מאוהב בפיליפינית
New member
פגישה עם הראל
אוף בדיוק שבוע עבר מאז והנה רק היום יש לי זמן לכתוב לכם מה קרה לי. לא יודע עד כמה זכור לכם שפעם לפני כמה שבועות ביקשתי ממכם תמונות מההופעה בכפר סבא מכיוון שאני ואישתי שכחנו את הסוללות של המצלמה הדיגיטלית שלנו בבית. לצערי גם התמונות ששלחו לי בנות הפורום ( תודה רבה אגב ) לא היו באיכות מספיק טובה כדי שאני אוכל להוציא אותן ואישתי היתה ממש מאוכזבת. לפני כמה ימים אמר לי אחי שהראל מופיע בקיבוץ גן שמואל שממש קרוב אלי. אמרתי לעצמי את ההזדמנות הזו אני לא אפספס ומיד פניתי למשרד הכרטיסים וקיבלתי כרטיסים ממש קרובים לבמה. כשניגשתי למשרד לקבל אותם פניתי לפקידה שישבה שם ושאלתי אותה כבדרך אגב אם יש אפשרות לארגן לי פגישה מאחורי הקלעים עם הראל. היא אמרה שבעיקרון כן ואני אף הצעתי לתת לה טיפ נדיב במיוחד אם אכן תצליח לארגן פגישה כזו. לצערי עד לאותו סוף שבוע שבו היתה ההופעה לא קיבלתי ממנה כל סימן חיים והאכזבה היתה גדולה. בלית ברירה הבנתי שאני הולך להופעה הזו כנראה בלי שהצלחתי לארגן לאישתי פגישה איתו. כל הדרך לשם רק חשבתי איך בכל זאת אני מצליח לארגן את זה. אישתי לא הבינה למה אני כל כך רציני ולא מחייך ואני פשוט הסברתי לה שאני חושב על משהו. בהופעה עצמה לא הצלחתי להתרכז והייתי עסוק בצרה חדשה שנפלה עליי - המצלמה שלי לא הצליחה לייצר תמונות טובות באור שהיה שם. לבסוף אחרי חצי מיליון ניסיונות בערך מצאתי את הפונקציה שהתאימה וסוף סוף היו לי תמונות ממש טובות שלו לשמחת אישתי. כמו כל יהודי טוב גם כשטוב לי לא טוב לי מספיק והחלטתי שצריך בכל זאת משהו יותר טוב מתמונות. ידעתי שהמפתח לזה יהיה אלון השומר ראש של הראל שהסתובב מצד לצד וכל הזמן חלף לידי. ידעתי שאני חייב לגשת לדבר איתו אבל ראבאק איך אני אעשה את זה ליד כולם ככה לא נעים ועוד לקום פתאום באמצע שיר זה בכלל לא לעניין. פתאום נזכרתי שבכמה שירים, הראל תמיד מזמין את הקהל לבוא לקרבת הבמה ולרקוד אז תיארתי לעצמי שזה לא יהיה נורא כל כך לגשת לאלון כשכולם גם ככה זזים לכיוון הבמה. לשמחתי צדקתי וזה קרה יותר מהר ממה שציפיתי. בשעת הכושר הראשונה ניגשתי מהר לאלון והצגתי את עצמי. שאלתי אותו אם זה יהיה חצוף מצידי לבקש לפגוש את הראל מאחורי הקלעים. הוא אמר שחצי מהקהל פה מעוניין בזה והוא ינסה לעשות משהו. אמרתי לו תזכור את הבחור עם הפיליפינית. הוא חייך ואני חזרתי למקומי שמח וטוב לב. שיר לפני סיום אמרתי לאישתי שזהו צריכים לקום על מנת להגיע מהר לאלון לפני שכולם יגיעו. בכלל עד אותו רגע לא ידעתי אם בכלל אני אכנס ולאיפה בכלל אני אמור להגיע ולחכות. לא היה לי מושג מאיפה הכניסה לירכתי הבמה ואני רק שיערתי שאיפה שאלון יעמוד לשם אנחנו גם אמורים להגיע. כשהשיר האחרון