צועניה אדומה
New member
פורנו.
האמת היא, שאני שונאת לקרוא פורנו. זה כל כך משעמם אותי, עד שאני מוצאת את עצמי מרפרפת על המילים, אולי מחכה שתופיע איזו מילת הצלה לשנות את האסון.
בד"כ, היא לא.
ועדיין, כשרוצים לספר את הסיפור, מופיע באמצע החלקיק הפורנואי, זה שמחסיר ממנו, ועם זאת מוסיף לו, ובמקרה שלי, אני מוסיפה כאב.
כאב, אותה התחושה שמנהלת איתי את מערכת היחסים הסבוכה ביותר עלי אדמות.
החדר חשוך. הוא עם הפנים מופנים לתקרה, ואני עם הגב. אנחנו צמודים האחד לשנייה. חום הגוף שלו מסתער על שלי, לופת אותו אליו. זה מצחיק לחשוב עד כמה חלשה אני יכולה להיות בתנוחה כל כך בנאלית, אלוהים.
המילים שלו דוהרות אל תוך האוזניים שלי וכל הגוף שלי מתכנס בעצמו, אולי מבקש להיות מוכן לרגעים ששום דבר בו לא חשוב מלבד מה שקורה בחלל שלנו.
אני לא צריכה סיכוי להינצל, על אף שזה כל מה שאני מתחננת אליו. הוא שומע יותר מדי 'בבקשה' ו'לא', ומתרגם אותם מידית ל'עוד' ו'כן'. כמובן שהוא מבין. גם הוא כזה, כמוני, 'שרוט'.
הישבן שלי מאדים. אחרי כל כך הרבה מכות שהוא מנחית עליו, אני מרחפת לחלוטין. אני מרגישה אותו בוער, ואני מרגישה את הנשימות שלי, שהיו יכולות לכבות עכשיו שרפה ענקית.
מי ידע שלתפוס לי את הכוס ולמעוך אותו עד שהוא נעשה נקודה מזערית יהיה כל כך נעים, ומי ציפה שהשוט ירעיד את כל הגב שלי ברעידות עונג?
זונת כאב. הוא צודק.
פעם כתב ביאליק שתיאור מילולי של חוויה אף פעם לא ירד לעומקה. אף פעם לא ייתן את התחושה הוודאית של הדברים שקרו, שנחוו, שנעשו. הפער הוא בלתי נתפס. תהום.
אני לא רוצה לכתוב עוד פורנו.
האמת היא, שרציתי לספר לכם שזה היה חופש. החופש שלי. אתם תבחרו איך לראות אותו. אני ארחף.
האמת היא, שאני שונאת לקרוא פורנו. זה כל כך משעמם אותי, עד שאני מוצאת את עצמי מרפרפת על המילים, אולי מחכה שתופיע איזו מילת הצלה לשנות את האסון.
בד"כ, היא לא.
ועדיין, כשרוצים לספר את הסיפור, מופיע באמצע החלקיק הפורנואי, זה שמחסיר ממנו, ועם זאת מוסיף לו, ובמקרה שלי, אני מוסיפה כאב.
כאב, אותה התחושה שמנהלת איתי את מערכת היחסים הסבוכה ביותר עלי אדמות.
החדר חשוך. הוא עם הפנים מופנים לתקרה, ואני עם הגב. אנחנו צמודים האחד לשנייה. חום הגוף שלו מסתער על שלי, לופת אותו אליו. זה מצחיק לחשוב עד כמה חלשה אני יכולה להיות בתנוחה כל כך בנאלית, אלוהים.
המילים שלו דוהרות אל תוך האוזניים שלי וכל הגוף שלי מתכנס בעצמו, אולי מבקש להיות מוכן לרגעים ששום דבר בו לא חשוב מלבד מה שקורה בחלל שלנו.
אני לא צריכה סיכוי להינצל, על אף שזה כל מה שאני מתחננת אליו. הוא שומע יותר מדי 'בבקשה' ו'לא', ומתרגם אותם מידית ל'עוד' ו'כן'. כמובן שהוא מבין. גם הוא כזה, כמוני, 'שרוט'.
הישבן שלי מאדים. אחרי כל כך הרבה מכות שהוא מנחית עליו, אני מרחפת לחלוטין. אני מרגישה אותו בוער, ואני מרגישה את הנשימות שלי, שהיו יכולות לכבות עכשיו שרפה ענקית.
מי ידע שלתפוס לי את הכוס ולמעוך אותו עד שהוא נעשה נקודה מזערית יהיה כל כך נעים, ומי ציפה שהשוט ירעיד את כל הגב שלי ברעידות עונג?
זונת כאב. הוא צודק.
פעם כתב ביאליק שתיאור מילולי של חוויה אף פעם לא ירד לעומקה. אף פעם לא ייתן את התחושה הוודאית של הדברים שקרו, שנחוו, שנעשו. הפער הוא בלתי נתפס. תהום.
אני לא רוצה לכתוב עוד פורנו.
האמת היא, שרציתי לספר לכם שזה היה חופש. החופש שלי. אתם תבחרו איך לראות אותו. אני ארחף.
- הוא בכלל היה משורר - אז מה לו ולתיאוריי חוויות]
