eyal the one
New member
פחדנים
במסגרת חקירתי את נושא הפחד, תרתי אחר מתנדבים לניסוי. הניסוי כלל מחקרי תגובות של בני אנוש משני סוגים שונים. האחד אמיצים, גיבורים ללא חת שאינם יודעים פחד מהו. בחיפוש אחר אלו נחלתי הצלחה מזהירה, קל לאתרם שהרי הם מופיעים דרך אמצעי התקשורת מדי יום ביומו, אנשים אלו אינם מפחדים מאנשים , הם אינם חוששים להגיד את דברם קבל עם ועדה תוך חשיפה לביקורת ציבורית, הם לוקחים סיכונים ומשלמים על כך לעיתים מחיר כבד: הם עלולים להראות רע בעיני אחרים (אולם הפחד מכך אינו משתק אותם). לעומת זאת הרווח גדול בהרבה: הם חיים את החיים בסיפוק ובעוצמה. הם אינם מחכים שוב ושוב, "נו מתי יגיע כבר רגע האושר" אלא חיים אותו בהווה. הם יודעים שהעתיד הינו פיקציה בלבד וההווה הינו החיים האמיתיים. הם יודעים שכשלונות עדיפים על חוסר חיים שהרי כאשר אנו נותנים לפחדינו הטיפשיים להשתלט עלינו, איננו חיים באמת. את קבוצת הפחדנים היה קשה יותר לאתר, שהרי אלו אינם יוצאים מביתם, הם מסתגרים בבתיהם כמו רכיכה בכונכיה שמא זרים יראו את פניהם וישמעו את איוולותם, הם אינם יודעים לחיות ומחכים יום יום אולי יום יבוא והמזל יתדפק על דלתם ובחורה נחמדה או גבר חתיך יעמדו מאחורי הדלת. לאחר חיפושים רבים מצאתי מתנדבים לקבוצה,אלו הם אתם, אתם הפחדנים. אף אדם אינו רואה את פניכם, יושבים לכם מאחורי צג המחשב, מעלים חיוך טפשי ומנבלים את פיכם בכתיבה לפחדנים אחרים. האם תעלו על דעתכם לתפוס חבר לכוס קפה להגיד לו בדיוק אותם דברים שאתם רושמים פה לאנשים שאינכם מכירים?, לא? מדוע?, הוא עלול להסתכל עליכם באופן מוזר? הוא עלול לספר עליכם לאחרים?. אתם מפנטזים לכם על הנאות מיניות ופיסיות ואומרים "יום יבוא, יום יבוא וגם ל´טיפש כמוני´ ל´שמן כמוני´ ל´נמוך כמוני´ ל´מכוער כמוני´ ל´כבד פה כמוני´ ל´חסר כושר ורבלי כמוני´ ל´חסר עמוד שדרב כמוני´, יום יבוא וגם לי תתגשם פנטזיה זו". חברים יום זה לא יבוא כאשר אתם מפנטזים בלבד ומסרבים לחיות את הפנטזיה בשל הפחד. פיקחו עינכם, אתם לא עד כדי כך מיוחדים כפי שנדמה לכם. כל אחד ואחת אוגרים בתרמילם פחד זה או אחר. אדם אמיץ אינו זה אשר חסר פחדים אלא זה הלוקח את פחדיו איתו ויוצא לקרב. הפסיקו לבקר אנשים אמיצים כמו "שרון" "נתניהו" ודומיהם, הם אינם רגישים לביקורת זו שהרי אם היו רגישים לכך היו יושבים כמוכם מאחורי מחשב. מבכים על מר גורלם ומפחדים לחיות את חייהם.
במסגרת חקירתי את נושא הפחד, תרתי אחר מתנדבים לניסוי. הניסוי כלל מחקרי תגובות של בני אנוש משני סוגים שונים. האחד אמיצים, גיבורים ללא חת שאינם יודעים פחד מהו. בחיפוש אחר אלו נחלתי הצלחה מזהירה, קל לאתרם שהרי הם מופיעים דרך אמצעי התקשורת מדי יום ביומו, אנשים אלו אינם מפחדים מאנשים , הם אינם חוששים להגיד את דברם קבל עם ועדה תוך חשיפה לביקורת ציבורית, הם לוקחים סיכונים ומשלמים על כך לעיתים מחיר כבד: הם עלולים להראות רע בעיני אחרים (אולם הפחד מכך אינו משתק אותם). לעומת זאת הרווח גדול בהרבה: הם חיים את החיים בסיפוק ובעוצמה. הם אינם מחכים שוב ושוב, "נו מתי יגיע כבר רגע האושר" אלא חיים אותו בהווה. הם יודעים שהעתיד הינו פיקציה בלבד וההווה הינו החיים האמיתיים. הם יודעים שכשלונות עדיפים על חוסר חיים שהרי כאשר אנו נותנים לפחדינו הטיפשיים להשתלט עלינו, איננו חיים באמת. את קבוצת הפחדנים היה קשה יותר לאתר, שהרי אלו אינם יוצאים מביתם, הם מסתגרים בבתיהם כמו רכיכה בכונכיה שמא זרים יראו את פניהם וישמעו את איוולותם, הם אינם יודעים לחיות ומחכים יום יום אולי יום יבוא והמזל יתדפק על דלתם ובחורה נחמדה או גבר חתיך יעמדו מאחורי הדלת. לאחר חיפושים רבים מצאתי מתנדבים לקבוצה,אלו הם אתם, אתם הפחדנים. אף אדם אינו רואה את פניכם, יושבים לכם מאחורי צג המחשב, מעלים חיוך טפשי ומנבלים את פיכם בכתיבה לפחדנים אחרים. האם תעלו על דעתכם לתפוס חבר לכוס קפה להגיד לו בדיוק אותם דברים שאתם רושמים פה לאנשים שאינכם מכירים?, לא? מדוע?, הוא עלול להסתכל עליכם באופן מוזר? הוא עלול לספר עליכם לאחרים?. אתם מפנטזים לכם על הנאות מיניות ופיסיות ואומרים "יום יבוא, יום יבוא וגם ל´טיפש כמוני´ ל´שמן כמוני´ ל´נמוך כמוני´ ל´מכוער כמוני´ ל´כבד פה כמוני´ ל´חסר כושר ורבלי כמוני´ ל´חסר עמוד שדרב כמוני´, יום יבוא וגם לי תתגשם פנטזיה זו". חברים יום זה לא יבוא כאשר אתם מפנטזים בלבד ומסרבים לחיות את הפנטזיה בשל הפחד. פיקחו עינכם, אתם לא עד כדי כך מיוחדים כפי שנדמה לכם. כל אחד ואחת אוגרים בתרמילם פחד זה או אחר. אדם אמיץ אינו זה אשר חסר פחדים אלא זה הלוקח את פחדיו איתו ויוצא לקרב. הפסיקו לבקר אנשים אמיצים כמו "שרון" "נתניהו" ודומיהם, הם אינם רגישים לביקורת זו שהרי אם היו רגישים לכך היו יושבים כמוכם מאחורי מחשב. מבכים על מר גורלם ומפחדים לחיות את חייהם.