פחדים שמשתקים. ט
לא יודעת מה אני עושה פה..ומאיפה להתחיל לכתוב... כבד לי נורא בלב, כל הכאב צועק לי לצאת..כי כמה אפשר לשמור בפנים..
אמא שלי שוב מרגישה לא טוב, שוב החרדה מטפסת למעלה, ואין לי אוויר יותר. מחכים לתוצאה של בדיקה שצריכה להגיע ממש עוד ימים ספורים והבין לבין החוסר ודאות הזו פשוט עוד יותר מפחיד, ומצד שני התשובה הזו שתגיע, תגיד מה באמת קורה עם אמא, וזה עוד יותר משתק לי את הלב.
אני מחזיקה מעמד יפה, שומרת על עצמי, שמחה מהחיים, מרגישה את פיצית שלנו ... ומאוד שמחה ממה שעתיד לבוא.
ועם זו המחשבות מתחילות לקנן בי, אם עכשיו אמא לא בסדר, אם שוב היא מתדרדרת לנו.. אין לי אפשרות לברוח יותר ולהעלם, ולפגוע בעצמי, או סתם להחליט שזהו ולהרים ידיים. יש לי אחריות.. יש לי בן זוג שאני בדרך להקים איתו משפחה, יש לי את הילדונת שלנו... שמגיע לה את כל האהבה שבעולם ואמא בריאה ושמחה,
ובכל זאת... מפחיד אותי שהזמן ממשיך לו. בא לי שיעצר ויקפא במקום... קשה לי לנשום בלי להיחנק, היום התפרצתי בבכי לליאורי,
אני רגישה כל כך...
ומפחדת שאנחנו לקראת תקופה רעה ,הפנים שלה שוב חולות לי מדי, מזכירות לי את החולי של מאיר. כואב לה בעצמות, השיעול נשמע בכל מקום, הכדורים גם הם נבלעים המון...
וההרגשה הזו שמשהו לא בסדר, הורגת אותי מבפנים.
אני מפחדת, אני רועדת, ואני רוצה לחזור למצב הזה שהיה רגוע, שאמא תפקדה..גם אם זה בצל המחלה.
לא מוכנה שהיא תנבול לנו, אני צריכה אמא, פיצית צריכה סבתא.
אז די.
לא יודעת מה אני עושה פה..ומאיפה להתחיל לכתוב... כבד לי נורא בלב, כל הכאב צועק לי לצאת..כי כמה אפשר לשמור בפנים..
אמא שלי שוב מרגישה לא טוב, שוב החרדה מטפסת למעלה, ואין לי אוויר יותר. מחכים לתוצאה של בדיקה שצריכה להגיע ממש עוד ימים ספורים והבין לבין החוסר ודאות הזו פשוט עוד יותר מפחיד, ומצד שני התשובה הזו שתגיע, תגיד מה באמת קורה עם אמא, וזה עוד יותר משתק לי את הלב.
אני מחזיקה מעמד יפה, שומרת על עצמי, שמחה מהחיים, מרגישה את פיצית שלנו ... ומאוד שמחה ממה שעתיד לבוא.
ועם זו המחשבות מתחילות לקנן בי, אם עכשיו אמא לא בסדר, אם שוב היא מתדרדרת לנו.. אין לי אפשרות לברוח יותר ולהעלם, ולפגוע בעצמי, או סתם להחליט שזהו ולהרים ידיים. יש לי אחריות.. יש לי בן זוג שאני בדרך להקים איתו משפחה, יש לי את הילדונת שלנו... שמגיע לה את כל האהבה שבעולם ואמא בריאה ושמחה,
ובכל זאת... מפחיד אותי שהזמן ממשיך לו. בא לי שיעצר ויקפא במקום... קשה לי לנשום בלי להיחנק, היום התפרצתי בבכי לליאורי,
אני רגישה כל כך...
ומפחדת שאנחנו לקראת תקופה רעה ,הפנים שלה שוב חולות לי מדי, מזכירות לי את החולי של מאיר. כואב לה בעצמות, השיעול נשמע בכל מקום, הכדורים גם הם נבלעים המון...
וההרגשה הזו שמשהו לא בסדר, הורגת אותי מבפנים.
אני מפחדת, אני רועדת, ואני רוצה לחזור למצב הזה שהיה רגוע, שאמא תפקדה..גם אם זה בצל המחלה.
לא מוכנה שהיא תנבול לנו, אני צריכה אמא, פיצית צריכה סבתא.
אז די.
