פורום חדש בתפוז שכולו הגשש החיוור
- פותח הנושא danistar
- פורסם בתאריך
מה זה תיאטרון?
אני חושב על זה הרבה. איפה עובר הגבול, בין הצגה. לבין מופע בידור. ובמיוחד בשנים האחרונות, שנראה כאילו שכל התיאטראות הגדולים, זונים לכיוון הקהל, ומחזרים אחריו, ומוכנים בשביל עוד כמה קוני כרטיסים, להפוך את ההצגה, למשהו זול, ובידורי. אני לא חושב שתיאטרון בהכרח נועד לבדר את הקהל. לא. תרבות לא בהכרח מבדרת. היא מעוררת למחשבה, מכריחה להפעיל את התאים האפורים, באה להראות נקודת מבט נוספת, לחדד דברים. ובאמת, בשנים האחרונות, הרבה הצגות, בעיני כמעט גובלות במופעי בידור, ונוטשות את מה שאני קורא לו תיאטרון.
אני חושב על זה הרבה. איפה עובר הגבול, בין הצגה. לבין מופע בידור. ובמיוחד בשנים האחרונות, שנראה כאילו שכל התיאטראות הגדולים, זונים לכיוון הקהל, ומחזרים אחריו, ומוכנים בשביל עוד כמה קוני כרטיסים, להפוך את ההצגה, למשהו זול, ובידורי. אני לא חושב שתיאטרון בהכרח נועד לבדר את הקהל. לא. תרבות לא בהכרח מבדרת. היא מעוררת למחשבה, מכריחה להפעיל את התאים האפורים, באה להראות נקודת מבט נוספת, לחדד דברים. ובאמת, בשנים האחרונות, הרבה הצגות, בעיני כמעט גובלות במופעי בידור, ונוטשות את מה שאני קורא לו תיאטרון.
שאלה טובה, מה זה תיאטרון באמת?
זה קצת בעייתי להגיד שתיאטרון נועד לעורר מחשבה. כי אז בעצם אתה אומר שקומדיות, נניח כמו "סקפינו" (העיבוד למחזה של מולייר) הן לא תיאטרון. בסקפינו, הוציאו את כל הערכים והמסרים של מולייר מההצגה, והשאירו אותה כקומדיה בידורית, ותיאטרלית - בלי ספק. אבל היא הייתה בגבול של סטנד אפ קומדי, כשתומר שרון יצא באופן עיקבי מהדמות והריץ "צחוקים" על הבמה. אז תיראה, אם הייתי מבקרת תיאטרון קשוחה ורעה, הייתי אומרת שמה שהיה שם על הבמה זה לא תיאטרון. אבל אני לא מבקרת תיאטרון קשוחה ורעה, מה שאני יכולה להגיד זה שההצגה ירדה לזנות, אבל היא הייתה תיאטרלית למרות הכל. זאת הייתה הקומדיה הראשונה שעלתה לי לראש כקומדיה בלי מסרים לקהל, אבל אני בטוחה שלא חסרים גם דרמות ריאליסטיות שהבימה מאכיל בכפית למנויים הזקנים שלו, ועל הדרמות הריאליסטיות האלה אתה לא יכול להגיד שהן לא תיאטרון, למרות שהן שיטחיות וחסרות מסר.
זה קצת בעייתי להגיד שתיאטרון נועד לעורר מחשבה. כי אז בעצם אתה אומר שקומדיות, נניח כמו "סקפינו" (העיבוד למחזה של מולייר) הן לא תיאטרון. בסקפינו, הוציאו את כל הערכים והמסרים של מולייר מההצגה, והשאירו אותה כקומדיה בידורית, ותיאטרלית - בלי ספק. אבל היא הייתה בגבול של סטנד אפ קומדי, כשתומר שרון יצא באופן עיקבי מהדמות והריץ "צחוקים" על הבמה. אז תיראה, אם הייתי מבקרת תיאטרון קשוחה ורעה, הייתי אומרת שמה שהיה שם על הבמה זה לא תיאטרון. אבל אני לא מבקרת תיאטרון קשוחה ורעה, מה שאני יכולה להגיד זה שההצגה ירדה לזנות, אבל היא הייתה תיאטרלית למרות הכל. זאת הייתה הקומדיה הראשונה שעלתה לי לראש כקומדיה בלי מסרים לקהל, אבל אני בטוחה שלא חסרים גם דרמות ריאליסטיות שהבימה מאכיל בכפית למנויים הזקנים שלו, ועל הדרמות הריאליסטיות האלה אתה לא יכול להגיד שהן לא תיאטרון, למרות שהן שיטחיות וחסרות מסר.
