פה ושם ט

[coral37]

פה ושם ט

זה משקיט את הנפש,גורם קצת לחוסר וודאות מעודדת. אני מתחילה לחשוב שלא נועדתי לשיפור. רוצה להפסיק לפגוע בעצמי כשהכל מרגיש חסר תקווה. פעם הסתפקתי באכזבה. איך הכל נהיה רקוב.

 

[levshavur]

קורל

שלום לך
אני קוראת המון ייאוש בהודעה שלך.
רוצה לשתף קצת במה שעובר עלייך ולמה בעצם את מרגישה ייאוש כול כך חזק?
אני מאמינה בכול ליבי שכול אדם יכול להשתפר ולהתקדם, יש אנשים שמסוגלים יותר, ויש כאלה שפחות, אבל כול אחד יכול להזיז משהו לכיוון החיובי.
לגבי פגיעה עצמית: אני זוכרת עד כמה הדחפים האלה היו לי חזקים, ועד כמה האמנתי שאני לעולם לא אוכל להפסיק לעשות את זה...אבל עם הזמן ועם הטיפול, למדתי איך לפנות לאחרים לבקש עזרה, למדתי איך לדבר על מה שמציק לי.
מעבר לכך קיימים 'טיפים' מעשיים איך להתמודד עם פגיעה עצמית, אכתוב לך מסר בקשר לזה...
לבשה.

 

[coral37]

 

[סינקדוכה]

היי קורל,

נראה לי שכבר מההודעה הקצרה הזו אני מתחילה לחשוב שנועדת לשיפור.
את רוצה להפסיק לפגוע בעצמך, והרצון הוא תחנה כל כך חשובה בתהליך הזה.
את לא מסתפקת באכזבה (ואפשר גם לקרוא את זה במובן ההרסני, אני מבינה, אבל גם אפשר לרתום את המשפט הזה לכוחות תזוזה).

את אומרת משקיט את הנפש ובאותה נשימה גם מביא לחוסר וודאות שמעודד.
אני מאוד מזדהה עם זה. מצד אחד ההשתקה וההשקטה של הנפש מרגיעות,
מצד שני הפרת הסטטוס קוו נותנת תחושה של תנועה.
האתגר הלא פשוט הוא להשקיט את החלקים המכאיבים ולהפר את הסטטוס קוו לכיוון הבריא... לרתום את אותם כוחות הרסניים, שיש בהם כל כך הרבה כוח, לכאלו שיוכלו לקדם.
יש לך עם מי להיות בתהליך הזה?

 

[coral37]

סינקדוכה היי

היי, כרגע אין לי תהליך, ואני די ניתקתי את עצמי מכל דבר שיכל לעזור לי.. ככה שנשאר לי לסמוך בעיקר על עצמי, זה מקסים אני מניחה. אני רגילה לאכזב את עצמי.
אני מסכימה אתך על הכל, והמון תודה על התגובה. אני פשוט לא מצליחה לשים את הנקודה מאיפה הכל נהיה גרועה יותר, היה שלב שבאמת האמנתי בעצמי, והיה שקט כל כך יפה וכל כך פחדתי שזה יהיה זמני.
אני לא יודעת לאחרונה פשוט כל דבר נראה לי מדרדר אותי יותר. אני תוהה אם לשים לזה רגל או ללחוץ לזה את היד. ואז יהיה סוג של שלום הדדי, לכל דבר מקום משל עצמו אצלי בפנים.
ואז אולי יהיה בסדר, לא חייב שיהיה טוב. באמת שאני אסתפק בבסדר.

 

[סינקדוכה]

קורל,

נראה לי שלקבל את הכאב וההתדרדרות מוריד את הבעיה של לכאוב את קיומם,
אבל לא מבטל את קיומם.
"רע לי אבל זה בסדר שרע לי" זו הונאה עצמית (שאני מכירה קרוב).
קשה לשים לזה רגל, זה חלק ממך. נראה לי שלנסות להרוס את זה מביא אותך בסוף לנסות להרוס את עצמך.
אולי המשפט הנשאף הוא "רע לי, וזה לא בסדר שרע לי, אבל אני יכולה לזה". אני אישית מסתייעת במטפלת שמזכירה לי לפרקים כל אחד מהחלקים במשפט הזה, שלפעמים בורחים לי מהתודעה.
מה את חושבת על טיפול? אני נאחזת בכרגע שכתבת, ותוהה האם מדובר בכרגע של עוד מעט יהיה, או כרגע של היה ולא עוד...