פגישת מחזור

[Mלכת השלג]

פגישת מחזור

22 שנים חלפו מאז סיימתי את התיכון וסגרתי מאחורי את הדלת בלי להסתכל לאחור.
אני מניחה שאני לא היחידה עם חוויות קשות מתקופת בית הספר, ואין לי מושג איך איך אחרים מתמודדים. אני הדחקתי את התקופה ההיא לחלק נידח של המוח ולא חזרתי לעסוק בה שוב.
ועכשיו, פגישת מחזור. אני צריכה להחליט אם אני באה ואין לי מושג מה להחליט.
אני מפחדת, בעיקר. ודווקא לא מהחשש איך אתפס בעיני אחרים. סימני הגיל לא מטרידים אותי יותר מדי, גם עם המשקל שעלה קצת מאז התיכון

אני בסדר. וכבר לא כל כך מפריע לי להסביר בפעם ה-10000 למה אני לא עוסקת במקצוע בו השקעתי שנים ארוכות.
אני מפחדת להרגיש שוב בת 16, אתם מבינים? מפחדת לעמוד שם והכל יחזור. המבוכה, הסרבול, השונות, הבדידות, הלעג, חוסר השייכות. מפחדת שכל הדרך שעשיתי תהפוך להיות חסרת משמעות מול אותם אנשים שאני זוכרת רק במעורפל וכבר לא מקשרת שמות לפנים, אבל החוויות מהתקופה איתם נצרבו בי והן חלק ממה שאני היום. החלק המדכא,
המחליש, זה שצועק לי שוב ושוב שאני לא מספיק טובה כדי להיות חלק מהם, כדי להסתובב סתם על פני הכדור הזה ולנשום את האוויר שכולם נושמים.
ואפילו לא הספקתי לדבר על כך עם המטפלת בפגישה, כי היו לי דברים יותר חשובים. רק ליד הדלת הזכרתי את זה בשני משפטים והיא אמרה לי שעצם העובדה שהעליתי זאת מראה שאני לא לגמרי נגד, שיש בי חלק שכן רוצה ללכת. היא צודקת, כמובן. ואני לא יודעת למה. אני לא עד כדי כך סקרנית לראות מה קורה עם כולם, אני לא תמימה מספיק לקוות לחוויה מתקנת.
אין לי מושג למה אני רוצה ללכת, אבל אני יודעת היטב למה אני לא רוצה.

אם למישהו יש תובנות, אשמח מאוד לשמוע.

 

[נעמי טאובר]

פגישת מחזור

שלום לך מלכת השלג
אכן פגישת מחזור עשויה לעורר רגשות חזקים אצל רובנו, ואף נתנה חומר לכמה סרטים... היא מעוררת את הרגשות והמחשבות לגבי הזמן שעובר, לטוב ולרע, ולגבי דמותנו בעיני אחרים, לגבי התהליך שעברנו.
את צודקת חלקית בחשש שנוכחות בני הכיתה תציף חוויות מהעבר, כי כך הזיכרון עובד- אסוציאטיבית. מאידך- זה שהנושא לא היה מעיק עד כדי שנזכרת לספר עליו רק ליד הדלת- מעיד שאת לא כל כך פוחדת, ושאת מעוגנת היטב וחזק בחייך הנוכחיים, הטובים הרבה יותר, ובחוויה של הרבה יותר שלמות עם עצמך.
מכיוון שכך- אולי בעצם יש בך תקווה ל"מפגש נצחון"? להיראות בעיני אותם אנשים שהיו פעם מאיימים- כשאת חזקה, שלמה עם עצמך ועם מה שבנית בחיים, כמו שאת עכשיו?
אולי יהיה לך מעניין לראות בעיניך הנוכחיות את הדמויות מהעבר בלי אותה הילה של שייכות, עליונות או הפחדה שייחסת להם? לראות אותם בפרופורציות מציאותיות יותר, כפי שאת יכולה כעת?
ייתכן שלרגע יהיה לך איזה "פלאש-בק" של בת השש עשרה שהיית, את יכולה לחבק אותה באהבה כעת? זה יכול להיות שמח...
לאור קריאת דבריך החכמים והנוגעים כאן בפורום זה זמן לא מעט- נראה לי שאת מכירה את עצמך ומדברת עם רגשותיך כל כך טוב, שגם אם תציץ חוויית בת השש עשרה- היא לא תציף, אלא אפשר יהיה לחבר את החויות באופן מיטיב, אולי כ"סגירת מעגל",
ואולי תשמעי דברים מפתיעים לטובה מהמשתתפים האחרים?
אשמח לשמוע מה מחשבותיך בעניין ומה תחליטי

 

[תושי18]

לדעתי, אם אין מישהו/י שהתגעגעת אליו/ה, שנעים יהיה

לך לפגוש אותו/ה, אל תבזבזי את הזמן שלך על אותו אירוע, אבל
היי זאת רק אני, אה ?

