פוחד שלא נחזור

[אמא1]

פוחד שלא נחזור

נדב בן 3.5 מעולם לא נשאר לילה אצל סבתא או דודה. תמיד יחד איתנו. בלילה ישן איתנו. לאחרונה התחיל עם פחד שאני לא מוצאת לו הסבר. בעלי לפעמים עובד גם לילות וכשהוא הולך לעבודה, נדבי שואל אותו מליון פעם "אתה בטוח שאתה תחזור? אתה מבטיח?" לאחר שהוא הולך נדב בוכה ומבקש להתקשר אליו. לפעמים נשאר ער עד מאוחר (1 לפנות בוקר) או שמתעורר לסרוגין ומבקש שוב ושוב להתקשר ולדבר איתו. בגן הסיפור שונה. כשבעלי לוקח אותו לגן נדב רץ לתוך הכתה ונפרד בקלות. וכשאני לוקחת אותו לגן הוא שוב שואל אם אני מבטיחה לחזור ובוכה בכי קורע לב. מה קורה לו?

 

[אמא של ירין]

הכל בסדר לדעתי

זה שלב שהם עוברים , המצב במדינה וזה שהם מעורבים לא עוזר להם כל כך מצד שני הם לא חיים בוואקום , הפרידה מאבא יותר קלה גם לירין

 

[לאה_מ]

קשיים בפרידה, חששות (וגעגועים)

גוברים בתקופות מתוחות יותר. אני לא יודעת עד כמה ילדינו - ככלל וכפרטים - מודעים למה שמתרחש במדינה, אבל מה שבטוח הוא - כמה שלא ננסה לגונן עליהם ונמעט לחשוף אותם לדיווחים בטלויזיה ובעתונות - לא יתכן שהם לא יהיו מודעים למצב - זה בכל מקום, זה בגנים שלהם, במחסומים בכבישים, בהתנהגות שלנו, בדיבורים שלנו, בהמנעות שלנו מללכת למקומות מסויימים וכו´. אני בטוחה שההתמודדות עם הלחץ הזה לא פשוטה גם עבורם. לפעמים בתוך הקלחת שלנו קצת קשה לנו לראות את זה מהצד שלהם. יכול להיות שהחששות של נדב מכך שאבא לא יחזור נובעים מכך שהוא נחשף לאפשרות הזו (או הבין אותה בעצמו). לגבי הקשיים בפרידה בגן - הרבה הורים חווים הבדל בין האופן שהילד נפרד מאחד מהם לבין האופי שהוא נפרד מההורה השני. אני לא הצלחתי לשים את האצבע בדיוק על מה שגורם לזה, אבל זה משהו במה שההורים משדרים לילד. אולי משהו שגם אצל ההורים הוא לא ממש מודע. אני חושבת שאת צריכה לנסות לבדוק מה ההבדל בין הפרידה של נדב מאבא שלו והפרידה שלו ממך. לא בטוח שגם אם תמפי בדיוק את הפרידות, הטקסים, השגרה, התחושות של כל אחד מכם וכו´, תמצאי את הנוסחה לפרידות קלות יותר. (אולי הפתרון הוא להשתדל שאבא יביא אותו בבוקר לגן?).

 

[אפרת_ח]

רעיון לניסיון

אולי כדאי להפסיק לראות/לשמוע/לקרוא חדשות כשהוא נוכח? היום החדשות מלאות סיפורים על אנשים שהולכים ולא חוזרים

כך שהפחדים שלו מציאותיים

 

[אמא1]

אנחנו לא רואים חדשות לידו

וכשיש פיגוע אנחנו מתעדכנים באינטרנט אם הוא בסביבתנו. אבל יכול להיות בהחלט שהוא סופג את זה מהסביבה ומהגן כמו שלאה משערת. אצלי בצהרון שמתי לב למשחק חדש "מחבלים באים" מובן שאני לא מרשה לשחק במשחק הזה. תודה, אירית

 

[לאה_מ]

את לא מרשה לשחק במשחק הזה

ואני מסכימה איתך שזה נשמע מורבידי לחלוטין, אבל אולי הילדים זקוקים לפריקת מתחים בצורה כזו? אם זה לא היה קיים במודעות שלהם, בסביבה שלהם, במציאות שבה הם חיים (לצערנו), אני מניחה שהם לא היו מעלים משחק כזה בדעתם. אולי דוקא המשחק הזה מאפשר להם לפרוק קצת מתח... ולגבי הספיגה - ממש לא צריך דוקא לפתוח טלויזיה או רדיו ליד הילדים כדי שהם יספגו. לצערנו, זה "באוויר"...

 

[אמא1]

אפרופו "מהאויר" - טלויזיה בגן!

היום לצערנו היה פיגוע. הגעתי לאחד הגנים שבהם אני מלמדת וחשכו עיניי. הטלויזיה דלקה, הילדים אכלו וראו את הפיגוע, ואחד הילדים אמר לי "אירית היה פיגוע". אמרתי לגננת בזעזוע "הם רואים את הפיגוע?" (מדובר בילדים בגילאי 3) ואז היא סובבה את הטלויזיה. לגבי המשחק של "מחבלים באים" את צודקת שהילדים צריכים לפרוק - אלה שמודעים לנושא ופוחדים. אבל לצהרון מגיעים ילדים מכל מיני גנים ולא כולם חשופים לסכנות האלה. אני מגנה עליהם, ומשאירה אותם עוד קצת בעולמם התמים.

 

[לאה_מ]

../images/Emo4.gif