פגישה חטופה...
את אמרת לי שאת מגיעה עם חברות לקניון. הקול שלך כתמיד עושה לי תחושה מתכתית כבדה בבטן עמוק. האופן בו את מבטאת את הר' גורמת לי להתנשם בכבדות. אם אתה רוצה לראות אותי ולו לשניה תבוא לקניון. אמרת בלחש. אל תדבר אתי. אסור שיידעו שבאת לשם על מנת לראות אותי. לפגוש אותי. אסור. בוא לקניון ותראה את כל מה שתיארתי לך בטלפון. שב ברכב בחניה התחתונה ליד סובארו כחולה כהה. חכה שם. אתה כבר תראה אותי. אל תצא מהאוטו כי אז לא אראה לך את עצמי. שב. חכה. אתה יכול להתחיל לבד אם בא לך. ואז תראה אותי. ותזכור שבכל מקרה אתה לא תדבר אתי ואנחנו לא ניראה מכירים. אבל לראות. אפשר. בלי מילים. ישבתי שם. חשוך בחניון התחתון. ליד המכונית הכחולה. בקושי נושם. מרגיש שאני קצת מזיע מהתרגשות ומחום. כולי חידודין חידודין מציפייה. זקפה בתחתוניי מכלום. מאוויר. מהתרגשות. מלחכות לרגע. שבו תופיעי. הופעת. הסתכלת לרגע קל עליי ונכנסת לרכב. עשית עצמך מחפשת משהו. הפנית אליי מבט תכול מבין שיער שחור פחם. חייכתי. קצה חיוך על שפתך ואת מביטה לצד השני, מסדרת את המראה הקדמית ומורחת אודם. אני כבר לא יכל. מוציא את הזין מפתח הרוכסן ומלטף אותו בטירוף. את פותחת רגע דלת ונייר נופל על רצפת החניון. רגל בעקב שחור יורדת ואני צופה ישירות אל בין רגלייך. הורוד נראה שחור בחושך בחניון. אבל אני מזהה את הפס שבין שפתייך. את מתכופפת להרים את הנייר. צופה לרגע אל חלוני כשאת מתרוממת ורואה את ידי נעה במרץ. מחייכת. מביטה לי בעיניים. אני פותח חלון. את יוצאת מהרכב. סוגרת דלת. הרכבים צמודים כל כך שאני משתגע להושיט יד שנייה וללטף את הישבן המהודק במיני הצמוד לראשי כמעט. אני נושך שפתיים. את מסתובבת אליי וממקום עמידתך רואה שהזין שלי ביד והוא רטוב מנוזלים מקדימים. "היי" את לוחשת. "נעים מאד". והולכת.
את אמרת לי שאת מגיעה עם חברות לקניון. הקול שלך כתמיד עושה לי תחושה מתכתית כבדה בבטן עמוק. האופן בו את מבטאת את הר' גורמת לי להתנשם בכבדות. אם אתה רוצה לראות אותי ולו לשניה תבוא לקניון. אמרת בלחש. אל תדבר אתי. אסור שיידעו שבאת לשם על מנת לראות אותי. לפגוש אותי. אסור. בוא לקניון ותראה את כל מה שתיארתי לך בטלפון. שב ברכב בחניה התחתונה ליד סובארו כחולה כהה. חכה שם. אתה כבר תראה אותי. אל תצא מהאוטו כי אז לא אראה לך את עצמי. שב. חכה. אתה יכול להתחיל לבד אם בא לך. ואז תראה אותי. ותזכור שבכל מקרה אתה לא תדבר אתי ואנחנו לא ניראה מכירים. אבל לראות. אפשר. בלי מילים. ישבתי שם. חשוך בחניון התחתון. ליד המכונית הכחולה. בקושי נושם. מרגיש שאני קצת מזיע מהתרגשות ומחום. כולי חידודין חידודין מציפייה. זקפה בתחתוניי מכלום. מאוויר. מהתרגשות. מלחכות לרגע. שבו תופיעי. הופעת. הסתכלת לרגע קל עליי ונכנסת לרכב. עשית עצמך מחפשת משהו. הפנית אליי מבט תכול מבין שיער שחור פחם. חייכתי. קצה חיוך על שפתך ואת מביטה לצד השני, מסדרת את המראה הקדמית ומורחת אודם. אני כבר לא יכל. מוציא את הזין מפתח הרוכסן ומלטף אותו בטירוף. את פותחת רגע דלת ונייר נופל על רצפת החניון. רגל בעקב שחור יורדת ואני צופה ישירות אל בין רגלייך. הורוד נראה שחור בחושך בחניון. אבל אני מזהה את הפס שבין שפתייך. את מתכופפת להרים את הנייר. צופה לרגע אל חלוני כשאת מתרוממת ורואה את ידי נעה במרץ. מחייכת. מביטה לי בעיניים. אני פותח חלון. את יוצאת מהרכב. סוגרת דלת. הרכבים צמודים כל כך שאני משתגע להושיט יד שנייה וללטף את הישבן המהודק במיני הצמוד לראשי כמעט. אני נושך שפתיים. את מסתובבת אליי וממקום עמידתך רואה שהזין שלי ביד והוא רטוב מנוזלים מקדימים. "היי" את לוחשת. "נעים מאד". והולכת.