פוסט חדש!

[B l u e D e v i l]

פייר?

לא היתי רוצה לארח אותם אצלי שוב.
אני לא צריכה מישהו שמקטר לי כל היום כשאני עושה מאמץ ומארחת. אירוח זה לא רק שנכנסים לי לפרטיות וגוזלים את זמני הפנוי או העסוק, זה גם הוצאה כספית, וגם תכנון מתאים. ולא מתאים שמזלזלים בזה.
אני לא בית מלון, לא מתיימרת להיות בית מלון, אין לי ספא, בריכה צמודה ושירות חדרים כל בוקר. לא טוב לך, המלון באלפיים שקל ללילה נמצא ממש בקצה העיר.

 

[שיר לי שני]

לא הייתי מארחת אותם שוב

 

[fwooper]

הדוגמאות שנתת הן לא הפוכות אלא שונות בתכלית

יש הבדל עצום לבין עשיית מעשה אקטיבי של לתת קולה לילד בניגוד גמור להסכמת הוריו (ואני יודעת שיש פה בעיה עקרונית אם קולה מותרת כן או לא אבל זה בכלל לא משנה. נסו לחשוב על זה כעל וודקה.)
לבין מעשה פאסיבי עקיף של לא לקנות משקה שהאחיין שלך אוהב כאשר בא אליך הביתה, בגלל שאתם בבית לא שותים.
אם היית רוצה להנגיד את הדוגמאות ולהפוך את המעשה שלך לאקטיבי כמו שלהם היית צריכה לומר שברגע שהאחיין נכנס אליך הביתה עם בקבוק קולה היית לוקחת לו את הבקבוק מהיד ואומרת "פה בבית לא שותים קולה"- אז היית מזלזלת בעקרונות שלהם כנוקטת עמדה אקטיבית מולם. לא לקנות קולה זה יותר כמו לא להסכים לדעה שלהם ומתוך כך לא לשתף איתם פעולה אבל ממש לא זלזול בעקרונות.
מקווה שההבדל מובן...

 

[EcoT]

מובן אבל העיקרון דומה

העניין הוא שאני חושבת שצריך להכניס דברים לפרופורציות ולא לשפוט קטנה כגדולה וכמו שאמרו גם אם לא נותנים משהו בבית וכשמגיעים לסבתא יש חגיגה זה לא בדיוק פוגע בערכים ולא תמיד הערכים הללו בהכרח טובים.

רוצה דוגמה הפוכה אחרת אמא ששולחת את הילדה לסבתא דתיה עם ספגטי בולונז עם גבינה או כריך עם נקניק חזיר לצהרים כי הם לא שומרים כשר. את לא רואה כאן פגיעה בערכים של הסבתא או אם הסבתא תקח את האוכל ותזרוק אותו ותתן לילד משהו כשר האם יש כאן פגיעה בחינוך ההורי?

החיים לא שחור לבן ובאף אחת מהדוגמאות שהובאו לאורך כל השירשור לא ראיתי פגיעה אמיתי בילד/ה או במשטר ההורי.
ושאת אומרת שהסבתא צריכה ״לישר קו״ יש לי הרגשה של מסדר צבאי ואם לא היא תקבל שעות ביציאה.

פרופורציות זה כל מה שאני מבקשת

 

[fwooper]

תגובה על הכל

לגבי השורה הראשונה- זה שזה פוגע בערכים- זה פוגע. לא תמיד הערכים נכונים- זה לא תפקידנו לשפוט האם הערכים הם נכונים או לא. עכשיו, לגבי פורפורציות- תראי אם אני אהיה כנה לגבי עצמי אני באמת אדם מאוד מאוד גמיש ולא אעשה עניין אם הילד יקבל יותר עוגיות מהדודה או שחמותי נותנת לו לשתות לפעמים ספרייט וכאלה דברים שאני לא שותה.....לי זה פחות מפריע כי אני (!) לא חושבת ששלוק קולה יהרוג אותו. (שוב, אני.)
אבל אני מאוד (!!) מבינה ומכבדת אנשים שמבחינתם זה כן יהרוג אותם ובגלל זה השוויתי את הקולה לאציטון או וודקה כי חייבים להבין שהגישה שלי והתפיסה שלי היא לא כמו שלך ולא כמו שלה ולא כמו שלו. לכל אחד אורח החיים שלו ואני משתגעת מאנשים שלא מכבדים אחד את השני ועושים משהו שנאמר להם לא לעשות כי מבחינתם לא חושבים שיקרה מזה אסון והם חושבים שהם מבינים יותר טוב. יכול להיות שאם ספרייט היה בשבילי מה שבמבה בשביל שיר-לי אז גם אני לא הייתי עוברת בשתיקה....

