פותח את הערב

[דינו העייף]

אהבתי

ובכן תודה. אבל את זה אחנו יודעים... אוף למה אי אפשר להתחבר הכרה אל הכרה ? שהכל יהיה ברור לאלתר בלי משחקים? אולי העמימות היא חלק מהמשחק אבל לדעתי היא יותר גורעת מאשר מוסיפה. אולי אני טועה?

 

[gavriel raam]

אהבתי

היי דינו לא לגמרי ברור לי, אבל אנסה. אי אפשר לחבר הכרה להכרה, כי ההכרה לא מתחברת, היא מבדילה ותוחמת. היא שין גימל ושין גימלים לא אמורים להתחבר, רק הבוסים, והבוס זה תת ההכרה. ותת ההכרה שלנו תתחבר אם נפסיק לפחד האחד מן השני, ובעיקר לשחק משחקים וללבוש מסכות. לצערי כולם משחקים משחקים, ואף אחד לא הוא עצמו, ואכן העמימות היא בדיוק חלק מן המשחק, והיא אכן יותר גורעת מאשר מוסיפה, אבל היא מאפשרת לנו להגיד משהו מבלי לקחת עליו אחריות מלאה. והכל כי אנו חוששים להיפגע, זה המניע הגדול ביותר לחסימת התת הכרה בפני הזולת. זה מה ששולט על רוב התקשורות שלנו. ג.

 

[פרי מגדים]

מה אם המהות הפנימית מאכזבת ?

שלום גבריאל, ההצעה שאתה חוזר ומציע אותה בצורות שונות באותם המאמרים הנפלאים שלך שקראתי עד עכשיו, היא: להיות עסוק במהות הפנימית של החיים האישיים, בהבנתה ובניסיון אמיתי ואותנטי לחיות ביחס אליה. אשמח לקבל את התייחסותך להבנה שלי שכאשר מתעסקים במהות הפנימית, הרי שבהתחלה ההתעסקות הזאת אומנם יכולה לגאול אותי מהסטנדרטיות של התנהלות חיי, על ידי גילוי האינדיבידואליות שבי, אבל בהמשך, בפירוש אינני יכול למצוא את המשמעות של חיי בתוך עצמי. בטוב, פרי מגדים

 

[gavriel raam]

מה אם המהות הפנימית מאכזבת

שלום פרי אם הבנתי אותך נכון, אז את שואלת מה קורה אחרי שמגיעים למהות הפנימית? ובכן אז עושים אחורה פנה ומתעסקים עם העולם, מגיעים פנימה כדי לעסוק בחוץ אבל מתוך הפנים. המטרה בסופו של דבר היא העולם, כי העולם זה החיים. המהות היא רק המצפן הפנימי שעל פיו מתכוונים החוצה. אנו לא אמורים לעסוק בעצמנו אלא בעולם ובחיים, אבל זה לא אפשרי אם לא פוגשים קודם את המהות הנסתרת שלנו. אז קודם זה פנימה כדי לצאת החוצה עם פנים מעורב בכל שקורה. ולא רק עם המסכה החיצונית. ג.

 

[פרי מגדים]

תודה על תשובתך, בתחילה חשבתי

שתגובתך הראשונה (למעלה) מחזירה אלי את השאלה אז ניסחתי תשובה ושמחתי מאד שראיתי שכיוונתי לדבריך. ברשותך, אביא בפניך את מה שכתבתי: גבריאל יקר, הפנית את השאלה בחזרה לשואל, אז קבל בבקשה את ניסיוני להשיב לך: אם המהות הפנימית מאכזבת, אולי זה סימן שצריך לחפש את הדיאלוג הרוחני עם המהות החיצונית, עם הזולת, עם העולם, עם האלוהי. אולי זה סימן שהאלוהי איננו רק בפנים, האלוהי הוא גם בפנים וגם בחוץ, ועצם היותו מאפשר את הדיאלוג האמיתי עם העולם. כי סוף סוף העולם איננו רק השלכה של הפנים, הוא איננו רק בעיני המסתכל, ואם קיימת הרמוניה היא קיימת בתוך הצלילים עצמם ולא רק באוזני השומע. ואם אני לא מחפש את ההרמוניה שבחוץ, כי אז גם ההרמוניה הפנימית לא תתגלה. בטוב, פרי מגדים

 

[gavriel raam]

תודה על תשובתך, בתחילה חשבתי

הלו פרי אכן, שנינו התכוונו לאותו הדבר. מלים שונות אך מסר דומה. ג.

 

[דינו העייף]

תודה!

 

[gavriel raam]

נועל את הערב

תודה לכולם. מקוה שתרם והיה מעניין. לילה טוב גבריאל