פוסט שכתבתי בבלוג

Mist2

New member
הי ינוקא

כאשר ניהלתי את הקומונה שלי ובמקביל את הבלוג, הייתי מפרסם בבלוג פוסטים ונותן קישורים בקומונה.
כפי שאתה נוהג כעת.
בהתחלה חברי הקומונה טרחו וגלשו לבלוג ואז חזרו לקומונה והגיבו.
מאוחר יותר הם הגיבו בבלוג.
ומאוחר יותר הם הפסיקו לטרוח...
&nbsp
מניסיוני, אם אתה רוצה שחברי הפורום יקראו וימשיכו לקרוא את הפוסטים שלך, עדיף שתפרסם אותם גם כאן...
 

ינוקא1

New member
תודה , "אין חכם כבעל הנסיון" .....


הפוסט קצת ארוך , לכן אינני מפרסם אותו בפורום אלא רק שם קישור.

אם יענו , מה טוב.
גם אם לא , אני נהנה מעצם הכתיבה.
 
פוסט נהדר

קראתי שוב את דבריו בפייסבוק ועכשיו ברור שהמניע להתאבדות אכן היה נושא הדימוי האישי שנפגע. אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת ועדיין מרגישה שהכעס התאווה והכבוד עדיין מוציאים אנשים מהעולם. :) אגב נדמה לי שכן קראתי את הפוסט שלך על היקוש אבל לא זכור לי שהיו כתובות שם דרכים לייקש.
 

ינוקא1

New member


בגדול , המשמעות של "יקוש" זה לצוד.
ובמקרה של עבודה אנרגטית , זה אומר "לצוד" את כל מה ששודד לך את האנרגיה.

שחזור , זו ה-ד-ר-ך לייקש , כי דרך השחזור רואים את כל הרגשות וההרגלים שכולאים אותנו.
קיימות דרכים נוספות , ודווקא הזכרתי במאמר את ה"עריץ הקטנוני" ואת ה"שגעון המבוקר".

אבל בסופו של דבר , כל דרך בה תלמדי להסתכל על עצמך , להיות מודעת לדברים שמבזבזים לך את האנרגיה , ו"לצוד" אותם - כל דרך כזו היא בעצם יקוש.
 
הקטע הוא

שאני כן תופסת מעצמי אחת שמבינה את עצמה.
אבל אני יכולה לבחון סיטואציה להבין למה הגבתי כמו שהגבתי והסיטואציה עדיין תחליש אותי
אז אולי פה נכנס עניין השחזור יותר למשנה תוקף.
שעדיין לא עשיתי אבל מתחיל למצוא חן בעיני הרעיון לעשות. בהתחלה די ראיתי בשחזור רעיון טרחני ומייגע
אבל קודם רוצה לנסות לעשות ריברסינג לבד והסבלנות שלי קצרת טווח אז גם פה היא פוקעת

אני צריכה להרגיל את המוח שלי להתרכז בפעולות שאני עושה לבד כי עם מטפלת יותר קל להכנס לעניין
כי היא המנחה
 
העריץ הקטנוני

לא מספיק הוא טוב בלשים מוקשים אבל לא חיפשתי מוקשים ולא חיפשתי גלאי מוקשים חיפשתי מנטרל מוקשים

יש הבדל בין השלושה !!
וקראתי ראיון על טאישה אבלאר אני חושבת שהסיפור אמיתי.
היא מתה ? לא ראיתי ציון תאריך מוות והספר יצא בשנות ה90 המוקדמות
ולגבי השיגעון המבוקר... גם שם לא ציינת דרכים כתבת בכללי על הרעיון אך לא פרטת אותו לדוגמאות
וזה מה שהיה חסר לי שם.
 

ינוקא1

New member
כשקסטנדה נפטר , היא נעלמה.