על תיאטרליות כמדד לטיב
אני לא בטוח בכלל לגבי קריטריון התיאטרליות בהצגה, כקובע לגבי איכות. אולי נשאל קודם מה הכוונה כשאומרים תיאטרלי? וזה יוכל גם לענות לעניין הדרמות הריאליסטיות. אני חושב, שבעצם, כשמדברים על תיאטרליות, מתכוונים לקצה מסויים של הסקאלה שבין המציאות, שמוכרת לנו בחיי היום יום, לעומת הפנטזיה, או איך שתבחרי להגדיר את הקצה השני. ובאמת, יש לנו כיום, הרבה מאוד הצגות, שלוקחות את המציאות, ומעבירות אותה אל הבמה. אחד לאחד. ואני, לא חושב שזה תיאטרון. מצטער. לדעתי, בכדי שמשהו יעלה על הבמה, ויהיה מוצדק לצפיה, הוא צריך לעבור איזשהו פילטר, אחרת מה הוא עושה שם על הבמה? וכאן, נכנס המושג של תיאטרליות. וכמובן שהוא מושג רחב, מאוד רחב, ויש המון רמות של תיאטרליות. אבל הנה, דוגמא קטנה: לדעתי, כשאני רואה את השחקנים, על הבמה, בבגדים שהם באותה מידה יכולים ללכת בהם בחוץ, אני מאוכזב. כי נראה לי, שלא נעשה כאן העיבוד המתאים, בין המציאות, לבין הבמה. נכון, יש זאנרים שבהם אני אראה תלבושות לכאורה "יומיומיות", אבל כדאי, לדעתי, שיהיה להן ערך מוסף. אחרת מה יבדיל אותן מהיומיום? ואיפה כאן עבודת התיאטרון? ומה המרחק בין המציאות והתיאטרון?
אני לא בטוח בכלל לגבי קריטריון התיאטרליות בהצגה, כקובע לגבי איכות. אולי נשאל קודם מה הכוונה כשאומרים תיאטרלי? וזה יוכל גם לענות לעניין הדרמות הריאליסטיות. אני חושב, שבעצם, כשמדברים על תיאטרליות, מתכוונים לקצה מסויים של הסקאלה שבין המציאות, שמוכרת לנו בחיי היום יום, לעומת הפנטזיה, או איך שתבחרי להגדיר את הקצה השני. ובאמת, יש לנו כיום, הרבה מאוד הצגות, שלוקחות את המציאות, ומעבירות אותה אל הבמה. אחד לאחד. ואני, לא חושב שזה תיאטרון. מצטער. לדעתי, בכדי שמשהו יעלה על הבמה, ויהיה מוצדק לצפיה, הוא צריך לעבור איזשהו פילטר, אחרת מה הוא עושה שם על הבמה? וכאן, נכנס המושג של תיאטרליות. וכמובן שהוא מושג רחב, מאוד רחב, ויש המון רמות של תיאטרליות. אבל הנה, דוגמא קטנה: לדעתי, כשאני רואה את השחקנים, על הבמה, בבגדים שהם באותה מידה יכולים ללכת בהם בחוץ, אני מאוכזב. כי נראה לי, שלא נעשה כאן העיבוד המתאים, בין המציאות, לבין הבמה. נכון, יש זאנרים שבהם אני אראה תלבושות לכאורה "יומיומיות", אבל כדאי, לדעתי, שיהיה להן ערך מוסף. אחרת מה יבדיל אותן מהיומיום? ואיפה כאן עבודת התיאטרון? ומה המרחק בין המציאות והתיאטרון?
ז´אנר הריאליזם...
עכשיו אתה פשוט מבטל את קיומו של ז´אנר הריאליזם כז´אנר שיוצר הצגות איכותיות, טובות, עם מסר, שגורם לקהל לחשוב. ודוגמא קלאסית: בית הבובה של הנריק איבסן. אומנם העיבוד הישראלי להצגה "נורה" היא לא כל כך לטעמי, אבל ההצגה המקורית היא מעולה, וכל כולה על טהרת הריאליזם. הריאליזם דוגל דווקא בזה שהתיאטרון צריך להעביר את המציאות אחד לאחד לבמה. אז אתה אומר שכל מה שהוא ריאליסטי הוא לא טוב?
