פורנוגרפיה

[חי אדר]

בעניין הפונוגרפיה

האמת שקשה לתת מענה על שאלה זו. ולאו דווקא מההבט היהודי אלא אך מההיבט הדמוקרטי. מצד אחד, חופש הפרט הינו יסוד מוסד בחברה דמוקטית. מאידך הנקודות שציינת לעיל בדבר הפגיעה בתפיסת האישה שזה גורר עימו. עם זאת אני חוכך בדעתי שהטלת הגבלה מטעם זה האחרון אולי הוא ראוי, אך השאלה אם בכך איננו מאמצים גישה פטרנליסטית. בצבת לבטים אלו עולה שאלה אחרת: מהו גבול הפונוגרפיה? כלומר מה נכלול בתחום זה? לטעמי יש למצא איזון בין עמדות אלו לפיה ההגבלה תהיה אך ורק כלפי סרטים בהם המין לובש אופי ברוטלי שבו מעורבים קטינים, או כל אופן בו עשוי להשמע מהסרט יחס חיוביי כלפי פדופילים אנסים וכיוצא במסרים בעלי אופי אלים. שטיב ההכרעה בעניין זה צריכה להיות תחת ועדה שתבחן את מידת העוצמה במקצועיות ובזהירות הדרושה. מעבר לזאת איני חושב שראוי וכדאי להטיל הגבלה בדרך חוק על כך. לטעמי: עניינים אלו צריכים לנהוג בהם לפי הכלל: מי שיש בראשו חמאה אל יסתובב בשמש.

 

[טוב]

"מי שיש בראשו חמאה אל יסתובב בשמש"

מה זה, לכל הרוחות?

 

[avidadon]

כוונת המשורר היתה לדעתי,

מי שרך כחמאה, שלא יתעסק עם פורנו קשה.

 

[רבי הקדוש]

אינני מבין

האים לא מקובלת עליך ה"פשרה" - כביכול - שעשיתי. הדמוקרטיה והדת אינם יכולים לדור יחד בכפיפה אחת כלל וכלל. ולא משום שיש בניהם סתירות. אלא משום שביסוד השלטון הדמוקרטי עומד האדם וטובתו, וביסוד השלטון הדתי עומד האלוהים ורצונותיו. אילולי הפשרה שהצעתי. לפיו "השלטון"הוא שלטון דמוקרטי ואילו התרבות היא תרבות יהודית. יחד עם זאת, המדינה היהודית מתאפיינת בכך שהיא לא תפריע ליהודי לחיות לפי יהדותו. לפי זה. הסתירה היחידה שתיתכן בין השלטון הדמוקרטי לצביון היהודי, היא באופן שעל פי היהדות יש לכפות על השני לעשות משהו. כאן הדמורקטיה מתנגשת עם היהדות, ובאופן כזה בודאי שהשלטון שהוא המכריח וממנו נגזרים דינים ותולדותיהם. ידו על העליונה.

 

[חי אדר]

נקודת ההסכמה

בעיקרון עמדתך מקובלת עלי. והיא נראית לי סבירה והוגנת. אך גם כאן הקושי לא נפתר והוא עולה כבראשונה. בסיפא של הדברים אתה מציין: כאן הדמורקטיה מתנגשת עם היהדות, ובאופן כזה בודאי שהשלטון שהוא המכריח וממנו נגזרים דינים ותולדותיהם. ידו על העליונה. שים לב: בסופו של עניין חייבת להיות מימד של הכרעה הבאה לביטוי בכפיה מסויימת. הצעתך היא: שכאן השלטון יכריע. ושוב אנו חוזרים לשאלה: כיצד השלטון יכריע? והרי הגדרת מדיניותו של השלטון נתונה בצבת ההגדרה בין יהודית לדמוקרטית?

 

[Le Fay]

דומני שהקדוש הציע כבר פשרה...

כיוון שאם כופין יהדות על הדמוקרטיה מאבדין את הדמוקרטיה, אבל אם כופין דמוקרטיה על היהדות אין מאבדין את היהדות - שהשלטון יהיה דמוקרטי, ושהתרבות תהיה יהודית (ומשערת שהכוונה - אבל לא רק יהודית).

 

[רבי הקדוש]

כמו שאמרת

איפה שהדת מהווה סתירה לדמוקרטיה, במלים עממיות, וכאן יובן. "איפה שהדת נוגדת את השלטון" הרי שהיא אינה חוקית. בל נשכח, שאמנם אין הדת כופה על הפרט כפרט, אבל היא מעצבת תרבות. מאותה סיבה שאסור ללכת ערום ברחוב, ולא מטעמי דת. מחוייב כל מוסד ציבורי לקבוע מזוזה בפתחו. ולא משום שאם לא תהיה מזוזה לא יוכלו שומרי התורה להכנס, שהרי לא פועלים פעולה אקטיבית לטובת שומרי התורה, אלא משום שזה נתפס כתרבות יהודית, ולכן גם בבית ספר חילוני, מחויבת הנהלת בה"ס לקבוע מזוזה. יום נעים.

 

[חי אדר]

לא מחוור

אם הבינותי אל נכון, נמצא כי הדמוקרטיה מתיימרת להעביר תחת שבט ביקורתה ולדחות כל מה שפסול בעינה. אם כן: במה נבדלת היא מאופייה הכופה של הדת? ומדוע היהדות תיסוג מפני הדמוקרטיה? כלום אין בכך בעצם הפיכת הדמוקרטיה לשיטה דתית אשר בשמה אנו בעצם מניחים את עליונותינו ובשמה דוחים כל דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מה שנתפס לגבינו כנכון ואמתי?

 

[רבי הקדוש]

אל נכון הבינות

הדמוקרטיה דוחה כל מה שפסול בעיניה. ובסוד אומר לך, שאם תגנוב, תאנוס או תרצח. תשב בכלא. הדמוקרטיה אינה נבדלת מהדת בכך שהיא אינה כופה. אלא בסיבת הכפיה, הכפיה הדתית יסודה ברצון סמכות עליונה, ואילו הכפיה הדמוקרטית יסודה ברצון רוב העם. כאשר בבסיסה עומדים חוקי יסוד שנועדו לשמר את הדמוקרטיה. ובעוד נבדלת הדמוקרטיה מהדת, בזכות להעניש. בית הדין הרבני שואב את כוחו להעניש את העובר על החוק מהאלוהים, שהוא בעל הבירה, וברצונו לנהוג בכל אדם כבשלו. ואילו השילטון הדמוקרטי מעניש על פי החלטת העם. [ביסוד הגדרת זכות הענשה בשלטון דמוקרטי אפשר להאריך עוד ימים ולילות.] אני חושש שאולי לא הבנתי את דבריך, אם גם אתה חושב כמוני, פרט.