פחד מבינוניות

[Jo_]

פחד מבינוניות

יש לי שאלה ואני מקווה שכאן זה המקום לקבל תשובה או כיוון... יש לי פחד מבינוניות שגורם לי לא לבדוק אף פעם את קצה גבול היכולת שלי. יוצא שאני לא מסיימת דברים (כשמתחיל להיות לי קשה) ובכל מקרה אני אף פעם לא משקיעה והולכת עד הסוף במשהו מהפחד לגלות פחות ממצויינות. יש לכם רעיון מה עלי לעשות כדי שבסופו של תהליך אתחיל להעיז יותר ולפחד פחות? יש לציין שבתוכי אני מרגישה שאני מסוגלת להרבה מאוד אבל בפועל מפחדת לאמת את זה

תודה, ג'ואי.

 

[bridges]

תשובה אין לי אבל כיוון אולי

היי ג'ואי, דבר ראשון, תודה על פנייתך לפורום. זה ברור שיש לך מחויבות גדולה להעיז - לשתף בפורום זה כבר התחלה טובה. אבל לא בדיוק ברור לי למה את מתכוונת. באימון בדרך כלל עובדים על נושא ספציפי ולא על הגדרות כלליות. אז זה יעזור לנו מאוד אם תתארי תחום ספציפי שבו היית רוצה להעז. בנוסף אני מזמין אותך להתחיל לשאול את עצמך את השאלות הבאות: האם להעיז זה הפוך מלפחד? האם אדם שמעז לא מפחד? מה זה בינוניות מבחינתך? ומה זה מצוינות? איך את מודדת את "רמת המצוינות"? האם את יכולה לתאר מקרים שבהם פעלת והיית מצויינת? איך ידעת שהיית מצויינת? האם היו מקרים שבהם פעלת והיית בינונית? איך ידעת שהיית בינונית? רונן

 

[Jo_]

.....

קודם כל תודה על התגובה. אני בהחלט אחשוב על השאלות האלה. לגבי ההעזה. אני לא חושבת שזה ממש היפך. אצלי הפחד גורם לא להעז. אני מניחה שיש לגמרי מצב הגיוני שבו אדם מעז למרות הפחד וזה מה שאני לא ממש מצליחה לעשות. קשה לי למקד ולדבר בפחות כוללנות. זה באמת מושלך על כל התחומים בחיי. אני יכולה לתת דוגמא מייצגת אבל זאת באמת דוגמא בלבד: אני בדיאטה. אני באמת רוצה לרזות. אני רואה את עצמי רזה בסוף התהליך ומשוכנעת ביכולת שלי להגיע לשם. יש לי את כל המוטיבציה שבעולם ואכן אני מתחילה בצורה מושלמת, בעיני. אני אוכלת מעט באופן יחסי (לא מעט מידי, פשוט על פי הנחיות מיטב התזונאים) ומקפידה ללכת לחדר כושר לפחות 4 פעמים בשבוע. כולי מלאת מרץ וחדורת מוטיבציה ומתחילה להגיע ליעדים ואף עושה זאת בקלות, כך אני מרגישה. אבל ברגע שמגיע קושי אני מאבדת את המוטיבציה בבת אחת וממש לא מעזה להגיע עוד לחדר כושר ומתחילה לאכול באופן מופרז, ממש שוברת את הכלים ולא מצליחה "לחזור למסלול" כי אני מרגישה שעם איך שאני מרגישה עכשיו אין מצב שאני גם אצליח בדיוק במה שאני רוצה ואז אני מוותרת ממש לגמרי. אני לא מצליחה למצוא את האמצע ונניח רק להקפיד עם האוכל ולוותר לאותו זמן המשבר על חדר כושר. זה ממש הכל או כלום/יותר טוב כלום מכמעט. הפחד מלא להצליח במשימה גורם לי לוותר עליה לגמרי. אני מקווה שזה מסביר קצת מהבעיה... אני לא יודעת אם המידע הבא יעזור אבל אולי הוא גם לא יזיק: גם למבחנים בכל גיל מעולם לא ממש למדתי. למדתי אבל הרבה פחות ממה שצריך כי הפחד מלגלות ציון של נניח 80 אחרי שנתתי את כל כולי הוא גדול משאני יכולה לשאת. אם אלמד פחות ובהתאם אקבל ציון בינוני, אז הבינוניות כבר לא קשורה אלי. היא קשורה לזה שלא למדתי מספיק. אבל בינוניות שלי זה משהו שאני מפחדת ממש לגלות.

