פגישה
אנחנו יושבים במסעדה יוקרתית
מה אכפת, העבודה משלמת
הוא מציע, אני מצטרף, הוא מספר
אני משתף. הפגישה מתקדמת יפה
הוא טס כל הזמן, ממקום למקום
מספר שמקתשרים אליו ושואלים ''אתה פה ?''
''איפה אתה היום?'' ובאמת חייו אינם חיים מסודרים
שנתיים בארץ כזאת, שנתיים באחרת, לומד המון
מנהל לתפארת. פיתח דברים, איש חרוץ והכל...
ואז הוא מסתכל עליי ואני מכיר את המבט
הוא אירופאי והדבר האחרון שהייתי מצפה ממנו שישפוך את מעייו על השולחן
''בסוף היום, כשאני הולך למלון....אני אדם עייף ובודד...בודד מאד''
והחיוך חוזר ופניו חוזרות למשחק.
בין אם היה תכסיס שיווקי, בין אם הייתה אנושיות
אני מכיר את הנסיעות, התשישות, הניכור, הבדידות במלונות יוקרה נוצצים
מסתכל בשולחנות של בני זוג מתנשקים...
קינוח כבר לא אכלתי, משהו בקיבה....
ואני בבית שלי במבצרי. הזדחלה לה הבדידות הזאת. כמו מחלה מידבקת.
אנחנו יושבים במסעדה יוקרתית
מה אכפת, העבודה משלמת
הוא מציע, אני מצטרף, הוא מספר
אני משתף. הפגישה מתקדמת יפה
הוא טס כל הזמן, ממקום למקום
מספר שמקתשרים אליו ושואלים ''אתה פה ?''
''איפה אתה היום?'' ובאמת חייו אינם חיים מסודרים
שנתיים בארץ כזאת, שנתיים באחרת, לומד המון
מנהל לתפארת. פיתח דברים, איש חרוץ והכל...
ואז הוא מסתכל עליי ואני מכיר את המבט
הוא אירופאי והדבר האחרון שהייתי מצפה ממנו שישפוך את מעייו על השולחן
''בסוף היום, כשאני הולך למלון....אני אדם עייף ובודד...בודד מאד''
והחיוך חוזר ופניו חוזרות למשחק.
בין אם היה תכסיס שיווקי, בין אם הייתה אנושיות
אני מכיר את הנסיעות, התשישות, הניכור, הבדידות במלונות יוקרה נוצצים
מסתכל בשולחנות של בני זוג מתנשקים...
קינוח כבר לא אכלתי, משהו בקיבה....
ואני בבית שלי במבצרי. הזדחלה לה הבדידות הזאת. כמו מחלה מידבקת.
