פולניות או מרוקאיות ויעל בר זהר ../images/Emo68.gif
ההייייי! מחוברים חזרה! חצי חג חיכיתי לרגע הזה אני לא יכולה שלא לחלוק את התמכרותי האדירה לסדרה הזאת. שי גולדן, שבדרך כלל אין לי כוח לקרוא את הרוע שלו, הרג אותי מצחוק הפעם עם הקטע עם "לאישה" והכתבה על יעל בר זהר. התגלגלתי מצחוק וכל כך נהנתי מההתמקדות אכזרית שלו בתחת ובציצים שלה. זה היה מתריס ומעולה. נשים חייבות להבין שכשהן מצטלמות בפוזות כאלה, גברים יאוננו על תמונותיהן. (לטוב ולרע). אהבתי את הישירות. סצנה חזקה שאלון עידן (עורך העיר תל אביב) כבר הספיק לעבור אותה ולכתוב עליה בטור שלו - הוא תיאר איך הוא צופה ביעל בר זהר מתראיינת בטלוויזיה ולא שומע כלום, אלא מתמקד בחזה שלה שאי אפשר להתעלם ממנו.
והיחסים גולדן לבין אישתו מדהימים. כמה דיבורים ובלי צעקות, בלי ריבים. לכל שאר הדמויות בסדרה יש כל כך הרבה בלגן ורעש - בבית, מסביבם, בתוך הראש שלהם, בלב. אצל שי גולדן הכל שלו, שקט ורגוע. הכל בשקט, בדיבורים בנעם. מדהים
רן שריג באופן כללי קורע אותי מצחוק ובפרק האחרון - בשיחה עם נירו על פולניות או מרוקאיות., צחקתי בקול רם. "כוסית זאת עבודה"! גאון. שוביניזם קשה, עמוק ומושרש שאני לא יכולה שלא לצחוק ממנו. לא מוסרי, אני יודעת, אבל מה לעשות, מצחיק.
ומעבר לפרק ה"סמרטוט-מן" הגאוני, היה פרק בו הוא נתן נאום על כל התל אביביות שהתאמנו על חתולים וכשהילדים נולדו החתולים עברו לאימוץ. הבן אדם גאון.
והדבר היחיד הטוב בדודו בוסי הפטתי והעילג (ודווקא קראתי ספרים שלו) הוא ערן סבג.
את היחסים בין ישי היזם וחברתו אני נורא אוהבת, אבל הם לא היו הפרק אז אפסיק כאן את החפירה
ההייייי! מחוברים חזרה! חצי חג חיכיתי לרגע הזה אני לא יכולה שלא לחלוק את התמכרותי האדירה לסדרה הזאת. שי גולדן, שבדרך כלל אין לי כוח לקרוא את הרוע שלו, הרג אותי מצחוק הפעם עם הקטע עם "לאישה" והכתבה על יעל בר זהר. התגלגלתי מצחוק וכל כך נהנתי מההתמקדות אכזרית שלו בתחת ובציצים שלה. זה היה מתריס ומעולה. נשים חייבות להבין שכשהן מצטלמות בפוזות כאלה, גברים יאוננו על תמונותיהן. (לטוב ולרע). אהבתי את הישירות. סצנה חזקה שאלון עידן (עורך העיר תל אביב) כבר הספיק לעבור אותה ולכתוב עליה בטור שלו - הוא תיאר איך הוא צופה ביעל בר זהר מתראיינת בטלוויזיה ולא שומע כלום, אלא מתמקד בחזה שלה שאי אפשר להתעלם ממנו.
מחכה בקוצר רוח לפרק של הערב