פוחדת להיות לבד

[ממצמצת]

פוחדת להיות לבד

אני מתחילה להיות מודעת לעובדה שיש לי בעיה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות לבד, בלי בן זוג. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי במערכת יחסים. גם כשסיימתי מערכת יחסים לא חיכיתי יום ונכנסתי למערכת יחסים חדשה.(באמת לא חיכיתי יום). אני חוששת שאני פשוט לא מסוגלת להיות בלי בן זוג. אני כל כך פוחדת להיות לבד. אני לא מבינה למה?

 

[nutmeg]

ואת רוצה להבין למה?

או שיותר דחוף לך להשיג בן זוג? כי בשביל להבין למה, כדאי ללכת לטיפול ורצוי כשאין בן זוג כדי שהתכנים יעלו בטיפול במקביל לרכישת מיומנויות התמודדות כשאת לבד. אם זה נראה לך בלתי נסבל, ויהיה לך בן זוג חדש - השאלה היא אם תטפלי בבעייה כאשר היא לכאורה אינה קיימת או ´רדומה´. בחירה שלך.

 

[ממצמצת]

אני חושבת...

שיש בי צורך להרגיש נאהבת כל הזמן. להרגיש שיש מישהו שאכפת לו ודואג לי. אבל בעצם כל אחד רוצה להרגיש נאהב. אני חושבת שאצלי זה במידה מופרזת. אולי בגלל הקשר הקר שלי עם הוריי.

 

[nutmeg]

והרי לך סיבה

מדוע לא מספיק לדעת "למה" את כך וכך... נו - נניח שזה בגלל היחס הקר של הוריך, או בגלל שאת תלותית, או בגלל מה שלא יהיה... לדעת את הסיבה זה לא מספיק. אם רוצים לשנות, צריך לעשות עוד משהו. השאלה היא לא "למה אני כזו" אלא האם את רוצה להיות אחרת (והאם את מוכנה לשלם את מחיר השינוי). רמז: אין ארוחות חינם.

 

[d u c k y]

אפשר לדעת

בת כמה את וכמה מערכות חווית? ואם גם אפשר את המתכון של לא השאר לבד?

 

[ממצמצת]

לשאלתך

חוויתי שלוש מערכות יחסים, שלושתן היו מאד רציניות וללא הפסקה בין מערכת יחסים אחת לשניה. אני בת 18. כל מי שמכיר אותי יודע שמאז ומתמיד הייתי מאוהבת באהבה. אולי ראיתי יותר מידי סרטים בחיי, וכמו כל אחד חלמתי שלי יהיה את מה שיש להם. העניין הוא שאני מרגישה כל כך תלויה. כאילו אני לא אוכל להמשיך את חיי בלי אף אחד, כאילו אם אני אאבד את בן הזוג שלי לא יהיה לו תחליף. אני לא יודעת כנראה משהו דפוק אצלי. ודרך אגב בעניין הגיל, כן אני רק בת 18, אבל דווקא בגלל היותי צעירה אני אמורה להרגיש שכל החיים פרושים לפני.

 

[d u c k y]

קשה לי לעזור לך, אבל

אני רוצה לנסות. גם אני צעירה וחוויתי מערכת יחסים אחת ארוכה מאד בחיי, וזהו. לא רציתי לחשוב על הרגע שזה יגמר, גם בגלל שאהבתי וגם בגלל הפחד להיות לבד, שהלך והתעצם כי אימי בדיוק עברה לחו"ל. אבל זה נגמר. ואני לא אומר שהיתה שנה קלה, בכלל לא, אבל עולמי לא חרב עליי. והנה אני, שנה אחרי, חיה ובועטת, אמנם נורא רוצה כבר אהבה נוספת, אבל יודעת שאני יכולה לבד. רכשתי המון חברים חדשים, גיליתי כוחות שלא ידעתי שיש ופיתחתי בגרות ועצמאות. בכלל המון שינויים עברתי בשנתיים האחרונות, אבל זה לא קשור... לעיניינו, אני מקווה שעוד תחווי ותאהבי ותהיי עם בן זוגך הנוכחי ככל שתרצי, אבל זכרי שתמיד אפשר גם לבד. ובעצם אתה אף פעם לא לבד: תמיד יש מישהו, ואם במקרה שלך הורים לא עוזרים אז אחים, חברים וכ´ו... אל תפחדי מהפחד, כמו שאבי נוהג לומר...