לגבי הדוגמא עם הסבתא הדתייה- לשלוח ילד עם אוכל לא כשר לבית של אנשים דתיים זה בהחלט חסר טאקט ומתריס. אבל אם אני הייתי הסבתא- לא הייתי זורקת את הסנדביץ' לילד כי שוב, זה משדר שאני יודעת יותר טוב מההורה. וזה מסר לא נכון לא לילד ולא להורה.
הכבוד חייב להיות הדדי והגמישות חייבת להיות הדדית.
לכן כמו שאמרתי בתגובה הראשונה שלי -לכל אחד יש גבולות שהם פחות נוקשים שאותם אפשר להגמיש מול הסבא/סבתא ולא לעשות מריבה אבל גבול שהוא ייהרג ובל יעבור עבור ההורה- אני לא מבינה למה לא לכבד כסבתא. וסבתא שלא מכבדת, לי כהורה יש זכות לכעוס.
דבר אחרון לגבי המשפט האחרון שלך- הפגיעה היא לא בילד ולא במשטר ההורי הפגיעה היא בהורה! הפגיעה היא בהורה באמירה שמה שאתה מאמין בו הוא שטויות ואני לא מוכנה לשתף פעולה עם האמונות המטופשות שלך ולכן אני אעשה מה שבא לי עם הילד שלך.
הילד לא ייפגע מלשתות קולה ו"המשטר ההורי" לא יפגע מחריגה אחת פעם ב...(ילד אגב מאוד מבין הבדלים בין גבולות במסגרות שונות) אבל ההורה יפגע מכך שלא מכבדים את ההחלטות שלו.
הכל מתחיל מתקשורת נכונה וכבוד הדדי.

 

[EcoT]

הכל נכון

אבל על זה בדיוק אני מדבר ההורה נפגע
הבחירה של ההורה היא להיפגע או לא ממה שעשה הצד השני
מאידך אפשר לראות אם באמת היתה כוונה רעה של זלזול או פשוט חשיבה אחרת שאולי לא קשורה להורה בכלל אלא ליחסים על הנכד
ברוב המקרים אני חושבת שהסבתא לא אומרת לעצמה ״האמא לא מרשה גלידה איזה לחוצה, אז אני אתן לו״ אני חושבת שברוב המקרים הסבתא חושבת ״איזה כייף אני אפנק אותו בגלידה״ נכון אז היא לא שמה את ההורה ודרישותיו במרכז אבל לא היתה כאן פגיעה מכוונת.
לכן שאני אומרת פרופורציות אני מתכוונת לזה ולא לדברים שאנשים בוחרים לאסור כן או לא אלא לתגובה ״יזלזלו בי ובחוקים שלי״

 

[fwooper]

הבנתי איפה אנחנו לא מסכימות

כנראה שזה ישאר ככה....
אני רק אגיד לך שלגבי עצמי יש לי איזשהו כלל שלפיו פעם ראשונה שנעשית טעות אני תמיד שופטת לזכות ואומרת שזה כנראה נעשה מתום לב (כמו בסיפור של חמותי שנתנה במבה בגיל חצי שנה בלי לשאול. אפילו לא כעסתי כ"כ כי הבנתי שהיא לא ידעה שאני עוד לא נותנת במבה.) אז בפעם הראשונה מתן הגלידה הוא לשם פינוק. פעם שניה אחרי שנאמר מפורשות לא לתת ונותנים בכל זאת- זה ממש חוסר כבוד להורה.
ואני חושבת שמותר לנו כהורים גם לדרוש קצת שיכבדו אותנו ואת דעותינו ולא לצאת מתוך נקודת הנחה שאם הכל נעשה מאהבה אז הכל מותר.

אבל שוב, זאת דעתי וכנראה שאת רואה את הדברים אחרת...וזה בסדר גם לא להסכים...

 

[mykal]

רשותכן, מתערבת בשיחה,

ואתחיל בסיפור, אתמול ישבתי עם הגדולה בבנותי, בבית קפה,
ושוחחנו על כל מיני, ואני מוציאה משפט אחד מכל הנאמר-
"אמא חבל שלא הבנתי הרבה 'מהחיים' בהיותי צעירה יותר,
שבעצם מה שאני מכירה יכול להיות אצל כל אחד בשינויים כאלה ואחרים,
הכל איך שמסתכלים...."

הבעיה במה שאתן מסכימות או לא מסכימות--מגיע מהשימוש במילים 'גבוהות'
לתיאורי חיים יומיומיים.
מלברא איזה חוקים מקודשים לדברים סתמיים, ולעמוד על 'כבוד'
ושליטה' ו'חינוך' וכו' וכו.