 

[starit1]

היי ג'ואי

ראשית אני מוקירה אותך על הפתיחות ועל המחוייבות שלך לעצמך. מתוך מה שאת כותבת קופץ לי מאוד בבירור (את מוזמנת לתקן אם אני טועה) שהפחד מכישלון משאיר אותך בבינוניות -להגדרתך. אם ניקח את הדוגמא שנתת כאן , הדיאטה שאת עושה. האם את יכולה לזהות מתי מגיעה נקודת שבר( הקושי שעליו את מדברת) שבה את מוותרת על הכל...אוכלת בהפרזה ולא הולכת לחדר הכושר? האם זה תמיד אותו קושי?..מצב רגשי מסויים? מה השיחות שמתנהלות בראשך כאשר את מחליטה לא ללכת לחדר הכושר ובעצם "לוותר לעצמך"? מה ההקשרים של המילה דיאטה עבורך? אני יודעת ששאלתי אותך הרבה שאלות...את מוזמנת להתבונן בהן ולראות מה עולה מתוכן. אני רוצה לשתף אותך שאני נמצאת בתוך תהליך של ירידה במשקל כבר למעלה משנה (לאחר ירידה של 14 ק"ג) ועדיין יש רגעים בהם קצת "נשבר" ואז אני אוספת את עצמי ...וממשיכה הלאה (-: חשוב להסתכל על הדרך..על התהליך ולהיות סלחניים עם עצמינו כשקצת פחות מתחשק . באהבה ובתמיכה גדולה אילנית בן אקסס אימון ופיתוח אישי בחיים ובעסקים.

 

[ענבל כהן חמו]

הפחד מלא להצליח

נדמה לי שאת נוגעת במשהו חשוב - הפחד לגלות שאת לא מושלמת. ברגע שיש אפשרות להצלחה, את מקלקלת אותה - שוברת את הדיאטה, לא לומדת למבחן וכו'. את נוגעת בנושאים עמוקים - מהו הפחד הזה? מאיפה הוא בא? מה הוא אומר לך לעשות? מה הוא מונע ממך? יתכן ותהליך אימוני או טיפולי יהיו מתאימים לבירור הזה. ואולי אתגר? האם תוכלי להציב לעצמך יעד שהוא לא 100%? יעד בינוני? האם יקל עלייך לבצע כזה יעד? לרזות רק בקצת? לקבל 90?

 

[bridges]

מושלמות לעומת שלמות

היי ג'ואי, כלומר מה שאת אומרת שאת מעדיפה להישאר בבינוניות מאשר לגלות שאת לא מושלמת. באימון עובדים על זה, על להבחין בין הרצון להיות מושלם לבין היכולת להיות שלם עם מה שקרה. לדוגמא: האם את יכולה להיות שלימה עם זה שלא עמדת במטרות שלך לדיאטה? להיות שלימה זה אומר לומר לעצמך: "עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי ולכאן הגעתי". יכול להיות שתרגישי מוזר כי הרי כל הזמן מלמדים אותנו שאם נוותר לא נגיע לשום מקום. להיות שלם זה לא לוותר, זה פשוט להיות מוכן לקפיצת הדרך הבאה. בנוסף את מתארת שהפחד מונע ממך להעז. עפ"י ההיגיון הזה אם לא תפחדי אז תפסיקי להעז. תכונה אנושית מעניינת (שבמקרה עליה היום עם מישהו מהעבודה) היא שאנחנו מנסים להפסיק משהו הוא רק גובר. כשהייתי ילד קטן ולא יכולתי לישון בגלל מחשבות רעות, אבא שלי אמר דבר נפלא: "אם תנסה לסלק את המחשבות הרעות הם רק יתגברו, אבל אם תחשוב ותתעמק במחשבות הרעות הם פשוט יעלמו". מאז אני משתמש בטכניקה הזאת, לא רק להעלים מחשבות רעות אלא גם פחדים, עייפות, כאבים ועוד... אני מזמין אותך להתעמק בפחד מבינוניות, לחקור אותו לעומק ולחבק אותו כחבר הכי טוב שלך, אז תראי שאפשר לפחד וגם להעז (האמת שאי אפשר להעז ללא פחד משום שאז זה לא תעוזה) אני מאמין שבבעבודה עם מאמן זה יהיה הרבה יותר יעיל עבורך, אבל אפשר לעשות את העבודה הזאת גם לבד. רונן