עכשיו אתה פשוט מבטל את קיומו של ז´אנר הריאליזם כז´אנר שיוצר הצגות איכותיות, טובות, עם מסר, שגורם לקהל לחשוב. ודוגמא קלאסית: בית הבובה של הנריק איבסן. אומנם העיבוד הישראלי להצגה "נורה" היא לא כל כך לטעמי, אבל ההצגה המקורית היא מעולה, וכל כולה על טהרת הריאליזם. הריאליזם דוגל דווקא בזה שהתיאטרון צריך להעביר את המציאות אחד לאחד לבמה. אז אתה אומר שכל מה שהוא ריאליסטי הוא לא טוב?
רגע, לאט לאט
אני לא בא לבטל את ז´אנר הריאליזם. ממש לא. אבל איך תבדילי בין פיסת מציאות, להצגת תיאטרון? בואי נמנה את המרכיבים, שהופכים את המציאות, לתיאטרון. המחזאים הריאליסטיים, עבדו שעות נוספות, בכדי לקחת את ההתרחשות של המציאות, ולזקק אותה, למחזה. עבודה קשה לכל הדעות. והבמאים? גם הם הקדישו זמן רב, בכדי שהתרחשות "ריאליסטית" תוכל בכל זאת להיכנס לפרק זמן של שעה, שעתיים ואפילו שלוש, ואם אמשיך את הדוגמא שלך, הרי שבית בובה, כולל בתוכו הרבה יותר משלוש שעות התרחשות. אז ברור שהיה כאן עיבוד של המציאות הריאליסטית, וצמצום שלו בכדי להעלותו על הבמה. ולאותו תיחום בזמן, נרתמים גם המעצבים. הם נדרשים לקפל לתוך פרטי התפאורה הריאליסטיים המוני המונים של פרטי מידע, שהזמן קצר מלפרט אותם, אך עצם הנוכחות הבימתית שלהם, מעיד ומוסיף להצגה עצמה. ועוד לא התחלתי לדבר על השחקנים בתפקידים ריאליסטים, ועל המוסיקה? או התאורה? או הקיר הרביעי? אני לא מבטל את קיומו של הז´אנר הריאליסטי. ממש לא. מה שכן, אני מבקש מאלו שרוצים להראות לי תיאטרון במיטבו, להתעלות מעבר למציאות, בה אני יכול לצפות בעצמי, ולהציג בפני ארוע תיאטרוני, על כל המשתמע מכך.
אני לא בא לבטל את ז´אנר הריאליזם. ממש לא. אבל איך תבדילי בין פיסת מציאות, להצגת תיאטרון? בואי נמנה את המרכיבים, שהופכים את המציאות, לתיאטרון. המחזאים הריאליסטיים, עבדו שעות נוספות, בכדי לקחת את ההתרחשות של המציאות, ולזקק אותה, למחזה. עבודה קשה לכל הדעות. והבמאים? גם הם הקדישו זמן רב, בכדי שהתרחשות "ריאליסטית" תוכל בכל זאת להיכנס לפרק זמן של שעה, שעתיים ואפילו שלוש, ואם אמשיך את הדוגמא שלך, הרי שבית בובה, כולל בתוכו הרבה יותר משלוש שעות התרחשות. אז ברור שהיה כאן עיבוד של המציאות הריאליסטית, וצמצום שלו בכדי להעלותו על הבמה. ולאותו תיחום בזמן, נרתמים גם המעצבים. הם נדרשים לקפל לתוך פרטי התפאורה הריאליסטיים המוני המונים של פרטי מידע, שהזמן קצר מלפרט אותם, אך עצם הנוכחות הבימתית שלהם, מעיד ומוסיף להצגה עצמה. ועוד לא התחלתי לדבר על השחקנים בתפקידים ריאליסטים, ועל המוסיקה? או התאורה? או הקיר הרביעי? אני לא מבטל את קיומו של הז´אנר הריאליסטי. ממש לא. מה שכן, אני מבקש מאלו שרוצים להראות לי תיאטרון במיטבו, להתעלות מעבר למציאות, בה אני יכול לצפות בעצמי, ולהציג בפני ארוע תיאטרוני, על כל המשתמע מכך.
