב על המוות כעל משהו פחות מאיים. ללמוד להשתחרר מהפחדים. פשוט לחיות את היום. אהובי מעולם לא פחד מהמוות. הוא שרד על כדור הארץ שלנו 29 שנים. ובשנים אלו הוא חי והספיק יותר משיספיקו רובנו במאה שנה. אני

 

[IC4]

אכן

מהמשפטים העמוקים שקשה להבין וליישם אבל בהחלט אפשרי אני אישית רציתי להתאבד חלק גדול מאד מהחיים שלי (עדיין מנצנצים מדי פעם מחשבות אבל למדתי להגמל מזה..נלחמים כל פעם

) בכל מקרה אני לא יודע אם לא עשיתי זאת בגלל הפחד מהמוות - כי הרי רציתי לעשות זאת בגלל הפחד מהחיים

- אבל אני הגעתי למעין מסקנה כזאת מאד משחררת אגב שבעצם אנחנו כבר מתים אז למה לפחד מהמוות לפחות נהנה כל עוד ממה שניתן לנו להנות ממנו באותה מידה כבר היינו יכולים למות... לכן אסור לתת למוות לשלוט בנו ולהטיל פחד אלא לקבל אותו כמו שSPARK אמרה שהוא פשוט יקרה וזה הכל

 

[גרא.]

מהשם שבחרת לך ילדה של אבא,

אפשר להבין שאת עדיין לא גמרת לעבד את האבל על מותו,ומותו,גם אם לא היה פתאומי,חרוט בליבך ומשפיע מאד על רגשותייך והתנהגותך.את יודעת,אף פעם לא חשים את המוות כל כך קרוב,עד שניתקלים בו פנים אל פנים במות אדם יקר לנו.כל הזמן מתים/נפטרים/נרצחים/נהרגים אנשים אם בפגועים,בתאונות דרכים, במחלות או על ידי אנשים אחרים..אבל זה ממש חולף על ידינו וכמעט ולא נוגע..הכאב,ובעיקר הפחד מהמוות מוחשי מאד כאשר נלקח מאיתנו,אדם אהוב קרוב,הכי קרוב שיש,כמו אביך אלייך..לכך נותן תשובה מסויימת שבוע האבל, שבמהלכו,האבל לגטימי בכל צורה שהיא.אבל בתום השבעה..המטרה היא לחזור לשגרה כמה שאפשר יותר מהר..וככל יום הפטירה מתרחק,רגשות הצער,האובדן והגעגועים,מתכנסים פנימה למקום קטן בלב (צורה של ביטוי)..מרבית האנשים מסוגלים לחזור לשגרה,ומדי פעם,עשויים לחמוק רגשית לאותו מקום,להתייחד לבכאוב,לבכות..אבל כשזה נגמר,הם חוזרים לשגרה.את ילדה,כפי שהתרשמתי,עדיין בתוך האבל ,למרות הזמן שעבר,ואיני יודע מהו..אגב,במצב כזה,אין פלא שכל פגוע,אפילו תאונת דרכים קטלנית,מחזירים אותך באחת לאובדן שלך..להבנתי, את חייבת להעזר במטפל,פסיכולוג,כדי לעבד ולסיים את תהליך האבל.העבודה על פחדי המוות שלך,תהיה בדיעבד,תוך כדי.והאמיני,את יכולה להגיע בטיפול נכון לשליטה הרבה יותר טובה בפחד,שהיום שולט בך.

 

[הילדה של אבא]

לגרא ../images/Emo140.gif

ראשית תודה על הנכונות לעזור. אני בחורה בת 22 ואיבדתי את אבא שלי לפני כשנה וחצי. אני אכן מתאבלת עדיין על מותו וזה דבר שמתאפיין יום יום אצלי. אני מאוד רוצה ללכת לייעוץ שיעזור לי לקבל את המוות של אבא שלי בדרך הנכונה והפחות מאיימת. אני אדם שאיבד את האושר עקב האובדן של אבי,אני אדם שחושב על מוות ללא הפסקה. ידעתי שאני צריכה ייעוץ כי מספיק שמדברים על אבא שלי ואני נחנקת ולא יכולה לנשום מרוב החנק. אבל להגיד לך את האמת ...אני מפחדת ללכת לייעוץ ולנסות לקבל את המוות של אבי,אני לא ממש רוצה לקבל את המוות ופה טמונה הבעיה לדעתי. ואני יודעת שאני לא האדם היחיד במצב הזה.

 

[KEiN]

אני לא בטוח שאני עוזר...

