לשעברניקית
New member
פונדקאית לשעבר
היי בננות ערב טוב וחג אורים שמח לכולן (וכולם)
רציתי לשתף את החויה שלי של אחרי הפונדקאות. (עברה שנה וטיפלה) ולצערי קשה לי נורא עדיין להעביר את הסיום שהיה לי.
עשינו את הפונדקאות דרך מרכז בארף שאני לא מעונינת לפרסם את שמו
במהלך ההריון הכל היה דיי בסדר ורגיל. ואז הגענו לקראת הלידה (קייסרית) הרופא הורה על מנוחה מלאה, הבעיה החלה כשהייתי חייבת עזרה עם בנותיי וביתי עקב העובדה שהרופא שיי הורה על שמירת הריון אבל לא הצהיר עליה במכתב רשמי להורים המיועדים.
התחילו התקטנויות מצידם ונסיונות להתחמק מהעובדה שאני אמורה לנהל איכשהו בית מתפקד ולא יכולה. פיזית.
וכמובן הייתי חייבת לנהל בית אז ניהלתי, גדילת העובר הואטה ונעצרה, אז הרופא החליט על קייסרי מוקדם מהצפוי.
נכנסתי לחדר ניתוח, יצאתי ממנו מטושטשת מאוד, כשהעבירו אותי להתאוששות פגשתי את המיועדת והיא הייתה מרוגשת, זה לקח שעה של התאוששות ואז העבירו אותי למחלקה, בדרך פגשתי את המחכים, המיועדת ובעלה, מהמשרד תיווך, בן זוגי והוריה נדמה לי, וזהו. מאז ועד שלושה ימים אחרי לא ראיתי אותה, את האם המיועדת.
הגעתי לחדרי, עם בן זוגי שהשתדל מאוד להישאר לצידי כמה שרק יכל למרות העבודה והילדים. אמי נשארה עימי טיפה והייתה גם כן חייבת ללכת. ונשארתי פשוט לבד. הכי לבד מעולם.
האם המיועדת לא הגיעה לבקרני, לא ראיתי פרח מכיוונה. הדבר היחיד שהעיד שהיא חיה אי שם היה ההודעות שהיא הואילה להגיב עליהן.
הביקור שלה הגיע אחרי שלושה ימים, כשהעלתי את שאלת הכסף שעוד לא עבר לחשבון (שלא כקבוע בחוזה לאחר 48 שעות מהלידה) הבנתי שאין שום ענינים אישיים ביננו ושהייתי סך הכל כלי, אז החלטתי להתמקד בכלי שאני ולדרוש את כספי. ואז הואילה האם הטריה להגיע לבקרני.
עדיין פרח לא ראיתי. ( לא קטנונית, אבל האישה פאקינג ילדה לך תינוקת, לא מגיע זר קטנטן של 20₪? בלון ב5₪? משהו?)
ורצה לה במהירות לאחר עשר דקות שבהן הרגישה שמילאה את חובתה.
פגועה קשות. ולצערי זה לא נגמר בזה.
הגעתי לביתי כמובן החיים ממשיכים כרגיל, והאם מידי פעם כשמדברות מעדכנת שיש לה מתנה בשבילי ותקפוץ לכשייצא, קפצה אלינו הביתה (לאחר שלושה חודשים) התינוקת הייתה מתוקונת ממש, הרגשתי סיפוק עדיין קצת כאב ההתעלמות.
הייתה בריתה כמובן, הגעתי, הרגשתי כמו אויר התביישתי ככ, נשארתי לשבת על יד האטרקציה שהכינו לילדים וליד הליצנית, ישבתי חצי שעה וחתכתי הביתה, הצטערתי שהלכתי.
הגיע לי מכתב מביטוח לאומי לפיו אני חייבת להם 18,000 שח עבור דמי מזונות ששולמו לי ולא הגיעו לי עקב הכנסות גבוהות(מהפונדקאות). הגשתי את המכתב לעורך הדין של הזוג ומפה התחלתי להרגיש כאילו אני כבר מעיקה, העורך דין התחיל לדבר כבר לא יפה ולהתעצבן (התקשרתי פעם בשבוע לברר מה זז).
שילמו כמובן. רק שהרגשתי כמו גנבת מהתהליך.
לאחר עניין הכסף לביטוח הלאומי שמתי לב שההורים המיועדים מחקו אותי מהפייסבוק, שניהם.
אז כן ״הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת״ זה בדיוק התיאור שלי לכל זה.
היה יום הולדת לתינוקת לא מזמן, האמת כאב לי כשלא קיבלתי אפילו הודעה.
לא כתבתי כדי שתשפטו לכאן או לכאן, פשוט רציתי להוריד מהלב.
שיהיה לנו חג אורים שמח ומתוק כסופגניה.