אז צריך הגדרה
צריך להגדיר בדיוק - מה זה תיאטרון? אם התיאטרון נמדד באיכות שלו, איך אתה יכול למדוד את רמת האיכות? הרי למחזה אחד יש מיליון ביקורות, וכל אחת שונה מהשנייה. כשאני התחלתי ללמוד תיאטרון, המורה אמרה שתיאטרון זה כשיש במה, שחקנים וקהל. במובנים אחרים גם לא כל כך צריך במה, מספיק רק שיהיה לפחות שחקן אחד וקהל. אבל בהגדרה הזאת נכללים הרבה דברים, ביניהם גם הצגות רדודודת וחסרות על משמעות אמיתית. אתה אומר שאתה רוצה לצפות בתיאטרון במיטבו, אבל ככל שאני חושבת על זה, עולה לי השאלה שוב ושוב - מה זה לעזאזל תיאטרון במיטבו? הרי אתה יכול לראות גם הצגת תיאטרון בלי מסרים חברתיים כלשהם, אבל להנות ולאהוב אותה.
צריך להגדיר בדיוק - מה זה תיאטרון? אם התיאטרון נמדד באיכות שלו, איך אתה יכול למדוד את רמת האיכות? הרי למחזה אחד יש מיליון ביקורות, וכל אחת שונה מהשנייה. כשאני התחלתי ללמוד תיאטרון, המורה אמרה שתיאטרון זה כשיש במה, שחקנים וקהל. במובנים אחרים גם לא כל כך צריך במה, מספיק רק שיהיה לפחות שחקן אחד וקהל. אבל בהגדרה הזאת נכללים הרבה דברים, ביניהם גם הצגות רדודודת וחסרות על משמעות אמיתית. אתה אומר שאתה רוצה לצפות בתיאטרון במיטבו, אבל ככל שאני חושבת על זה, עולה לי השאלה שוב ושוב - מה זה לעזאזל תיאטרון במיטבו? הרי אתה יכול לראות גם הצגת תיאטרון בלי מסרים חברתיים כלשהם, אבל להנות ולאהוב אותה.
אז הגענו לנקודת ההתחלה
מה זה תיאטרון? במה? כבר סיכמנו שאפשר בלעדיה. שחקנים? ראיתי כבר הצגות תיאטרון בלעדיהם [בקט - נשימה] קהל? טוב, כאן אני חושב שקצת קשה לוותר. זתומרת, יכול להיות שתהיה שם הצגה, אבל בלי הקהל שיצפה, זה כמו השאלה האם עץ שנופל ביער, לבדו, משמיע קול של נפילה. אז יכול להיות שמי שמגדיר מהו תיאטרון, זה בעצם הקהל? בעצם הנוכחות והצפייה שלו? אבל בשביל זה, צריך כמה אנשים, במאי, שחקנים, מעצבים וכאלה, שיצרו את ההצגה, ויבצעו אותה בפני הקהל. ושוב הגענו לביצה והתרנגולת...
אז מה את אומרת?
מה זה תיאטרון? במה? כבר סיכמנו שאפשר בלעדיה. שחקנים? ראיתי כבר הצגות תיאטרון בלעדיהם [בקט - נשימה] קהל? טוב, כאן אני חושב שקצת קשה לוותר. זתומרת, יכול להיות שתהיה שם הצגה, אבל בלי הקהל שיצפה, זה כמו השאלה האם עץ שנופל ביער, לבדו, משמיע קול של נפילה. אז יכול להיות שמי שמגדיר מהו תיאטרון, זה בעצם הקהל? בעצם הנוכחות והצפייה שלו? אבל בשביל זה, צריך כמה אנשים, במאי, שחקנים, מעצבים וכאלה, שיצרו את ההצגה, ויבצעו אותה בפני הקהל. ושוב הגענו לביצה והתרנגולת...