 

[שחר חרישי]

לי היתה פגישת מחזור שנה שעברה, 14 שנה אחרי סיום התיכון

אבל הרגשות והחששות שלי בקשר אליה היו שונים והפוכים משלך. התקופה הזאת של האולפנה זכורה לי כתומכת ומיטיבה: המקום הראשון שחשתי אליו תחודת שייכות, האנשים הראשונים שלא הייתי מאויימת לידם ועל ידם. (אני יודעת שחוויית התיכון של אנשים רגישים וחושבים נוטה להיות קשה. לי היה המזל ללמוד באולפנה - תיכון דתי לבנות. ושם החברה עדינה וסובלנית בהרבה). ואז בגיל 18 וחצי נקרעתי באכזריות שרירותית מהמקום הראשון שנתן לי בית לנפש ושדה לגלות בו את יכולותיי, ונזרקתי לכל מני מקומות וחברות שבהם לא היה לי שום ערך ושום מקום. ובאיזשהו שלב התחתנתי סבלתי והתגרשתי, ומאז אני חיה חיים של השרדות.
כך שהפחד שלי מהפגישה ההיא היה לגמרי הפוך: שאותם אנשים שהעריכו ואהבו אותי בגיל 18 יביטו עלי בתמיהה או ברחמים בגלל מה שנהיה ממני בגיל 32. ושזה יהיה הזיכרון האחרון והעדכני שיהיה לי מהם.
החוויה האמתית היתה שונה לגמרי - ולטובה. מסתבר שאנשים לא ממש משתנים. עוברים מה שעוברים, רוכשים ידע ומתפתחים - אבל לא משתנים. ההומור אותו הומור, הסגנון אותו סגנון, המזג האישי, מידת ההתערבבות. הכל נשאר אותו דבר. כאילו אנחנו אותן ילדות, רק עם ילדים (למי שיש ) ובעלים (למי שיש ) ועבודות, אבל אותן ילדות... כשישבתי איתם הרגשתי בדיוק כמו בכיתה י"ב. וזה היה כל כך טוב. זה הזכיר לי מי אני. ונתן לי אפשרות למזג את החוויות המיטיבות של אותם שנים עם מה שקרה לי אחר כך ואם מי שאני היום. (עד אותה פגישה חוויתי את ההיסטוריה האישית שלי בצורה מפוצלת , כאילו מדובר בגלגול אחר , באדם שונה שבמקרה יש לי את מאגר הזכרונות שלו. ) ואף אחת לא גרמה לי להרגיש שאני פחות שווה או פחות מוצלחת בגלל שלא נהייתי רופאה או מהנדסת טילים... (יש במחזור שלי שתי רופאות, ומישהי אחת שעוסקת בהנדסת מערכות לחימה אלקטרוניות כלשהן... )

אני צושבת על פגישת המחזור הנהדרת שהיתה לי, וחוזרת ממנה חזרה אליך. ואל השאלה מה זה יהיה בשבילך להיות שוב באותו מקום שהרע לך ופגע בך בעבר. אם את תגלי, כמוני, שאנשים מתבגרים אבל לא משתנים, ושהחוויה הבסיסית איתם נשארת אותו דבר, מה זה יעשה לך? נכון שהם כבר לא יהיו עסוקים בתחרות החברתית של גיל 16, ויכול להיות שאותם אנשים מחוץ לג'ונגל של טורף-נטרף יתגלו ככאלה שממש נחמד להיות בחברתם. מצד שני... חבר'ה שלא דיברת איתם בגיל 16 ו17 ו18, שלא התעניינת בהם או לא עניינת אותם - תתחילי לדבר איתם עכשיו, בפגישה?
מעניין אותי מה את מצפה לחוות שם, ומה אומר החלק שבך שכן חושב ללכת.