 

[Yin]

הפחד מ... מוביל לאותו הדבר

יש לך פחד מבינוניות שגורם לך להשאר בבינוניות, את אף פעם לא מגיעה גבול היכולת שלך. כלומר, כל עוד את מפחדת - את תהי בדיוק במקום בו את מפחדת להיות! אולי אם תקבלי את הבינוניות כצעד בדרך להשגים משמעותיים יותר - לא תפחדי ממנה ואם לא תפחדי... לגבי רעיונות איך לא לפחד, אני חושב שלפחד אין מקום בתהליך קבלת החלטות. לדעתי, לא כדאי לעשות בגלל הפחד וגם לא למרות הפחד. הכיוון שאת יכולה לקבל כאן הוא הכיוון למקום אליו את רוצה להגיע. רק טוב, עדי

 

[אבי בכר 2005]

שלום ג'ואי

אמרו לך כאן דברים חשובים ואני רוצה להוסיף לך דווקא ממילותיו של איש גדול אחר ""הפחד העמוק ביותר שלנו, אינו פחד מפני חוסר היכולת הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה האור ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות כל אחד מאיתנו שואל את עצמו מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה אנו ילדים של אלוהים כשאנו בוחרים לשחק את המשחק הקטן, אנו לא משרתים את העולם שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכנו כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח בלתי מודע אנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים" האם יכול להיות שאת מפחדת להיות גדולה, מצויינת, מוצלחת? על מה תצטרכי לוותר כדי להיות גדולה, מצויינת ומוצלחת? בנק גדול בארץ מכריז בראש חוצות שלהיות ראשון זה מחייב האם גם את רואה מחוייבות בלהיות מוצלחת ומצויינת?

 

[Jo_]

../images/Emo13.gif

דווקא מעניין שזה מה שאתה אומר. לפי הפסיכולוג שלי יש לי פחד מהצלחה לפחות כמו פחד מכשלון. אף פעם לא הצלחתי להבין את הפחד מההצלחה עד הסוף, אם להיות כנה. אני הרי יודעת שאני רוצה להצליח, חולמת על זה באופן הכי חי ומתרגשת ומתמכרת לתחושה הנעימה של מה שאני רוצה להשיג. אז זה לא ממש נשמע לי הגיוני שאני בעצם מפחדת מאותו הדבר שאני כמהה לו...

 

[אבי בכר 2005]

קוראים לזה לקרא מעבר למה שנאמר ../images/Emo13.gif

את אומרת באחת מעודעותיך הקודמות "אבל ברגע שמגיע קושי אני מאבדת את המוטיבציה בבת אחת וממש לא מעזה להגיע עוד לחדר כושר ומתחילה לאכול באופן מופרז....." לך זה מצטייר כאילו שהקושי שהופיע מעורר בך את הפחד מכישלון כאילו אומר "אוטוטו הכישלון מגיע כי את לא תעמדי בקושי" ואת טורפת את הקלפים ומביאה את הכישלון במודע. כמו אותו עובד גאה שהבוס מודיע לו על פיטורין והוא עונה "אתה לא יכול לפטר אותי כי אני מתפטר" ואבל אני שואל את עצמי משהו אחר לגמרי, מי זה שהביא את הקושי מלכתחילה? ולמה? קושי הוא פרשנות שלך לארוע שהתרחש הוא לא דבר אובייקטיבי, משהו קורה לך בדרך אל ההצלחה שמעורר בך את הפחד מלהיות מוצלחת, שימי לב, לפי דברייך הקושי מגיע כאשר את "...חדורת מוטיבציה ומתחילה להגיע ליעדים ואף עושה זאת בקלות, כך אני מרגישה...." ובדיוק ברגע הזה מופיעים ארועים שאת מתייגת אותם כ"קשים" ואז נוח לרוץ לזרועותיו האוהבות של הכישלון שאינו מצפה ממך לכלום ומקבל אותך "כמו שאת". את אומרת שזה לא נשמע לך הגיוני, זה אולי ישמע לך פראדוקסאלי אבל הגיון הוא לא תמיד הכלי הנכון על מנת להפיק תוצאות, לפעמים (רק לפעמים

) יש מקום להניח הנחות "לא הגיוניות" רק כדי לבחון אותם באופן הגיוני. הצעה פרקטית עבורך, תניחי לרגע שאת אכן פוחדת מכישלון, ותבחני מה זה אומר בעצם? לדוגמא שאלה ששאלתי אותך קודם "על מה תצטרכי לוותר כדי להיות גדולה, מצויינת ומוצלחת?" אם תרצי ללכת בכיוון הזה וודאי תקבלי כאן עוד שאלות שבעזרתן תוכלי לחקור. אולי אפילו הפסיכולוג שלך יוכל לעזור לך בכיוון הזה. בהצלחה!