ולמיטב ידיעתי כך גם רוב נשות החבורה , ולא יודעים מה עלה בגורלן.
טוענים שמצאו שלד של אחת מהן במדבר.
אין לי יותר מידי מושג מה קרה שם באמת.

יש כאן ראיון איתה :

http://www.scribd.com/doc/215359549/ראיון-בלעדי-עם-טאישה-אבלאר#scribd

אני אישית בטוח שהסיפורים שלה ושל קסטנדה אמיתיים ברובם המוחלט.
פשוט לא נתקלתי ברמה ובמקוריות כזאת בכל מה שקראתי.

ברור לי שזה לא היה יכול לצוץ מ"שום מקום" , ברור לי שהיה במציאות דון חואן , ושרוב הסיפורים אמיתיים.
כנ"ל ביצעתי "שחזור" כמה שנים , וזה תרגול שמביא תוצאות.
 
קראתי כבר את הראיון איתה


מעניין מה יש להם לעשות במציאות המקבילה כל היום...
ומעניין מה קורה אחרי שהם מתפוררים אל מול האינסוף
ואני עדיין סבורה שבמותי אעלה למעלה או שאתקע פה כלומר
הם אכן מצאו דרך להשגת מציאות שונה אבל לא חושבת שזה מה שקורה
בהכרח לנשמות המתים הממוצעות
אולי היה לנשים קשה להרחק מדון חואן ( אני זוכרת שבספר היא ממש הרגישה רגשות
אהבה חזקים במיוחד לנלידה אז אולי ככה זה היה גם עם דון חואן|), אולי הן העדיפו להקריב
את גופן הפיזי ולשעתק את התודעה שלהן. נקווה שהם לא נלכדו באחד העולמות
 
כמה שנים ביצעת שחזור? ואתה עדיין משחזר?

אתה מרגיש את אנרגיית החיבה מהיקום שהם דיברו עליו ?
חיבה עמוקה לדעתי לא פחות טובה מאהבה ואולי אפילו יותר כי היא יותר יציבה ונינוחה וממלאת באושר שקט

והנה טאישונת בצעירותה לדעתי לפני שהפכה למכשפה

 

ינוקא1

New member
אני משחזר היום רק במשך כמה דקות ביום.

ובטכניקה שונה ש"קיבלתי" מההדרכה שלי.

על השאלה "כמה שנים" קשה לענות כי זה עם הפסקות.
אני מעריך כ5 שנים.

וכן , אני מרגיש "אנרגית חיבה מהיקום" כל הזמן .... אם כך את רוצה לקרוא לזה
 
לדעתי כולם ממחזרים אין רעיון בלעדי למישהו

גם כשבדקו את המצאות ורעיונות שקידמו את האנושות צעד קדימה ראיתי בטלויזיה שבערך באותה
תקופה שאדם אחד הגה את הרעיונות עוד חשבו עליהם סביב אותו ציר זמן.
אני חושבת שהרעיונות הגיעו לכמה אנשים כדי להגדיל את הסיכוי שיצאו לפועל כמו כן כולם ממחזרים את
מה שהם שומעים.קוראים. וכדומה.
גם אתה.

נ.ב.
לדעתי מהבחינה הזו ברמה מסויימת אין מקוריות ולפעמים זה לא תוכן הדברים אלא איך אתה אומר ומביע אותם.
ואולי פה זו המקוריות היחידה?
 

s i s u

New member


אתמול ראיתי במקרה איזו תוכנית דרמה בריטית
מישהי דיברה כאצילה באנגליה המעמדית במבטא הפושי הבריטי
ומישהו העיר לה שהיא נשמעת כמו כולם וזה סתם לה את הפה הסנובי שלה
וחשבתי על זה, כמה שאנחנו רק חקיינים וממחזרים ולא מקוריים, רק חושבים ככה,
ואולי באמת הכל תלוי איך אנחנו מקיאים את החומרים מחדש, ממציאים את הגלגל מחדש
קטע.
 
למעלה