פחדים - ילדה בת 9
שלום רב,
אני מבקשת עזרתך, ממש לא יודעת איך לנהוג בקשר לבתי, שיר, בת 9:
בשבועיים האחרונים ביתי מתלוננת כל הזמן על פחדים, כמעט מכל דבר: פחד להיות לבד בבית, פחד לישון בלילה, (היא ישנה איתי), פחד לאכול, בעיקר בחוץ שמא תקיא, גם בבית ממש צריך לשכנע אותה שלא יקרה לה כלום אם תאכל, פשוט להתחייב בפניה שאין סיכוי שתקיא אם תאכל, סוף השבוע נסענו לחופשה שיזמתי במיוחד בשביל להיות איתה מקסימום זמן, היא ביקשה להישאר עם אמי בשביל שלא תקיא בנסיעה, מתלוננת על כאבי בטן (בעיה ששללתי רפואית).
לפני כשבוע, באנצע הלילה באה אלי כולה רועדת, משהו שנראה כמו התקף חרדה, ממש קשה היה להרגיע אותה, היא אמרה שהיא רועדת מקור, למרות שלא היה קר, ורק ששכנעתי אותה שנחשוב יחד על משהו כיפי, והפלגתי איתה בסיפורים ותכנונים איך יהיה פורים וכמה כיף יהיה, רק אז, כשהצלחתי להסיח את דעתה, היא נרגעה. בבוקר לא הפסיקה לנשק אותי ולומר לי כמה עזרתי לה בלילה, ואיך אני ואביה יודעים להגיד לה דברים שמרגיעים אותה.
היא אומרת שהפחדים מלווים אותה כבר תקופה אבל פחדה לשתף אותנו שלא נצחק מזה, גם כעת היא משתפת בפתיחות אותי ואת בעלי אבל בשום אופן לא מסכימה שמישהו נוסף יהיה מעורב, גם לא אחיה, בן 12, שלא יצחק עליה.
היא ממש צמודה אלי פיזית, תמיד במגע, כל זמן ששתינו נמצאות יחד, מהרגע שאני חוזרת מהעבודה ועד הבוקר שאנו נפרדות.
אנחנו בשנה וחצי האחרונות בתהליך בניית בית, יצא לה באמת להיות הרבה לבד, או עם אחיה, אבל אף פעם לא היה נראה שזה מהווה בעיה עבורה, היא ילדה כל כך עצמאית, ומסתדרת.
אני כרגע בחודש שביעי, הריון שהיא ממש התחננה אליו שנים ונראה שהיא בציפיה גדולה ומאוד מאושרת מהעניין, אבל יכול להיות שהיא חרדה למקום שלה פתאום? אולי אין קשר?
אני לא יודעת למה לקשר את התופעה החדשה, גם נראה שזה הולך ומתעצם, כל פעם היא מוסיפה לי עוד משהו שהיא פוחדת ממנו. האם יש משהו לדעתך שאני יכולה לעשות בכדי לעזור לה לחזור לעצמה? אני צריכה לפנות ליועצת בית הספר? האם לפסיכולוגית ילדים?
אודה לך מאוד אם תוכלו לכוון אותי איך לנהוג.
תודה מראש!
שלום רב,
אני מבקשת עזרתך, ממש לא יודעת איך לנהוג בקשר לבתי, שיר, בת 9:
בשבועיים האחרונים ביתי מתלוננת כל הזמן על פחדים, כמעט מכל דבר: פחד להיות לבד בבית, פחד לישון בלילה, (היא ישנה איתי), פחד לאכול, בעיקר בחוץ שמא תקיא, גם בבית ממש צריך לשכנע אותה שלא יקרה לה כלום אם תאכל, פשוט להתחייב בפניה שאין סיכוי שתקיא אם תאכל, סוף השבוע נסענו לחופשה שיזמתי במיוחד בשביל להיות איתה מקסימום זמן, היא ביקשה להישאר עם אמי בשביל שלא תקיא בנסיעה, מתלוננת על כאבי בטן (בעיה ששללתי רפואית).
לפני כשבוע, באנצע הלילה באה אלי כולה רועדת, משהו שנראה כמו התקף חרדה, ממש קשה היה להרגיע אותה, היא אמרה שהיא רועדת מקור, למרות שלא היה קר, ורק ששכנעתי אותה שנחשוב יחד על משהו כיפי, והפלגתי איתה בסיפורים ותכנונים איך יהיה פורים וכמה כיף יהיה, רק אז, כשהצלחתי להסיח את דעתה, היא נרגעה. בבוקר לא הפסיקה לנשק אותי ולומר לי כמה עזרתי לה בלילה, ואיך אני ואביה יודעים להגיד לה דברים שמרגיעים אותה.
היא אומרת שהפחדים מלווים אותה כבר תקופה אבל פחדה לשתף אותנו שלא נצחק מזה, גם כעת היא משתפת בפתיחות אותי ואת בעלי אבל בשום אופן לא מסכימה שמישהו נוסף יהיה מעורב, גם לא אחיה, בן 12, שלא יצחק עליה.
היא ממש צמודה אלי פיזית, תמיד במגע, כל זמן ששתינו נמצאות יחד, מהרגע שאני חוזרת מהעבודה ועד הבוקר שאנו נפרדות.
אנחנו בשנה וחצי האחרונות בתהליך בניית בית, יצא לה באמת להיות הרבה לבד, או עם אחיה, אבל אף פעם לא היה נראה שזה מהווה בעיה עבורה, היא ילדה כל כך עצמאית, ומסתדרת.
אני כרגע בחודש שביעי, הריון שהיא ממש התחננה אליו שנים ונראה שהיא בציפיה גדולה ומאוד מאושרת מהעניין, אבל יכול להיות שהיא חרדה למקום שלה פתאום? אולי אין קשר?
אני לא יודעת למה לקשר את התופעה החדשה, גם נראה שזה הולך ומתעצם, כל פעם היא מוסיפה לי עוד משהו שהיא פוחדת ממנו. האם יש משהו לדעתך שאני יכולה לעשות בכדי לעזור לה לחזור לעצמה? אני צריכה לפנות ליועצת בית הספר? האם לפסיכולוגית ילדים?
אודה לך מאוד אם תוכלו לכוון אותי איך לנהוג.
תודה מראש!