אני כסבתא לא אעשה שום דבר שום דבר--שכלותיי לא תרצינה,
ואל בנותי אני אנסה להציע/לשכנע/ ואם לא אז לא.
אבל--בכל הדורות היו ממתקים, ובכל הדורות לא הסכימו או כן על דרכי חינוך,

אבל, אני ידעתי כי כך חונכתי--שעלי לכבד מבוגרים, ולהקשיב לנסיונם,
והיום הדרישה להסכים עם הילדים קוראים לה כבוד להורה. אני אמורה קודם כל לכבד את ילדי,
אולי להפך?
אני צריכה לתת להם לשלוט שליטה חינוכית על ילדיהם--נפלא, ודרך זה ל'שלוט' על הסבתא--אולי זה קצת מופרז?

שיר לי התחילה עם השאלה ההפוכה, אז אני משתמשת באותו הענין?
בעיני התהפכו היוצרות,
סבתא אוהבת/דואגת/תומכת ומתנהלת באופן שלנכד יהיה כיף,
לא נגד ההורה (שזה בנה או בתה) ולא החליטה לא לכבד את ההחלטה של בנה או בתה
פשוט משתמשת בכלים ובאביזרים שיש בסביבתה.

אני בהחלט מתחברת לגמישות שהצגת,
כשלא נכנסים לסדקים צרים של כיפופי ידים--החיים פשוטים וקלים יותר.

 

[fwooper]

כבוד להורה...

אני לא יודעת על זה איזה גיל הבת שלך דיברה כשהיא אמרה את המשפט שציטטת. אני יכולה להגיד לך שכשאני הייתי בת 16 גם אני לא הבנתי הרבה מהחיים. אבל לא הפכתי לאמא בת 16.
היום אני חושבת שאני מבינה יותר מהחיים וגם אם לא, וגם אם עוד 10 שנים אני אסתכל על התקופה הזאת ואראה שעשיתי טעויות- זה רק אומר שהתפתחתי. והדרך היחידה של האדם להתפתח בפני עצמו היא ליצור לעצמו ניסיון חיים וגם ללמוד מטעויות.
יש גבול, עד גיל מסוים, שבו ההורים יכולים להכתיב לילדים שלהם איך לחיות. בטח ובטח כשהילד כבר אבא/ אמא בעצמו.
להציע עצות זה נהדר! אני יכולה להגיד לך שלקחתי המון עצות מאמי וחמותי על גידול ילדים כשהייתי אמא טריה אבל יש גם המון עצות שלא לקחתי. והמקום הזה של להשאיר את הבחירה בידיים שלי איזה דרך בסופו של דבר לבחור, זה מקום שהורה צריך לתת לילד שלו. הורה צריך לגדל רק דור אחר של ילדים לא 2. (זה מה שדרך אגב התכוונתי אליו במושג "שליטה"- נראה שהוא הובן לא נכון. הכוונה לא בשליטה דומיננטית של "אני אמרתי ככה תעשו" אלא שליטה של לדעת שהדברים בידיים שלי והבחירות הן שלי.)
מעבר לזה, אני חושבת שאחרי הכל את מסכימה עם העניין הזה של כיבוד רצונות ההורה באופן חינוכו את ילדו, כי הראיה היא שאת כסבתא מאוד מכבדת את רצונם של הילדים שלך ונוהגת עם הנכדים שלך לפי התפישה החינוכית שההורים שלהם מאמינים בה....שזה מעולה בעיניי.
(המשפט קצת מסורבל בסוף אבל לא יודעת איך לנסח אחרת......

)

 

[mykal]

אם כך אנחנו מסכימות,

הרי את רב החיים וההחלטות ההורה עושה בביתו עם ילדיו.
עם הבנזוג שלו.
המפגשים עם הילדים/נכדים הם ממילא לפרקי זמן קצרים/מוגבלים.
לא יכול להיות 'נזק' תהומי ואקוטי וכרוני, לשום סטיה של סבתא מהנורמות/כללים/רצונות של ההורים.

אלא אם יש סבא סבתא לא אחראיים בעליל שיש סכנה להשאיר ילדים איתם.

אגב, אני חושפת, אני טיפלתי עכשיו שנה שלמה פעמים בשבוע בנכד.
ואמרתי לבת שלי--אעשה הכל אבל אתם תעלו ותורידו אותו במדרגות.
אין לי היום בטחון לסחוב ילד על הידיים במדרגות.--הם כבדו מאוד, ומצאנו פתרונות,
והשגחתי עליו, הם חזרו הביתה שלהם, רחוצים חפופים מפוג'מים גזרתי צפורנים.
ישר למיטות. כשמקשיבים אחד לשני גם נהנים אחד מהשני.