 

[Jo_]

תודה רבה!

המון המון תודה לכל מי שענה לי ומי שרוצה להוסיף או להגיד עוד דברים אז ממש ממש בכיף! אני אשמח והודה על כל מילה. בהחלט חלק מהשאלות שהצעתם לי לשאול את עצמי ולבחון אצלי הן חדשות לי. אני מתכוונת לנסות ולראות מה אני חושבת ואילו תשובות אני מוצאת לשאלות הללו. אני לא יודעת אם אני "מסוגלת" להתגבר על הפחדים האלו שלי לבד. משהו בי אומר לי שזה דבר אפשרי אבל אולי קשה יותר לבד. אבל אני חושבת שלבינתיים מספיק לי פסיכולוג. לא הייתי רוצה למצוא את עצמי עם פסיכולוג, קואוצ'ר ועוד בעל מקצוע שתומכים בי בו בזמן. אתמול קרה לי דבר מעניין. הצלחתי לשמוע שני קולות בראש אבל בצורה ממש חיה. זה כאילו שיש עוד ג'ואי בתוכי שמנסה להרוס והיא עושה את זה בתחכום רב. אני חושבת שהצלחתי להבין מה היא עושה ואתמול נקודתית גם הצלחתי בעימות איתה. אני מקווה שהיא תהיה במודע שלי גם הלאה כדי שאמשיך ללמוד אותה ולגלות איך לא לתת לקול שלה להשתלט ולהרוס. וואו, אני פתאום חושבת לעצמי שמי שאולי לא מבין על מה אני מדברת יכול לחשוב שאני לגמרי מאבדת את זה וזקוקה דחוף לתרופות

אשמח לשמוע תגובה. ג'ואי.

 

[bridges]

את לא זקוקה לתרופות

אני אישית חושב שזה מצויין שאת יכולה לשמוע את הקול השני. השאלה היא להבחין בין מי שאת לבין הקולות השונים שנמצאים שם. אבל זה אולי כבר פילוסופי מדי. נ.ב., אין שום בעיה לעבוד עם מספר אנשי מקצוע מתחומים שונים. אני עברתי טיפול במקביל לעבודה עם מאמן וזה עבד נפלא, האימון סיפק לי נושאים לשיחה עם הפסיכולוג וגם הפוך. כמובן שזה יכול לגרום לחור גדול יותר בכיס

רונן

 

[ענבל כהן חמו]

פגישה עם שדונים

הי ג'ואי, בשפת האימון הקול ההרסני שאת שומעת נקרא שדון - ותפקידו הראשוני היה לשמור עלייך, אבל מאז הוא ירד מהפסים, וכיום הוא עסוק בלהגביל אותך ולקלקל לך. את מוזמנת לקרוא במילון המונחים של הפורום על שדונים ועל אילוף שדונים, ולספר לנו כיצד תרצי לאלף את השידונית שלך.

 

[mali009]

כותבת מתוך הזדהות..

גם אני סובלת מפחד משתק מבינוניות. לא פעם קרה שפשוט לא ניגשתי למבחן מסויים משום שהיה קיים סיכוי שלא אצטיין בו. דרך ההתמודדות האישית שלי היתה לנסות ולהבין שלהיות תמיד הכי טובה בהכל הוא איננו תנאי לבטחון עצמי והערכה עצמית גבוהה, ובוודאי לא לאושר. הערכה עצמית, משמעותה לדעת ולהכיר במי שאת וביכולות שלך, בצורה שלא תתערער בכל פעם שגורם חיצוני המהווה מדד כלשהו, יצביע על חסרון בך. לשאוף למצויינות זה אחלה, אבל רק כל עוד ואת מודעת שלא משנה לאיזו תוצאה תגיעי, הערך שלך בעיני עצמך לא יתערער.