 

[לאורה101]

לדעתי שווה ללכת

כי אולי תראי שאותם אנשים שפעם כל כך חששת מהם הפכו שונים, פתטיים ועוזרים. אולי פתאום תסתכלי עליהם ותחשבי'אלה, מאלה חששתי? מיהם בכלל? תסתכלי עליהם עכשיו. קרחים, שמנמנים ונראים אומללים'.
אולי הם לא השתנו כלל אבל את השתנת והתחזקת ואת יכולה לעמוד מולם כעת.
לפני מספר שנים גם אני הייתי בפגישת מחזור אחרי 25 שנה לערך ומאד נהניתי לראות, להזכר בחוויות וגם קצת לכאוב כשראיתי מורה שלי כאדם שבור לאחר שבץ מוחי. העברתי ערב נחמד בלהסתובב, לפטפט, לאכול ולחזור לחיי הרגילים בהרגשת סיפוק והנאה.
בהצלחה בכל מה שתחליטי

 

[מישהי1632]

מה שיתן לך הרגשה טובה

זו דעתי. את לא חייבת דבר לאיש, רק לעצמך ולתחושתך הטובה. אולי תגלי שאת נראית טוב מהם, שיש לך בעל וילדים ועבודה טובה? אולי תהיה חוויה מתקנת, ואולי לא.
יש לך אפשרות להציץ בפייסבוק בחייהם של אחדים מחברייך לתיכון? שיהיה לך מושג למה לצפות?

 

[אלישבע24]

מלכת השלג,

גם אני לא אהבתי את חיי בתיכון ובעממי,
היתה לנו פגישת מחזור וברור שלא הלכתי.
מבינה אותך.

 

[Mלכת השלג]

תודות ומחשבות

תודה לכן על התגובות המקסימות.
נעמי, התגובה שלך הדהדה את החלק שבי שכן רוצה ללכת, שיודע שעשיתי דרך, שאני כבר לא באותו מקום. שאני יותר חזקה משהייתי אז, כבר לא מתבגרת שרואה הכל בשחור לבן אלא מסוגלת לראות מורכבות. אני מקווה שבאמת אוכל בזמן אמת להשתמש בכל הכלים שרכשתי, בדרך שעשיתי, בתובנות - כדי למנוע הצפה.
העניין הוא שאני חזקה ושלמה עם עצמי באופן חלקי בלבד. אני מדמה את עצמי לחמניות שאני מגדלת בחצר: כשהשתיל רק נובט הוא כל כך רך ופגיע לכל נזקי הסביבה. יום חם מדי, חתול שדורך, צינור גינה שמסתבך... ככל שהוא גדל הוא נעשה עמיד יותר ומסוגל לשרוד גם בסביבה לא מושלמת. אני "שתיל מתבגר" - על פניו צומח יפה ונראה בסדר, כבר לא פגיע כמו בהתחלה, אבל עדיין לא עמיד כמו הצמח הבוגר והחזק אלא קצת יותר עדין ועדיין יכול להשבר מכדור תועה...

שחר, אני זוכרת את הפוסט ההוא שלך

וזוכרת שבאותה תקופה קראתי משהו שהדהד לי את דברייך http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=1748
ואכן, החוויה שלנו שונה. אני לא חושבת שארגיש נחותה מול הרופאות והמהנדסות, אף על פי שראיתי את חיי בעתיד מעט שונים מכפי שהם היום

החשש שלי הוא בדיוק מה שכתבת: לגלות ש"אנשים לא ממש משתנים. עוברים מה שעוברים, רוכשים ידע ומתפתחים - אבל לא משתנים. ההומור אותו הומור, הסגנון אותו סגנון, המזג האישי, מידת ההתערבבות. הכל נשאר אותו דבר".
ששוב ארגיש בצד, שונה, חריגה ולא שייכת. שנוכחותה של אותה אחת שאמרה לי שאני כל כך מכוערת שלו היתה היא במקומי, לא היתה יוצאת בכלל מהבית, תכאיב לי בדיוק כמו אז(ואני עדיין זוכרת במדויק את הסיטואציה, המילים המדויקות, הטונציה...זו חווית התיכון שלי)
אז למה כן ללכת? אולי כי אני בכל זאת קצת שונה עכשיו. יותר חזקה, ולאחרונה גם טיפה יותר מעזה לנסות ולהתנסות, מאד בזהירות, בקצות האצבעות, בסיטואציות "מסוכנות" עבורי. פותחת פתחים קטנים במעגל ההמנעות. לאט לאט, בקצב שלי.
בשגרה אני משתדלת להקיף את עצמי באנשים טובים, שיעזרו לי לשקף את עצמי באופן מיטיב, כאנטיתזה לשיקוף מבית (המקורי והנוכחי) אני עושה זאת בטיפול כמובן, כאן בפורום וגם בעולם האמיתי, כשאני מנסה להאמין לאנשים שאומרים עלי דברים טובים ולהקטין את אלה שלא. זאת תהיה הזדמנות להתאמן, לקחת איתי את הצידה הזאת לדרך של ערב אחד ולדעת שמה שלא יהיה, הערב יסתיים ואני אשוב חזרה לבסיס הבטוח שלי, לרשת הביטחון שטוויתי לי ואתאושש מהחוויה הקשה - אם תהיה, ומהפלאשבקים-אם יהיו.