הסתיים ראיתי את אלון וניגשתי אליו כדי לשאול אותו איפה עליי לעמוד ולפתע הוא הצביע עליי ואמר לשומרת שעמדה שם " הנה הבחור הזה ואישתו... תכניסי רק אותם..." הייתי בהלם. וואלה הצלחתי... שיחקתי אותה. הסתכלתי על אישתי וראיתי את החיוך שהיה מרוח לה על הפנים וזה פשוט היה שווה את זה. פתאום אנחנו עומדים מאחורי הקלעים וכל הנגנים שם והראשונה שראינו היתה נעמה לוי שאפילו לא הגיבה ופשוט עמדה שם ולא התייחסה. פתאום הגיע אלון שוב ואמר לי " בוא אחריי... תגיד מי מעריץ אותו, אתה או אישתך?" אמרתי לו שאישתי ואני אבל אישתי ממש. הוא צחק וחיבק אותה כשירדנו במורד המדרגות למקום שכולם אוכלים ונחים לפני ההופעה. כשהגענו למתחם התחתון אלון קרא פתאום "הראל ! בוא בוא יש לך פה מעריצה פיליפינית !" איזה קטע ... אני התחלתי לצחוק ופתאום ראיתי את הראל עומד מולי וקורא לנו להיכנס לחדר שהוא היה בו. אישתי כל כך היתה מובכת וכל הזמן היא מילמלה שהיא לא מאמינה שזה באמת קורה לה. הראל מיד חיבק ונישק אותה ווהודה לנו שבאנו. הוא שאל אם נהנינו ומהיכן אנחנו. הוא דיבר עם אישתי יפה באנגלית ושמח להצטלם איתנו. משום מה תמיד חשבתי שאם זה יקרה ונפגוש אותו נהיה מוצפים במלא מעריצות שלא יתנו לנו לזוז והנה פתאום זה רק אנחנו והראל . לבד. מה עוד נותר לי לומר היה פשוט נהדר. ההופעה וגם מה שקרה לאחריה. שיהיה לכולכם סוף שבוע נעים. קובי.
אוף בדיוק שבוע עבר מאז והנה רק היום יש לי זמן לכתוב לכם מה קרה לי. לא יודע עד כמה זכור לכם שפעם לפני כמה שבועות ביקשתי ממכם תמונות מההופעה בכפר סבא מכיוון שאני ואישתי שכחנו את הסוללות של המצלמה הדיגיטלית שלנו בבית. לצערי גם התמונות ששלחו לי בנות הפורום ( תודה רבה אגב ) לא היו באיכות מספיק טובה כדי שאני אוכל להוציא אותן ואישתי היתה ממש מאוכזבת. לפני כמה ימים אמר לי אחי שהראל מופיע בקיבוץ גן שמואל שממש קרוב אלי. אמרתי לעצמי את ההזדמנות הזו אני לא אפספס ומיד פניתי למשרד הכרטיסים וקיבלתי כרטיסים ממש קרובים לבמה. כשניגשתי למשרד לקבל אותם פניתי לפקידה שישבה שם ושאלתי אותה כבדרך אגב אם יש אפשרות לארגן לי פגישה מאחורי הקלעים עם הראל. היא אמרה שבעיקרון כן ואני אף הצעתי לתת לה טיפ נדיב במיוחד אם אכן תצליח לארגן פגישה כזו. לצערי עד לאותו סוף שבוע שבו היתה ההופעה לא קיבלתי ממנה כל סימן חיים והאכזבה היתה גדולה. בלית ברירה הבנתי שאני הולך להופעה הזו כנראה בלי שהצלחתי לארגן לאישתי פגישה איתו. כל הדרך לשם רק חשבתי איך בכל זאת אני מצליח לארגן את זה. אישתי לא הבינה למה אני כל כך רציני ולא מחייך ואני פשוט הסברתי לה שאני חושב על משהו. בהופעה עצמה לא הצלחתי להתרכז והייתי עסוק בצרה חדשה שנפלה עליי - המצלמה שלי לא הצליחה לייצר תמונות טובות באור