אבל בכל זאת. קודם כל, כשאני נתקע במעל מוות הזה, אני מסתכל החוצה מהחלון של החדר, מכונית או מטוס ורואה כמה הכל יפה, כמה אני בר מזל. תנסי להתכל על החיים ולא על המוות, תגידי תודה לאוויר שאת נושמת אותו ותהני. בלילה מחשבות כאלה הם כמעט בלתי נמנעות- אבל זה בריא (מפורט בהמשך), זה מה שמשאיר אותנו בחיים. שנית כל, זה טבעי ביותר לפחד ממוות, מי לא מפחד מהמוות או מהלא נודע ככלל?! אני בטוח שהאדם הממוצע חושב על המוות פעם ביום לפחות (לא תמיד מחשבות עמוקות). המחשבה על המוות היא יותר באספקט הביולוגי של המערכת שלנו, ז"א כמו שיש לנו את הדחף המיסתורי לקיים יחסי-מין ככה יש לנו את הדחף והמחשבות המתרידות על מוות! הנה למשל- תארי לך שלבני האדם לא היה דחף לסקס, המין האנושי היה נכחד! לא היו באים תינוקות לעולם! ובידיוק כמו סקס- המחשבות על מוות. תארי לך שלא היית פוחדת מהמוות, תארי לך שלא היית חושבת על זה הרבה. אני משער שהיית נוסעת באיזור מגורים על 120 וממש לא חוששת לקפוץ מהגשר הקרוב!- בלי החשש הזה היינו מתים תוך שניות, והמין האנושי היה נכחד! אצל חלקינו זה חזק יותר ואצל חלקינו פחות, אני לא יודע עם זה מעודד- אבל ראיתי תוכנית על פוביות- יש אנשים שלא מסוגלים להיכנס לסופרמרקט ללכת ברחוב או בכלל לצת מהמיטה. הפחד מהמוות משאיר אותנו בחיים. זה טבעי, ויש תקופות שזה יותר חזק ויש כאלה שפחות. המוות הוא חלק טבעי מהחיים. עוד עובדה- העשור האחרון היה הבטוח ביותר מיזה 300 שנה!! -לבני האדם יש הורומון בגוף (ראית תוכנית) שגורם לנו לפחד, אנחנו אוהבים את זה הפחד מהמוות. לפניי מאה שנה שיעור הרציחות היה פי 200 (!!!!) מהיום! הסיכוי ליהרג בפיגוע הוא קלוש ופיצפון לעומת הסיכוי להתחשמל מהשעון-רדיו המעורר בבוקר (עובדה!!). חיו בכיף! ביי!

 

[twigy]

אתה לא כל כך צודק

כמו שיש לנו את הדחף המסתורי לקיים יחסי מין ככה יש לנו את הדחף והמחשבות המטרידות על המוות. אין כל כך קשר בין הדברים היכולת שלנו לחשוב על המוות, המודעות הזאת שגם אנו נמות, נובעת מיכולת המחשבה שלנו, הבינה שלנו מאפשרת לנו להבין זאת. גם חיות מקיימות יחסי מין, אך אין הן חושבות על המוות, וכדי להוכיח את דברי אספר לך על קבוצת של איילים שאכלו להם עשב, ובא אדם וירה באחד מהמם למוות, חבריו האיילים נבהלו לרגע מהרעש, ומיד אחרי זה שבו לאכול, לצד גוויותו המתפטלת של חברם, הם לא הראו שום סימני אבל, ולא הסיקו שאם הוא מת, אז עלינו לברוח כי "זה יכול לקרות גם לנו". פשוט המשיכו לאכול.

 

[KEiN]

אני לא בטוח שאני עוזר...

אבל בכל זאת. קודם כל, כשאני נתקע במעל מוות הזה, אני מסתכל החוצה מהחלון של החדר, מכונית או מטוס ורואה כמה הכל יפה, כמה אני בר מזל. תנסי להתכל על החיים ולא על המוות, תגידי תודה לאוויר שאת נושמת אותו ותהני. בלילה מחשבות כאלה הם כמעט בלתי נמנעות- אבל זה בריא (מפורט בהמשך), זה מה שמשאיר אותנו בחיים. שנית כל, זה טבעי ביותר לפחד ממוות, מי לא מפחד מהמוות או מהלא נודע ככלל?! אני בטוח שהאדם הממוצע חושב על המוות פעם ביום לפחות (לא תמיד מחשבות עמוקות). המחשבה על המוות היא יותר באספקט הביולוגי של המערכת שלנו, ז"א כמו שיש לנו את הדחף המיסתורי לקיים יחסי-מין ככה יש לנו את הדחף והמחשבות המתרידות על מוות! הנה למשל- תארי לך שלבני האדם לא היה דחף לסקס, המין האנושי היה נכחד! לא היו באים תינוקות לעולם! ובידיוק כמו סקס- המחשבות על מוות. תארי לך שלא היית פוחדת מהמוות, תארי לך שלא היית חושבת על זה הרבה. אני משער שהיית נוסעת באיזור מגורים על 120 וממש לא חוששת לקפוץ מהגשר הקרוב!- בלי החשש הזה היינו מתים תוך שניות, והמין האנושי היה נכחד! אצל חלקינו זה חזק יותר ואצל חלקינו פחות, אני לא יודע עם זה מעודד- אבל ראיתי תוכנית על פוביות- יש אנשים שלא מסוגלים להיכנס לסופרמרקט ללכת ברחוב או בכלל לצת מהמיטה. הפחד מהמוות משאיר אותנו בחיים. זה טבעי, ויש תקופות שזה יותר חזק ויש כאלה שפחות. המוות הוא חלק טבעי מהחיים. עוד עובדה- העשור האחרון היה הבטוח ביותר מיזה 300 שנה!! -לבני האדם יש הורומון בגוף (ראית תוכנית) שגורם לנו לפחד, אנחנו אוהבים את זה הפחד מהמוות. לפניי מאה שנה שיעור הרציחות היה פי 200 (!!!!) מהיום! הסיכוי ליהרג בפיגוע הוא קלוש ופיצפון לעומת הסיכוי להתחשמל מהשעון-רדיו המעורר בבוקר (עובדה!!). חיו בכיף! ביי!