פורום יקר...
לפני שנה נחשפתי לפורום הזה, ולפני חודשיים אף התחלתי להגיב על דברים ולשתף. רציתי לאחל לכם שנה מהממת, שנה שלצמיחה, אושר ללא גבולות, קבלה עצמית ואהבה, שנה של הגשמת כל המאוויים הרצונות, החלומות ומשאות הלב. התמיכה והפירגון שלכם מעוררת אהדה והתפעלות. אני בטוחה שאם הייתי נחשפת לפורום הזה כבר לפני שש שנים ( בתחילת ה"מהפך" שלי ) הייתי קצת פחות מבולבלת, פחות מחמירה עם עצמי ויותר חופשייה... אז אני אקס שמנה, אבל בראש אני עדיין מאוד מאוד שמנה, ובניגוד לחברי הפורום כאן, קשה לי לקבל את עצמי...קל וחומר, כשהייתי שמנה זה היה מבחינתי בלתי אפשרי לקבל את עצמי.והכי גרוע, זה כשאני פוגשת אנשים חדשים, שלא יודעים על עברי ה"שמן", וחושבים שאני פסיכית, כי אני לא אוכלת ליד אנשים בחוץ, וכשאני נכנסת למדוד בגדים, ישר אקח מידה 42, על אף שאני כבר 38 ( בעבר 56!!!) וכדומה. אני מתכוונת לעבור את תקופת החגים בסגפנות ממטעמים משמינים, כי אני כבר רגילה לזה...ועוד פעם אמא שלי תעיר לי שאני מנסה למשוך תשומת לב, ועוד פעם אחותי תצעק עלי שאני מעכירה שמחותי, ועוד פעם אני אזכיר להם איך בכל חג הם היו מסתכלים לי לצלחת וגוערים בי איך אני יכולה לאכול כזאת כמות כשאני נראית כך...אז זהו, אני כבר לא נראית כך, על אף שויזואלית אני כבר פחות ממלאה.. אבל העבר מלווה אותי. אנשים שקרובים אלי אומרים לי שאני חייבת להפסיק לחיות את העבר שלי, אבל אני לא יכולה...ואפילו הגעתי למסקנה שאני לא רוצה. רק שתדעו, שהרבה אנשים שמכירים אותי מהעבר, אומרים שכשמנה הייתי מלאת שמחת חיים ויותר כיפית. זה מאפיין הרבה שמנים. רק אתם יכולים להבין את רחשי ליבי..תמשיכו לתת כח אחד לשני ולשאוב כוחות מהאחרים. "שנהיה לראש ולא לזנב". באהבה מיקי.
לפני שנה נחשפתי לפורום הזה, ולפני חודשיים אף התחלתי להגיב על דברים ולשתף. רציתי לאחל לכם שנה מהממת, שנה שלצמיחה, אושר ללא גבולות, קבלה עצמית ואהבה, שנה של הגשמת כל המאוויים הרצונות, החלומות ומשאות הלב. התמיכה והפירגון שלכם מעוררת אהדה והתפעלות. אני בטוחה שאם הייתי נחשפת לפורום הזה כבר לפני שש שנים ( בתחילת ה"מהפך" שלי ) הייתי קצת פחות מבולבלת, פחות מחמירה עם עצמי ויותר חופשייה... אז אני אקס שמנה, אבל בראש אני עדיין מאוד מאוד שמנה, ובניגוד לחברי הפורום כאן, קשה לי לקבל את עצמי...קל וחומר, כשהייתי שמנה זה היה מבחינתי בלתי אפשרי לקבל את עצמי.והכי גרוע, זה כשאני פוגשת אנשים חדשים, שלא יודעים על עברי ה"שמן", וחושבים שאני פסיכית, כי אני לא אוכלת ליד אנשים בחוץ, וכשאני נכנסת למדוד בגדים, ישר אקח מידה 42, על אף שאני כבר 38 ( בעבר 56!!!) וכדומה. אני מתכוונת לעבור את תקופת החגים בסגפנות ממטעמים משמינים, כי אני כבר רגילה לזה...ועוד פעם אמא שלי תעיר לי שאני מנסה למשוך תשומת לב, ועוד פעם אחותי תצעק עלי שאני מעכירה שמחותי, ועוד פעם אני אזכיר להם איך בכל חג הם היו מסתכלים לי לצלחת וגוערים בי איך אני יכולה לאכול כזאת כמות כשאני נראית כך...אז זהו, אני כבר לא נראית כך, על אף שויזואלית אני כבר פחות ממלאה.. אבל העבר מלווה אותי. אנשים שקרובים אלי אומרים לי שאני חייבת להפסיק לחיות את העבר שלי, אבל אני לא יכולה...ואפילו הגעתי למסקנה שאני לא רוצה. רק שתדעו, שהרבה אנשים שמכירים אותי מהעבר, אומרים שכשמנה הייתי מלאת שמחת חיים ויותר כיפית. זה מאפיין הרבה שמנים. רק אתם יכולים להבין את רחשי ליבי..תמשיכו לתת כח אחד לשני ולשאוב כוחות מהאחרים. "שנהיה לראש ולא לזנב". באהבה מיקי.
