ther MeסAn
New member
פורקת../images/Emo201.gif
היי אנשים. אני לורי, בת 17 וחצי. אבא שלי סבל מסרטן הכליה ונפטר כשהייתי בת 12, ממש חודש אחרי הבת מצווה שלי. אחותי [קטנה ממני בשנה] לקחה את זה הרבה הרבה יותר קשה ממני ובמשך כמעט שנה אחרי המוות שלו היתה בוכה בלילות ומבקשת לישון עם אמא והיה לי עצוב גם לאבד את אבא וגם לראות את אחותי סובלת ככה. אבל העניין עכשיו הוא לא בנו... ההורים שלי היו גרושים עוד הרבה לפני זה ושנה אחרי המוות שלו אמא שלי התחילה לצאת עם מישהו, כשהייתי בת 14 וחצי נולדה להם בת, אחותי הקטנה והמדהימה. למרות שהם לא חיו יחד הוא ביקר את אחותי [עכשיו בת 3] כמעט כל יום והיא נראה לי אוהבת אותו יותר ממני, מאחותי השניה ומאמא שלי יחד. ביום חמישי בלילה גילינו שהוא נרצח. הייתי בשוק וחשבתי שזאת בטח טעות, רק היום קיבלתי את זה סופית. הגופה בנתיחה וצריכים להחזיר אותו מחר להלוויה. היום חברים, קרובי משפחה והילדים שלו מגרושתו [הם בשנות העשרים שלהם] התאספו בבית שלו והילדים שלו ממש חבקו ונשקו את אחותי אחרי ששלוש שנים הם התעלמו ממנה. הוא היה אמור להגיע לבקר את אחותי ביום שגילינו את זה ואמא שלי לא הבינה למה היא לא שמעה ממנו כבר כמה ימים [הוא התקשר כל יום], אחותי כל השבוע שאלה ועדיין שואלת "מתי אבא יבוא?" ו-"תתקשרי לאבא שיקח אותי לטייל" וממש נשבר לי הלב, במיוחד הערב כשאמא שלי השכיבה אותה לישון היא בכתה וביקשה לישון איתו. עברתי את זה כבר פעם אחת עם האחות השניה אז עוד פעם? אני ואחותי לפחות זכינו לבלות כמה שנים עם אבא שלנו, יש לנו המון זכרונות נהדרים ממנו ואלבומים מלאים עם תמונות איתו אבל הקטנה אפילו לא תזכור איך אבא שלה נראה, יש לה אולי בקושי 2 תמונות שלו וזכרונות בכלל לא יהיו לה. אמא שלי אומרת לה שאבא שלה נסע רחוק ולא יהיה פה הרבה זמן אבל כשהיא באה לשאול אותי את זה אני פשוט לא יודעת מה לענות לה ושותקת
היי אנשים. אני לורי, בת 17 וחצי. אבא שלי סבל מסרטן הכליה ונפטר כשהייתי בת 12, ממש חודש אחרי הבת מצווה שלי. אחותי [קטנה ממני בשנה] לקחה את זה הרבה הרבה יותר קשה ממני ובמשך כמעט שנה אחרי המוות שלו היתה בוכה בלילות ומבקשת לישון עם אמא והיה לי עצוב גם לאבד את אבא וגם לראות את אחותי סובלת ככה. אבל העניין עכשיו הוא לא בנו... ההורים שלי היו גרושים עוד הרבה לפני זה ושנה אחרי המוות שלו אמא שלי התחילה לצאת עם מישהו, כשהייתי בת 14 וחצי נולדה להם בת, אחותי הקטנה והמדהימה. למרות שהם לא חיו יחד הוא ביקר את אחותי [עכשיו בת 3] כמעט כל יום והיא נראה לי אוהבת אותו יותר ממני, מאחותי השניה ומאמא שלי יחד. ביום חמישי בלילה גילינו שהוא נרצח. הייתי בשוק וחשבתי שזאת בטח טעות, רק היום קיבלתי את זה סופית. הגופה בנתיחה וצריכים להחזיר אותו מחר להלוויה. היום חברים, קרובי משפחה והילדים שלו מגרושתו [הם בשנות העשרים שלהם] התאספו בבית שלו והילדים שלו ממש חבקו ונשקו את אחותי אחרי ששלוש שנים הם התעלמו ממנה. הוא היה אמור להגיע לבקר את אחותי ביום שגילינו את זה ואמא שלי לא הבינה למה היא לא שמעה ממנו כבר כמה ימים [הוא התקשר כל יום], אחותי כל השבוע שאלה ועדיין שואלת "מתי אבא יבוא?" ו-"תתקשרי לאבא שיקח אותי לטייל" וממש נשבר לי הלב, במיוחד הערב כשאמא שלי השכיבה אותה לישון היא בכתה וביקשה לישון איתו. עברתי את זה כבר פעם אחת עם האחות השניה אז עוד פעם? אני ואחותי לפחות זכינו לבלות כמה שנים עם אבא שלנו, יש לנו המון זכרונות נהדרים ממנו ואלבומים מלאים עם תמונות איתו אבל הקטנה אפילו לא תזכור איך אבא שלה נראה, יש לה אולי בקושי 2 תמונות שלו וזכרונות בכלל לא יהיו לה. אמא שלי אומרת לה שאבא שלה נסע רחוק ולא יהיה פה הרבה זמן אבל כשהיא באה לשאול אותי את זה אני פשוט לא יודעת מה לענות לה ושותקת