אני אומרת כאב ראש ../images/Emo13.gif
את נשימה של בקט לא ראיתי, אז אולי תסביר לי מה זה תיאטרון בלי שחקנים? על במה אפשר לוותר, נכון, אז בינתיים יש לנו הסכמה אחת - בשביל תיאטרון חייבים שיהיה קהל. במילים אחרות - בלי קהל אין תיאטרון. אני חושבת שאת זה הקמארי והבימה מוכיחים, לא? מנסים לשמור כמה שיותר על הקהל כדי שימשיך להיות תיאטרון... אז בעצם א תהתיאטרון עושים בשביל הקהל, כי אם הוא לא יבוא להצגה לא יהיה תיאטרון. אז כשחושבים על זה... מה כל כך רע בכל ההצגות המשעממות והריאליסטיות-מדי שמתחנפות לקהל? כל עוד הקהל בא, סימן שהוא אוהב את זה... כל עוד יש קהל, ימשיך להיות תיאטרון. אז אנחנו תלויים בקהל כדי שיהיה תיאטרון, בדיוק כמו שערוץ שתיים תלוי ברייטינג כדי להתקיים. עצווווווווווווב.... הלוואי שתצליח לסתור אותי
את נשימה של בקט לא ראיתי, אז אולי תסביר לי מה זה תיאטרון בלי שחקנים? על במה אפשר לוותר, נכון, אז בינתיים יש לנו הסכמה אחת - בשביל תיאטרון חייבים שיהיה קהל. במילים אחרות - בלי קהל אין תיאטרון. אני חושבת שאת זה הקמארי והבימה מוכיחים, לא? מנסים לשמור כמה שיותר על הקהל כדי שימשיך להיות תיאטרון... אז בעצם א תהתיאטרון עושים בשביל הקהל, כי אם הוא לא יבוא להצגה לא יהיה תיאטרון. אז כשחושבים על זה... מה כל כך רע בכל ההצגות המשעממות והריאליסטיות-מדי שמתחנפות לקהל? כל עוד הקהל בא, סימן שהוא אוהב את זה... כל עוד יש קהל, ימשיך להיות תיאטרון. אז אנחנו תלויים בקהל כדי שיהיה תיאטרון, בדיוק כמו שערוץ שתיים תלוי ברייטינג כדי להתקיים. עצווווווווווווב.... הלוואי שתצליח לסתור אותי
נשימה
זהו מחזה קצר של סמואל בקט. למעשה, זה המחזה הכי קצר שנכתב אי פעם אני חושב. כשביקשו ממנו לכתוב מחזה, הוא שלח את הטקסט/ספר בימוי שלו, על גלויה. והמחזה? מפורט לפרטי פרטים. תאורה, שחושפת גל של אשפה, סאונד של צרחת תינוק ראשונית, שאיפה, נשיפה, וצרחה נוספת, והאור, כמובן מלווה. אני חושב שאמרתי הרבה, בשביל מחזה כה קצר, וגאוני. אוקיי. אז הסכמנו שצריך קהל. ושהוא בעצם מחייה את התיאטרון. כמו רייטינג של ערוצי הטלויזיה למיניהם. אבל זו בחירה שלנו, של אנשי התיאטרון, לאן למשוך את הקהל. ואיך. אנחנו יכולים לעשות את זה, בצורות מאוד נחותות, של מסרים מאוד נמוכים, רדידות של עיצוב, בימוי טקסט ובכלל. ואנחנו יכולים להפוך את התיאטרון, להנאה אינטלקטואלית, לאתגר מחשבתי, למקור פילוסופי למחשבה, למקור להשפעה חברתית. ויהיה קהל שיבוא. תהיי בטוחה. לא תמיד הקהל אוהב שמזלזלים בו, שמאכילים אותו בכפית. הוא התרגל, שככה נראה התיאטרון בארץ. כמה חבל. אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את זה. שאי אפשר לדרוש ממנו טיפונת מאמץ. והוא עדיין יבוא.
זהו מחזה קצר של סמואל בקט. למעשה, זה המחזה הכי קצר שנכתב אי פעם אני חושב. כשביקשו ממנו לכתוב מחזה, הוא שלח את הטקסט/ספר בימוי שלו, על גלויה. והמחזה? מפורט לפרטי פרטים. תאורה, שחושפת גל של אשפה, סאונד של צרחת תינוק ראשונית, שאיפה, נשיפה, וצרחה נוספת, והאור, כמובן מלווה. אני חושב שאמרתי הרבה, בשביל מחזה כה קצר, וגאוני. אוקיי. אז הסכמנו שצריך קהל. ושהוא בעצם מחייה את התיאטרון. כמו רייטינג של ערוצי הטלויזיה למיניהם. אבל זו בחירה שלנו, של אנשי התיאטרון, לאן למשוך את הקהל. ואיך. אנחנו יכולים לעשות את זה, בצורות מאוד נחותות, של מסרים מאוד נמוכים, רדידות של עיצוב, בימוי טקסט ובכלל. ואנחנו יכולים להפוך את התיאטרון, להנאה אינטלקטואלית, לאתגר מחשבתי, למקור פילוסופי למחשבה, למקור להשפעה חברתית. ויהיה קהל שיבוא. תהיי בטוחה. לא תמיד הקהל אוהב שמזלזלים בו, שמאכילים אותו בכפית. הוא התרגל, שככה נראה התיאטרון בארץ. כמה חבל. אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את זה. שאי אפשר לדרוש ממנו טיפונת מאמץ. והוא עדיין יבוא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.