לאורה, אני מקווה שיהיה כפי שכתבת. ערב נחמד, בו אסתכל על כולם בעיניים של בוגרת, אסתובב, אפטפט ואחזור הביתה לחיים הרגילים שלי.

מישהי, אני "חברה" בפייסבוק של כמה מבני המחזור, יודעת פחות או יותר מה קורה עם חלקם ואני לא מוטרדת שיהיו מצליחים ממני, עשירים ממני, רזות ממני

כלומר גם אם הן אובייקטיבית כן כאלה, זה לא יגרום לי להרגיש חסרת ערך ונחותה מולם. החשש הוא יותר מפלאשבקים של חוויות קשות מתקופה זו, חשש שארגיש שוב כמו אז, שכל הדרך שעברתי תראה פתאום חסרת משמעות. אבל אני מניחה שגם אם כך ארגיש זה יהיה זמני ובעזרת מה שטוב בחיי הנוכחיים אוכל להתאושש.

תושי, זה לא קשור לגעגועים(שלא קיימים אצלי) יותר לרצון בסגירת מעגל, שיתכן ויהיה לו אפקט חיובי.

ואלישבע, תודה על ההבנה. מקווה שהרגשתך משופרת כרגע

שוב, תודה לכולן על התגובות, כרגע אני נוטה כן ללכת. אעדכן סופית, כמובן

 

[שחר חרישי]

וואו, קטע טוב. שמחה שצרפת

אכן רה-אינטגרציה ואריגה מחודשת של העבר לתוך מארג החיים. מי שהייתי, מי שעכשיו, מי שעוד אהיה. היה חכם , הקוהוט הזה. נ.ב. מעניין לראות בסוף שהקטע מתורגם. כלומר, החידוד על "לאסוף לבנים לבניין התפעל" הוא לגמרי של המתרגם. מעניין מה היה במקור...

בהצלחה בכל החלטה שתחליטי , ואנחנו פה בשבילך! (לי זה עוזר ההחלטות שדורשות אומץ , כשאני יודעת שיהיה לי למי לספר על התוצאות... )

 

[שחר חרישי]

נ.ב. היה מעניין להיווכח (בקטע שצירפת)

שיש התייחסות לפגישת מחזור כחוויה נוגדת-דיסוציאציה לאו דווקא עבור אנשים שבמוצהר סובלים מהפרעה פסיכולוגית שדיסוציאציה היא חלק ממנה. אלא כתהליך שקורה לכולנו, שכולנו מפצלים מעצמינו חוויות ילדות קשות, וכולנו יכולים להרוויח מרה-אינטרגציה. זה קצת מנרמל את החוויות שלי, וזה בהחלט דבר נחמד. (למרות שאני פיצלתי חוויות טובות דווקא והזדהיתי עם הרעות כי הן עיצבו אותי יותר בשנים האחרונות...)

 

[Mלכת השלג]

לא רק דיסוציאציה,

הרבה פסיכופתולוגיות קיימות בקטנה בכולנו

שאלה של מינונים והפרעה למהלך החיים התקין, אני מניחה.

הקטע שקראת מקורי לגמרי, הדבר היחיד שמתורגם שם זה השיר של שימבורסקה. אני מאד אוהבת את הבלוג הזה ועוקבת אחריו באדיקות של גרופית

עדיין אני מרגישה מוזר. מישהו כתב עכשיו בפייסבוק שזו היתה התקופה היפה בחייו. לא יכולתי להזדהות פחות

אבל מקווה שאפיק ממנו תועלת או לפחות שסתם יהיה ערב נחמד.

 

[שחר חרישי]

כנראה. אבל זו אחת המוזרות והמטרידות ביותר...

ובקשר לתרגום - עכשיו זה הגיוני! לא הבנתי איך זה כתוב כל כך טוב לעזאזל! ואיך הוא לקח לו כאלה חירויות, המתרגם הזה! חחח

 

[אלישבע24]

מלכת השלג,

כל הכבוד לך שהיגעת למסקנה
שאת יכולה ללכת למפגש הזה.
עשית עם עצמך עבודה נהדרת,
מקוה שתהני ואולי תמצאי חברים
שיחדשו איתך את הקשר.