שהיה שם. לבסוף אחרי חצי מיליון ניסיונות בערך מצאתי את הפונקציה שהתאימה וסוף סוף היו לי תמונות ממש טובות שלו לשמחת אישתי. כמו כל יהודי טוב גם כשטוב לי לא טוב לי מספיק והחלטתי שצריך בכל זאת משהו יותר טוב מתמונות. ידעתי שהמפתח לזה יהיה אלון השומר ראש של הראל שהסתובב מצד לצד וכל הזמן חלף לידי. ידעתי שאני חייב לגשת לדבר איתו אבל ראבאק איך אני אעשה את זה ליד כולם ככה לא נעים ועוד לקום פתאום באמצע שיר זה בכלל לא לעניין. פתאום נזכרתי שבכמה שירים, הראל תמיד מזמין את הקהל לבוא לקרבת הבמה ולרקוד אז תיארתי לעצמי שזה לא יהיה נורא כל כך לגשת לאלון כשכולם גם ככה זזים לכיוון הבמה. לשמחתי צדקתי וזה קרה יותר מהר ממה שציפיתי. בשעת הכושר הראשונה ניגשתי מהר לאלון והצגתי את עצמי. שאלתי אותו אם זה יהיה חצוף מצידי לבקש לפגוש את הראל מאחורי הקלעים. הוא אמר שחצי מהקהל פה מעוניין בזה והוא ינסה לעשות משהו. אמרתי לו תזכור את הבחור עם הפיליפינית. הוא חייך ואני חזרתי למקומי שמח וטוב לב. שיר לפני סיום אמרתי לאישתי שזהו צריכים לקום על מנת להגיע מהר לאלון לפני שכולם יגיעו. בכלל עד אותו רגע לא ידעתי אם בכלל אני אכנס ולאיפה בכלל אני אמור להגיע ולחכות. לא היה לי מושג מאיפה הכניסה לירכתי הבמה ואני רק שיערתי שאיפה שאלון יעמוד לשם אנחנו גם אמורים להגיע. כשהשיר האחרון הסתיים ראיתי את אלון וניגשתי אליו כדי לשאול אותו איפה עליי לעמוד ולפתע הוא הצביע עליי ואמר לשומרת שעמדה שם " הנה הבחור הזה ואישתו... תכניסי רק אותם..." הייתי בהלם. וואלה הצלחתי... שיחקתי אותה. הסתכלתי על אישתי וראיתי את החיוך שהיה מרוח לה על הפנים וזה פשוט היה שווה את זה. פתאום אנחנו עומדים מאחורי הקלעים וכל הנגנים שם והראשונה שראינו היתה נעמה לוי שאפילו לא הגיבה ופשוט עמדה שם ולא התייחסה. פתאום הגיע אלון שוב ואמר לי " בוא אחריי... תגיד מי מעריץ אותו, אתה או אישתך?" אמרתי לו שאישתי ואני אבל אישתי ממש. הוא צחק וחיבק אותה כשירדנו במורד המדרגות למקום שכולם אוכלים ונחים לפני ההופעה. כשהגענו למתחם התחתון אלון קרא פתאום "הראל ! בוא בוא יש לך פה מעריצה פיליפינית !" איזה קטע ... אני התחלתי לצחוק ופתאום ראיתי את הראל עומד מולי וקורא לנו להיכנס לחדר שהוא היה בו. אישתי כל כך היתה מובכת וכל הזמן היא מילמלה שהיא לא מאמינה שזה באמת קורה לה. הראל מיד חיבק ונישק אותה ווהודה לנו שבאנו. הוא שאל אם נהנינו ומהיכן אנחנו. הוא דיבר עם אישתי יפה באנגלית ושמח להצטלם איתנו. משום מה תמיד חשבתי שאם זה יקרה ונפגוש אותו נהיה מוצפים במלא מעריצות שלא יתנו לנו לזוז והנה פתאום זה רק אנחנו והראל . לבד. מה עוד נותר לי לומר היה פשוט נהדר. ההופעה וגם מה שקרה לאחריה. שיהיה לכולכם סוף שבוע נעים. קובי.