 

[nutmeg]

עוד משהו חשוב ששכחתי

הוא - שטוב ששמת לב ומיקדת את זה שקיימת בכלל בעייה. כלומר, את רואה את זה כבעייה ובעצם היית רוצה לחיות את חייך ללא כניעה לפחד הזה... אם הבנתי נכון. שליש מהעבודה כבר עשית. השליש השני קשור להבנות, שלפחות לחלקן את מודעת, והשליש השלישי (הקשה מכל) קשור לשינוי.

 

[אוֹרן]

אמ.. בעיה?

אולי קו המחשבה שלי הוא שונה משלך, אבל אני לא רואה בזה בעיה. גם לי קשה להיות לבד והיתה תקופה שהייתי מוצא אפילו סתם כאלה שהרגע פגשתי ומבלה איתן את הלילה, רק כדי לא להיות לבד. אני לא זוכר תקופות שהייתי לבד ותמיד מצאתי לי מישהי. לא תמיד היתה זאת מישהי שבהכרח היו לי רגשות כלפיה. זה נורא טבעי לא לרצות להיות לבד, ובטח שאחרי מערכת יחסים הרבה יותר קשה, ותמיד יש את המחשבות של אולי לא נמצא מישהו טוב כמוהו, או כמה זמן יקח עד שאמצא את האחד הנכון. נכון שאצל כל אחד זה שונה, הצורך להיות נאהב. לאחד זה פחות מפריע, לשני יותר, אבל בשורה התחתונה, צריך לקחת את הכל בפרופורציות ולזכור שלא תמיד בחיים הכל יגיע בקלות, ושצריך לעבוד קשה בשביל להשיג דברים שאנחנו רוצים, וצריך ללמוד לקבל את זה שלא הכל נקבל, גם אם ממש נרצה ונתאמץ. אני מאמין שאת עוד תמצאי את האנשים שיהיו שם בשבילך, ומאמין שלא תהיי לבד לתקופה ארוכה, ותמיד תזכרי שזה בסדר גמור לרצות להיות נאהבים, רק שצריך לתת לחיים את הזמן שלהם ולא תמיד לפתח כאלה ציפיות בשמיים, שיגרמו לך אחר כך לנפילות גדולות.

 

[nutmeg]

הגדרת הבעייה

היא בעיני המתלונן. זה שנבוא ונגיד לה: תשמעי, אף אחד לא אוהב להיות לבד... צריך לקחת דברים בפרופורציה... צריך ללמוד לקבל ככה ולקבל אחרת... כל זה לא ממש עוזר למי שמביע תלונה. מה צריך כולנו יודעים - הבעייה היא ביישום. היא מרגישה שיש משהו לא בסדר שהיתה רוצה לברר ולשנות. מה רע? יכול להיות שאחרי הבירור וההבנות שתגיע אליהן עדיין לא ממש תאהב להיות לבד אבל אז היא תהיה במקום אחר, יותר בוגר, יותר מכירה את עצמה על מגבלותיה ויתרונותיה, ויותר יכולה להחליט בלב שלם על הלבד שלה או הביחד.

 

[maayan15]

אוקיי...אז ככה...

"הכרה בבעיה הא חצי הדרך לפיתרון" (אני ממש אוהבת לדבר בסיסמאות...) אז לפחות הודת בפני עצמך שיש לך בעיה!, עכשיו השאלה היא מה עושים עם זה?! אז ככה, פשוט לא נכנסים למערכת יחסים..לא משנה כמה את רוצה וכמה זה קשה, פשוט אל תכנסי לאחת!....לפחות כמה חודשים..ואז תמצאי מישהו חדש, שתרגישי שאת מוכנה לזה...

 

[ל יב י]

רוצה לדעת באמת למה?

אז תישארי קצת לבד. תשבי עם עצמך, תביטי לעצמך בתוך הלב, בתוך הנשמה, בתור הרגשות המתעוררים ואז תשאלי למה. אני די בטוחה שתקבלי תשובה אם תהיי מספיק כנה עם עצמך.