מצורף בזאת מסמך מהשנה שעברה:
הבנות שלי התחפשו למלכות הכוכבים, שיהיה. אני שונאת להתחפש. אני שונאת את פורים. פורים מתקשר אצלי עם ערב פסח- תחרות הנקיון. אמא לחוצה. החדר של הבנות כבר נקי לפסח. גם החדר של הבנים. אסור להכנס עם חמץ. והמון המון בלגן. כמה מצוות ליום אחד, אלוהים? והמגילה, הספור משעמם מאד וושתי ,האישה היחידה שנראית בעיני כגבורה ,מושמצת אפילו בשירי הילדים. קרניים הם שמו לה- הפחדנים. שתי ארוחות ברצף- למי יש יכולת לאכול כל כך הרבה אחרי כל הממתקים שבולסים כל הבוקר? ולהתחפש- זה הכי נורא. תחפושות זה לפחדנים שכל השנה סגורים מתחת לאיזו מסכה ויום אחד בשנה מרשים לעצמם להתפרע. אני נראית בדיוק כמו שאני רוצה (נו, טוב מהגדלת החזה המתוכננת... ) ויש ימים שאני יוצאת לעבודה פרועת שער עם שאריות איפור תמוליות. בוקר, אני עם שתי הנסיכות שהיום הן מלכות הכוכבים בדרכן למסיבות. טוב שהן אצל אבא שלהן בחג הזה. מי זקוק לאמהות עצבניות מתעבות פורים. אבא שלי מתקשר שיכור בפורים מאז שעזבתי את חממת גור המוריקה. מתקשר ובוכה. פורים עושה אותי עצובה באופן מוזר, פורים גורם לי לרצות להתכרבל מתחת לשמיכה עם אהוב דמיוני. נכתב בתאריך יום שישי 18 מרץ 2011
