פוליקר...
רוצים לשמוע משהו? ואני ממש רציני לגביו: לפני כמה ימים נכנסתי למקלחת ושמתי את פוליקר בווליום כדי שאוכל לשיר איתו שם
, כשחזרתי, ראיתי את האחיינית שלי (דניאל) יושבת על המיטה ואפשר היה לראות שהיא ממש מקשיבה למילים ושפוליקר עושה לה משהו. זה מוזר, היא ילדה קטנה, אבל בכל זאת אפשר היה לראות שהוא עניין אותה. אתמול הייתי ברמלה אצל אמא וסבתא. לי יש שם יחידת דיור קטנה כזו (הזולה שלנו) שיש בה סלון ומטבח וגם מקלחת. יצאתי מהזולה שלי והלכתי רגע לראות מה עם סבתא, וכשחזרתי, ראיתי את אמא שלי עומדת בכניסה של הזולה שלי, עם הגב אלי, ולא זזה. היא נשענה כזה על המשקוף, ועשנה סיגריה. ברקע היה את שיר מס' 3 בדיסק הילד שבך. שתבינו, אמא שלי לא יכולה דקה אחת לנוח או לא לדבר ולהתרגז גם ופתאום עם המנגינה והמילים של פוליקר, ראיתי אותה כאילו מתנתקת מהעולם לכמה דק'... זה עשה לי משהו. כנראה (טוב לא כנראה- בטוח) הקול והלחן של יודה חודרים עמוק אל תוך הרגש ואם באמת מקשיבים לו הוא חודר לכל נפש. אמא שלי תמיד אמרה לי שפוליקר הוא זמר דיכאון ואיך אני שומע את הדיכי הזה- ופתאום אני מציץ ורואה אותה שומעת את פוליקר דרך הזולה שלי. בשיא הווליום. לי היה היום "יום פוליקר" שכזה, כל היום שמעתי את הדיסק "הילד שבך" (את הראשון) ולמרות שזה היה לי יום יפה ומאושר, מצאתי את עצמי לא פעם כמעט בוכה איכשהו. רינה שלחה לי סרט "בגלל המלחמה ההיא" ופוליקר אומר שם שבבית אבא שלו היה שומע מוזיקת דיכאון. הוא טען שאי אפשר היה לברוח מזה. כך גם עם יודה שלנו לדעתי, אי אפשר לברוח מהעצבות הזו בשירים שלו, אפילו בדיסק קצבי כזה כמו הילד שבך, אפשר להיעצב בקלות... שיהיה שבוע טוב לכולם
רוצים לשמוע משהו? ואני ממש רציני לגביו: לפני כמה ימים נכנסתי למקלחת ושמתי את פוליקר בווליום כדי שאוכל לשיר איתו שם
, כשחזרתי, ראיתי את האחיינית שלי (דניאל) יושבת על המיטה ואפשר היה לראות שהיא ממש מקשיבה למילים ושפוליקר עושה לה משהו. זה מוזר, היא ילדה קטנה, אבל בכל זאת אפשר היה לראות שהוא עניין אותה. אתמול הייתי ברמלה אצל אמא וסבתא. לי יש שם יחידת דיור קטנה כזו (הזולה שלנו) שיש בה סלון ומטבח וגם מקלחת. יצאתי מהזולה שלי והלכתי רגע לראות מה עם סבתא, וכשחזרתי, ראיתי את אמא שלי עומדת בכניסה של הזולה שלי, עם הגב אלי, ולא זזה. היא נשענה כזה על המשקוף, ועשנה סיגריה. ברקע היה את שיר מס' 3 בדיסק הילד שבך. שתבינו, אמא שלי לא יכולה דקה אחת לנוח או לא לדבר ולהתרגז גם ופתאום עם המנגינה והמילים של פוליקר, ראיתי אותה כאילו מתנתקת מהעולם לכמה דק'... זה עשה לי משהו. כנראה (טוב לא כנראה- בטוח) הקול והלחן של יודה חודרים עמוק אל תוך הרגש ואם באמת מקשיבים לו הוא חודר לכל נפש. אמא שלי תמיד אמרה לי שפוליקר הוא זמר דיכאון ואיך אני שומע את הדיכי הזה- ופתאום אני מציץ ורואה אותה שומעת את פוליקר דרך הזולה שלי. בשיא הווליום. לי היה היום "יום פוליקר" שכזה, כל היום שמעתי את הדיסק "הילד שבך" (את הראשון) ולמרות שזה היה לי יום יפה ומאושר, מצאתי את עצמי לא פעם כמעט בוכה איכשהו. רינה שלחה לי סרט "בגלל המלחמה ההיא" ופוליקר אומר שם שבבית אבא שלו היה שומע מוזיקת דיכאון. הוא טען שאי אפשר היה לברוח מזה. כך גם עם יודה שלנו לדעתי, אי אפשר לברוח מהעצבות הזו בשירים שלו, אפילו בדיסק קצבי כזה כמו הילד שבך, אפשר להיעצב בקלות... שיהיה שבוע טוב לכולם