פחד ואינטואיציה

פחד ואינטואיציה

היי לכולם
אינטואיציה - תחושות בטן המבוססות על תרחישים או התנהגויות, שמובילות למסקנה שאיננה יכולה לנבוע מהיגיון או שאין הוכחות חותכות לקיומם של אותם הדברים שאנחנו בטוחים לגביהם רק על סמך תחושות. פחד - סיטואציות או ארועים מהעבר אשר הטביעו בנו חותם של אזהרה, כך שבעתיד נמנע מחוויות לא נעימות על סמך טעויות העבר. למרות שישנם פחדים שלא נוצרו על סמך חוויותינו מהעבר, אלא מניסיונם של אחרים, או פחדים תאורטיים (אנו משערים שיש סיכון בתרחשי ספציפי), וישנם גם פחדים לא מוסברים או מודחקים או בלתי ניתנים לתיאור... אני אישית מאמינה בכוחה של האינטואיציה. כלומר, זהו אותו קול פנימי מנחה אשר מזהיר ומרתיע מפני טעויות אפשריות, מה כדאי, מה עדיף וממה רצוי להתרחק. העניין הוא שלפעמים קשה להגדיר אם התחושה שאנו חווים נובעת מפחד או מאינטואיציה. אביא דוגמה להמחשה: קיבלתי הצעת עבודה, עכשיו יש בי איזו התנגדות להצעה. מצד אחד אני פוחדת להסתכן , יש לי כרגע מקום עבודה די יציב ומשכורת סבבה, אמנם העבודה די משעממת ואין פה לאן להתקדם. מקום העבודה החדש - על סמך מידע שקיבלתי ממעסיק בלבד - ארגון גדול ומכובד, שכר בסיס , לגבי אפשרויות קידום עדיין לא ברור. כיוון שאני סטודנטית - אני די מוגבלת במציאת משרה רלוונטית בגלל שאין לי אפשרות לצאת לקורסים שכל שירותי הלקוחות מחייבים לעבודה במשמרות, לכן מה שנשאר זה אדמיניסטרציה לאחה"צ... נחזור לעיניינו, או שזה הפחד שלי מלקיחת סיכונים מיותרים מונעים ממני לעזוב את איזור הנוחות שלי ולהתחיל עבודה במקום לא מוכר שאין לדעת גם עד כמה הוא בטוחה וקבועה ועוד מלא סימני שאלה באויר. או שזו האינטואיציה שאומרת שאני לא אשתלב שם או לא אסתדר מבחינת האנשים או העבודה, וגם אאבד את מקום העבודה הנוכחי שהפכתי עולמות עד שמצאתי אותו, בגלל שזה לא פשוט לסטודנטית למצוא משרה נורמלית לא בשירות לקוחות או מכירות. אני כל הזמן בהתלבטויות על הנושא, או שזו אינטואיציה שמזהירה אותי מפני צעד בלתי הפיך (אם אעזוב ולא אמצא את עצמי במקום החדש, אאלץ להתחיל שוב במסע חיפשוים מפרך), או שזה אותו הפחד שמשתלט עלי - הפחד מפני שינויים, מפני דברים חדשים ושונים, מפני הלא נודע... אותו החלק מהמוח שמעדיף להשאר במקום מבטחים , השואף לשלווה אינסופית.
.. איזו קושי להחליט עם עצמי...
איזה צעד הייתם עושים במקומי???
 
עלית על הנקודה ../images/Emo45.gif

הי מחפשת, אני העליתי בערך את השאלה הזאת כאן לפני כמה חודשים. לדעתי הקול הפנימי הזה שכולם קוראים לו אינטואיציה הוא לא אחר מאשר השתקפות של פחדינו, חוויותנו, נסיוננו, אופיינו, רמת אהבת הסיכון שלנו ועוד כהנה וכהנה. זה מעין קיצור דרך שהמוח עושה בדרך להחלטה על סמך כמות אינסופית של פיסות מידע שהצטברו בו מאז הוולדנו. הבעיה שחלק גדול מהמידע הזה מבוסס על חוויות רגשיות (ולפעמים אף טראומטיות) ולכן מחוסרות כל הגיון. לדוגמה, בעל קנאי (או בשל אופיו או בשל התנסויותיו הקודמות) מקשיב ל"קולו הפנימי" כאשר אישתו חוזרת הביתה מאוחר מהצפוי ומה שהקול שלו אומר לו שאין ספק שהשטרללה עם מישהו למרות שעובדתית יכול להיות שזה לא כך. במקרה שלך אני הייתי ממליץ לך ללכת אחרי הכלל של "אנו בדרך כלל מצטערים על מה שנמנענו מלעשות ולא על מה שעשינו". או במילים אחרות, פעולה עדיפה על חוסר פעולה. מנסיוני זה כמעט תמיד נכון. מה שאופייני לפחד הוא שאינו יכול לעמוד מול התקרבות שלנו אליו. כלומר כל פעם שאנו מצליחים להתגבר על הפחד הוא זז אחורה ואנו מרחיבים את תחום הנוחות שלנו, כובשים אזור פעולה שהיה עד עכשיו בשליטתו. התמורה על האומץ וההעזה הוא בטחון עצמי. לכן לדעתי אין ספק שאת צריכה לנסות מקום עבודה אחר. גם בתסריט הגרוע ביותר את הנסיון והלמידה לא יוכלו לקחת ממך. בהצלחה.
 
אקח את הדברים לתשומת ליבי

אני חושבת שיש מקום לעשות הבחנה בין אינטואיציה נכונה של חוויות אובייקטיביות וניסיונות ללא מעורבות רגשית, ואינטואיציה שגויה, אשר נובעת בעיקר מפחדים או טראומות של הנפש או חוויות סובייקטיביות המערבות בתוכן ביקורת וושיפוט לקוי. זו בדיוק הנקודה הבעייתית המערפלת את הגבולות בין הפחד לאינטואיציה. בדר"כ אני לא בנאדם שסומך על האינטואיציה שלו, בגלל שזה מקום כל כך עדין לתפיסה, כך שיותר פשוט להסיק מסקנות על סמך ההיגיון ורווח מול הפסד. רק שזה לא תמיד אמין, כי ישנם דברים שאי אפשר להסביר המילים, אתה פשוט יודע שזה ככה, בלי שום הוכחות תומכות... צריך רק להקשיב ללב - או כמו שאומרים להרגיש.
 
../images/Emo39.gifקראתי איפשהו .....

אם את עומדת בפני בחירה בין פחד לבין אהבה - תמיד תבחרי את האהבה......
 
מה זה קשור

איפה הפחד והיכן האהבה?! האם הזכרתי איפשהו את המושג "אהבה"? כזכור לי דיברתי על אינטואיציה ופחד...
 
???

אם את מרגישה שאת נמשכת להחליף את מקום העבודה שלך במקום עבודה אחר - יש פה אהבה (אפילו אם זו אהבה לעצמך - להפסיק את השיעמום שאת מצויה בו). ואם אל מול זה את חוששת לעזוב את המקום הלא כייפי שאת עובדת בו משיקולים 'רציונליים' - זה נשמע כמו פחד. אני לא אומרת - קומי ותעשי - אני רק סיפרתי לך על משפט ש'נגע' בי ונראה לי רלוונטי למקרה שלך - זה הכל. בכל מקרה - שתעשי את הבחירה הנכונה - בהצלחה
 
למעלה