 

[fwooper]

רווח של כל הצדדים!

אגב המשפט הראשון שלך "את רב החיים וההחלטות ההורה עושה בביתו עם ילדיו." הזכיר לי משהו: יש לי אבא מאוד מגונן, הוא נהג כך איתנו ולפעמים קשה לו לראות שאנחנו פחות לחוצים על הילדים שלנו (כמו שלא יהיה שנייה אחת בשמש.....) אז אמא שלי הייתה אומרת לו "אם הילדים עכשיו היו בבית שלהם, הם היו עושים אותו הדבר ולא היה לך מה לעשות או להעיר, נכון? אז גם עכשיו תתעלם". כי באמת בסופו של דבר הורים מגדלים את הילדים בבית שלהם עם הגישה שלהם...

ועוד משהו- נשמע לי מקסים שהייתה לך הזדמנות לטפל בנכד שלך, זה ממש רווח של הסבתא ושל ההורה.
הלוואי וההורים שלי היו קרובים אליי ואת הפעמיים בשבוע שאני הייתי צריכה עזרה הם היו עוזרים לי ונשארים איתו בבית ולא עם סטודנטית, שאמנם מאוד חמודה והכל אבל אין כמו סבא וסבתא!! זה קשר אחר שהוא מאוד חיובי בעיניי.
הלוואי ויצא שיום אחד נגור קרוב יותר.....

 

[EcoT]

מורידה את הכובע...

 

[איילת המתולתלת]

אחותי הקטנה והחכמה חושבת בדיוק כמוך

אצלה בבית היא לא מכניסה פטל או משקאות ממותקים אחרים באופן שגרתי. היא רוצה שהילדים יתרגלו לשתות מים.
אבל כשהם מגיעים להורים שלי הילדים מייד מבקשים פטל כי הם יודעים ורגילים שאצל סבתא יש.
אז היא בחורה חכמה ונותנת להם בכיף. שאצל סבתא יהיה להם מתוק וכיף כי לסבתות מותר לפנק את הנכדים. את הקטע של החינוך הם כיסו כבר אצל הילדים שלהם.
כנ"ל כשיש להם אורחים. היינו אצלם בשבת לפני שבוע וחצי והילדים המתוקים שלה הסבירו לי שהשתיה המתוקה נקנתה לכבוד בתי כי היא אורחת ואנחנו רוצים לכבד אורחים במשהו יותר מתוק וטעים ממה שבד"כ אנחנו שותים.
הנה דוגמא לעקרון שאפשר להזיז אותו כשיש עקרונות חשובים יותר להנחיל לילדים, כמו כבוד לסבתא או הכנסת אורחים.

 

[שיר לי שני]

נכון

אגב, הבנות שלי אפילו מיץ תפוזים סחוט מסרבות לשתות בינתיים.
אם אצל סבתא תשתנה פטל, בכיף!

 

[קתרינהA]

נסי מיץ מקלמנטינות

יש לו טעם יותר עדין, וקל יותר לסחוט אותן. פטנט של אמא שלי. היא גם סיננה בהתחלה לאחיינית שלי, שהיא מאד בררנית בענייני טקסטורות.

 

[איילת המתולתלת]

ניסיתי אתמול לסחוט לקטנתי

מיץ מקלמנטינות וכמובן העברתי במסננת. אבל את המסננת של הביקורת שלה זה לא עבר.
ואת יודעת מה? אחר כך טעמתי בעצמי וזה לא היה מספיק מתוק.

 

[קתרינהA]

עוד לא טעמתי קלמנטינה טובה השנה

וגם שנה שעברה הטעימות הגיעו רק ממש בשיא החורף.

 

[שיר לי שני]

בואי לפה

לנו כבר יש מתוקות לגמרי!
ממש כמו המיכל של ינואר!

 

[B l u e D e v i l]

הגיע הזמן שתעשי משלוח הפוך

במקום שישלחו לך מהארץ תשלחי לארץ.
לא לי אבל, אני לא הטיפוס של הפירות

 

[קתרינהA]

אני אגלה לך שריטה שלי

אני מתעבת קלמנטינות מתוקות. עד הרמה שהן עושות לי בחילה. למזלי זוגי שיחיה אוהב מתוקות ושונא חמוצות, אז הוא מקלף וטועם ומחליט מי מקבל את איזו. זה הפינוק הכי פינוקי מבחינתי.
וזה לא משנה את העובדה שהקלמנטינות שטעמתי בינתים השנה חסרות טעם. כאילו שהן מדוללות.