היי בננות ערב טוב וחג אורים שמח לכולן (וכולם)
רציתי לשתף את החויה שלי של אחרי הפונדקאות. (עברה שנה וטיפלה) ולצערי קשה לי נורא עדיין להעביר את הסיום שהיה לי.
עשינו את הפונדקאות דרך מרכז בארף שאני לא מעונינת לפרסם את שמו
במהלך ההריון הכל היה דיי בסדר ורגיל. ואז הגענו לקראת הלידה (קייסרית) הרופא הורה על מנוחה מלאה, הבעיה החלה כשהייתי חייבת עזרה עם בנותיי וביתי עקב העובדה שהרופא שיי הורה על שמירת הריון אבל לא הצהיר עליה במכתב רשמי להורים המיועדים.
התחילו התקטנויות מצידם ונסיונות להתחמק מהעובדה שאני אמורה לנהל איכשהו בית מתפקד ולא יכולה. פיזית.
וכמובן הייתי חייבת לנהל בית אז ניהלתי, גדילת העובר הואטה ונעצרה, אז הרופא החליט על קייסרי מוקדם מהצפוי.
נכנסתי לחדר ניתוח, יצאתי ממנו מטושטשת מאוד, כשהעבירו אותי להתאוששות פגשתי את המיועדת והיא הייתה מרוגשת, זה לקח שעה של התאוששות ואז העבירו אותי למחלקה, בדרך פגשתי את המחכים, המיועדת ובעלה, מהמשרד תיווך, בן זוגי והוריה נדמה לי, וזהו. מאז ועד שלושה ימים אחרי לא ראיתי אותה, את האם המיועדת.
הגעתי לחדרי, עם בן זוגי שהשתדל מאוד להישאר לצידי כמה שרק יכל למרות העבודה והילדים. אמי נשארה עימי טיפה והייתה גם כן חייבת ללכת. ונשארתי פשוט לבד. הכי לבד מעולם.
האם המיועדת לא הגיעה לבקרני, לא ראיתי פרח מכיוונה. הדבר היחיד שהעיד שהיא חיה אי שם היה ההודעות שהיא הואילה להגיב עליהן.
הביקור שלה הגיע אחרי שלושה ימים, כשהעלתי את שאלת הכסף שעוד לא עבר לחשבון (שלא כקבוע בחוזה לאחר 48 שעות מהלידה) הבנתי שאין שום ענינים אישיים ביננו ושהייתי סך הכל כלי, אז החלטתי להתמקד בכלי שאני ולדרוש את כספי. ואז הואילה האם הטריה להגיע לבקרני.
עדיין פרח לא ראיתי. ( לא קטנונית, אבל האישה פאקינג ילדה לך תינוקת, לא מגיע זר קטנטן של 20₪? בלון ב5₪? משהו?)
ורצה לה במהירות לאחר עשר דקות שבהן הרגישה שמילאה את חובתה.
פגועה קשות. ולצערי זה לא נגמר בזה.
הגעתי לביתי כמובן החיים ממשיכים כרגיל, והאם מידי פעם כשמדברות מעדכנת שיש לה מתנה בשבילי ותקפוץ לכשייצא, קפצה אלינו הביתה (לאחר שלושה חודשים) התינוקת הייתה מתוקונת ממש, הרגשתי סיפוק עדיין קצת כאב ההתעלמות.
הייתה בריתה כמובן, הגעתי, הרגשתי כמו אויר התביישתי ככ, נשארתי לשבת על יד האטרקציה שהכינו לילדים וליד הליצנית, ישבתי חצי שעה וחתכתי הביתה, הצטערתי שהלכתי.
הגיע לי מכתב מביטוח לאומי לפיו אני חייבת להם 18,000 שח עבור דמי מזונות ששולמו לי ולא הגיעו לי עקב הכנסות גבוהות(מהפונדקאות). הגשתי את המכתב לעורך הדין של הזוג ומפה התחלתי להרגיש כאילו אני כבר מעיקה, העורך דין התחיל לדבר כבר לא יפה ולהתעצבן (התקשרתי פעם בשבוע לברר מה זז).
שילמו כמובן. רק שהרגשתי כמו גנבת מהתהליך.
לאחר עניין הכסף לביטוח הלאומי שמתי לב שההורים המיועדים מחקו אותי מהפייסבוק, שניהם.
אז כן ״הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת״ זה בדיוק התיאור שלי לכל זה.
היה יום הולדת לתינוקת לא מזמן, האמת כאב לי כשלא קיבלתי אפילו הודעה.
לא כתבתי כדי שתשפטו לכאן או לכאן, פשוט רציתי להוריד מהלב.
שיהיה לנו חג אורים שמח ומתוק כסופגניה.
